אזור מנשיה כבר תואר, נחקר והוצג פעמים רבות.

עשרות, אם לא מאות, פרוייקטי גמר כבר תכננו ותכננו מחדש את זירת המפגש העגומה הזו בין יפו לתל-אביב.
המגזינים 'תווי' ו-'ארכיטקטורה' הקדישו לה גיליונות נושא מיוחדים.

שרון רוטברד תיאר את מסכת ההרס של שכונת מנשיה הפלסטינית בספרו 'עיר לבנה, עיר שחורה' (1) וצבי אפרת (2) וצבי אלחייני תיארו את הפרוייקטים הגרנדיוזיים והמופרכים שתוכננו עבורה. האמנית מירי סגל כבר קשרה אותה לקלנדיה במיצב שנעשה לא מזמן.

אני בכלל טיילתי בנווה-צדק ביום גשום והתגלגלתי משם ל'כיכר השעות היפות': הכיכר המוגבהת, ליבו של המע"ר החדש שאמור היה לקום במנשיה, הראשונה בסדרה של כיכרות מוגבהות שהיו מתוכננות להתחבר לשדרות רוטשילד תוך שהן רומסת את שכונת נווה-צדק.


תכנית האב לאזור מנשיה ונווה-צדק. מתוך 'ארכיטקטורה' 1984


תצלום אוויר של המבנים והכיכר. מתוך 'ארכיטקטורה' 1984.

 

אז הנה כמה צילומים של הכיכר והבניינים שסביבה וכמה תמונות ותכניות הלקוחות מתוך גיליון המגזין 'ארכיטקטורה' משנת 1984 בעריכת לוני גרשוני, שהציג את 'תכנית מנשיה', תכנית, שאחרי כל התחרויות הבינלאומיות, נערכה בידי אמנון ניב, רפי רייפר(ז"ל), אמנון שוורץ ודני שוורץ שהפכו עם השנים לחברת התכנון 'אמאב'. לתכנון הנוף בפרוייקט שותף גם הלל עומר, הוא משורר הילדים האהוב ע. הלל.

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

הככר המוגבהת שמוצגת כאן תוכננה על גג מגרשי החניה שנבנו על הקרקע, משום שגובה מי-התהום באזור ייקר מאוד חפירה של מרתפי חנייה.
אך גם אם לוקחים את הדרישה לחנייה ואת המגבלה הטכנית כנתונות (ולא חייבים לעשות זאת, משום שהאזור מוקף עד היום בשפע של מגרשים ריקים המשמשים כחניות), לא ניכר שנעשה מאמץ רב להקל על הגישה לכיכר.
מדרגות העליה אליה נסתרות ומפותלות וכמעט בלתי אפשרי להבחין בהן מהרחוב. גם כשנמצאים למעלה בכיכר קשה לקלוט היכן הירידות ולאן הן מובילות – הכיכר מנותקת מסביבתה כמעט בכל דרך.

תכנית הכיכר. מתוך ארכיטקטורה 1984

 

 
 
 
 
 
 

המדרגות הספרדיות ברומא. צילם:חאנג'אן מהטה.
 

אם רוצים שאנשים יגיעו וישתמשו בכיכר מוגבהת המדרגות אליה צריכות להיות דומות יותר למדרגות הספרדיות ברומא – הן צריכות להיות גדולות וברורות ונוחות גם לטיפוס וגם לישיבה. בנוסף חייבים לכלול גם דרגנועים ציבוריים וכמה מעליות. צריך לעשות זאת גם אם נאלצים לוותר על כמה חניות – אחרת חבל על כל הגרנוליט.

 

הכיכר במבט-על. מתוך ארכיטקטורה 1984.

אבל הרבה יותר מפתה, כמובן, לקבור את החניות (היום כבר אפשר לחפור במי התהום) וליצור במקומן כיכר ענקית, פתוחה, במפלס הרחוב, שתחבר את נווה-צדק לים.

וזה יקרה, בוודאי, מיד אחרי בוא המשיח.

 
 
 
 
 
 
 
 

(ולסיום,תמונה מנווה-צדק)

1 שרון רוטברד (2005) עירלבנה,עיר שחורה, עמ' 225 ואילך, הוצאת בבל, תל-אביב.

2 צבי אפרת (2004) הפרויקט הישראלי, כר' 1, עמ' 268, הוצ' מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.