אתמול, בלילה צונן ורטוב, נסעתי באיילון – לראשונה מאז כוסו והוסרו (חלק) משלטי הפרסומת העצומים שהיו מוצבים לאורכו.

איזה יופי!

אולי ידעתי, אבל אף פעם לא הרגשתי שנזקם של השלטים רב כל-כך והזיהום החזותי שהם יוצרים כל-כך גדול.

יש פתאום תחושה מסוימת של שקט ואפילו של שחרור, כשהעין לא מותקפת ע"י כל-כך הרבה מידע ויזואלי מיותר: קצת כמו לצאת מחוץ לעיר (אני מקווה שאני לא נסחף…).

 

הלוואי שבעלי חברות השילוט ועושי דברם בעיתונות ובכנסת ישראל יכשלו במאמציהם להחזיר את השלטים בחזרה לאיילון.

 

ישר כוח לארגונים הירוקים שהצליחו לגרום להסרת השלטים.