הנגב לא מצפה לאיש.
אנשים נוטים לשכוח שישראל היא מדינה מדברית שנבנתה במדבר.
אפילו מישור החוף הוא בעל אופי מדברי שלא יעלם גם אם תנסה להסתתר בתוך המים.

נכון, לפנות את המרכז זה משתלם כלכלית, הצבא ימכור אדמותיו לקבלנים, הרי כולם כבר עטים על סירקין והנה צריפין ממש מעבר לפינה.
אבל עדיין, שמישהו יעצור לחשוב לרגע.

לבנות עיר צבאית בסמוך למפעלים הפולטים אדים של ברום לצד חומרים אחרים – לא רעיון גאוני במיוחד, אפילו לא מתקרב לטוב.
אבל כאן ישראל, אף אחד לא יעצור.
אם היינו עוצרים אז מפרץ חיפה לא היה אדום. לא היה מסוכן לעבור שם ברכבת עם חלון פתוח.
אם היינו עוצרים אז חיילים לא היו מתייבשים בבסיסים מרוחקים בנגב, בהם אפשר למות מחום גם בכיתה ממוזגת והמזגנים צורכים חשמל כל שעות היממה כי אי אפשר ביום ואי אפשר גם בלילה.
אם היינו עוצרים אז המפעל הציוני לא היה פורח, נכון?

יש בנגב אנשים שכבר גרים בו וגם הם זקוקים לתשתיות ויחס. עיר בסיסים אחת יכולה לממן אלפי ישובים כמו שהם נזקקים להם.

נכון, יהיו אנשים שירוויחו, פתאום באר שבע תקבל טיפה אוויר חדש, מקומות עבודה יווספו, הכל יראה טוב יותר.
אם הייתי יכול לסמוך על צה"ל והמדינה שלנו שיעשו דברים נכון – הייתי השמח באדם.
הרי כולם יודעים שיש צורך באזורי בניה נוספים גם במרכז וגם בהפרחת הנגב או לפחות האזורים בהם כבר יש דרישה ומצוקה.

אני לא יודע מה הפואנטה שלי, כל העניין הזה פשוט מריח לא טוב, הרי אנחנו כבר כ"כ שבעים מטעויות עבר. כל הפגנה בכיכר נושאת איתה אכזבות מדברים שלא בוצעו כהלכה, חלומות מנופצים, הבטחות ריקות.

גופי התכנון שלנו הם ראויים (לרוב), אבל מה יהיה על גופי הביצוע?