מאז הכריז דב חנין על מועמדותו לראשות עיריית תל-אביב – יפו במסגרת תנועת 'עיר לכולנו' הבלוגוספירה (כלומר הבלוג של שוקי גלילי ובעיקר הבלוג של לרמן) כמרקחה.

אני דווקא לא כל-כך שותף לשימחה.

לא שיש לי משהו נגד דב חנין, שנראה לי טיפוס נחמד למדי, ובטח שלא נגד תנועת 'עיר לכולנו' שנראית לי מלאה בכונות טובות שאני מסכים עם כולן (כמעט), אלא שהעוינות כלפי חולדאי שמשותפת לכותבים מסוימים מעיתון 'העיר' וצפונה נראית לי כל-כך לא במקום, שיש לי איזו נטייה לתמוך בו, למרות שברור לי שהוא לא האנדרדוג בסיפור העירוני הזה.

יכול להיות שזה הכל עניין של לדבר מהפוזיציה.
אילו הייתי גר במרכז העיר בלי אוטו, ושכר הדירה שלי היה עולה ועולה … והיו סוגרים לי את המנזר …ואת בריכת גורדון… ואת אולם אוסישקין …אולי גם אני הייתי חושב שחולדאי הוא חלק מכוחות האופל.
אבל בגלל שאני גר בדירה משלנו ביד-אליהו, יש לי אוטו ובחיים שלי לא הייתי במנזר או בבריכת גורדון או באולם אושיסקין – אני דווקא די מרוצה מחולדאי.

אני אסייג את עצמי כמובן – אני מתייחס בעיקר לנושאים של תכנון עירוני ובנייה משום שאני (עדיין) לא קליינט של מערכות החינוך והרווחה העירוניות ואין לי דעה לגביהן.
יש לי גם השגות רבות על מדיניות התכנון של העירייה, מתכניות הפינוי-בינוי בכפר שלם שמותירה אנשים חסרי-בית (1), דרך המגדלים באזור נווה-צדק וכלה בפרוייקטים תחבורתיים שמתוכננים (2) או כאלה שכבר בוצעו (3).
אבל אני לא מצליח להתעלם מהתנופה האדירה של השיפוץ והשידרוג שחולדאי יזם וביצע, החל מהדברים קטנים – האם מישהו שם לב שצבעו את כל תחנות האוטובוס באפור אלגנטי? – דרך פעולות טריוויאליות לכאורה כמו נטיעת עצים בכל מגרש שעומד ללא שימוש וכלה בפעילויות דרמטיות ששינו רבעים שלמים כמו שיקום הנמל או שיפוץ רחוב אבן-גבירול.

למרות שהביקורת שיוצאת ממרכז העיר תמיד נוטה להסתיים במשהו כמו "..ובדרום הוא לא עושה כלום.." אצלנו בדרום-מזרח העיר, בשכונת יד-אליהו, אי-שם מעבר לאיילון, השינוי הוא דרמטי (4):
השדרות שוקמו ושופצו, כל הגנים הציבוריים זכו לשדרוג וכך גם הרחובות, דרך ההגנה הוסדרה ושוק התקווה שופץ ללא הכר והוא נקי ונעים.
יש גם פארק חדש עם משטח החלקה לסקייטבורד (למרות שכבר עברתי את הגיל) וגם השיפוץ היפה של האיצטדיון והחנויות החדשות תורמים לאיכות החיים בשכונה.
התב"עות שנערכו ותכניות המדיניות שנערכות לשכונה נעשו ונעשות (בינתיים) בשיתוף הציבור ונראה שהן מכוונת לחזק את השכונה ותושביה ולא למחוק או להעביר אותם למקום אחר (5).
אם משווים את העשייה של חולדאי לזו של קודמיו – שגם הם לא היו קוטלי קנים מבחינת רקורד וניסיון פוליטי – נראה לי שאין מה להשוות.
ציץ' ורוני מילוא עשו כמה פרוייקטים גדולים אבל השיפוץ והתחזוקה השוטפת של הסביבה היומיומית של התושבים – ובעיקר אלה שלא גרים בצפון העיר – נראה שלא עניינו אותם בכלל. אפשר לראות זאת בחללים העירוניים המעטים של יד-אליהו שחולדאי עדיין לא שיפץ (כמו הכיכרות ברחוב המעפילים שעובדים בהן עכשיו) שנראה בברור שלא טופלו מאז הוקמו בשנות ה-50.
בעבודתי כאדריכל (ולא, אני לא מעורב בשום פרויקט עם עיריית תל-אביב) אני רואה כמה קשה לבנות ולעשות משהו – לא כל שכן לעשות אותו טוב. לכן אני מלא הערכה ליכולת של חולדאי ושל המנגנון שסביבו לעשות כל-כך הרבה.
אומרים שמי שלא עושה לא טועה וחולדאי עושה הרבה וגם טועה הרבה, אבל אני מעדיף זאת על מועמדים שיכולתם לבצע מוטלת בספק.

ועוד משהו.
אילו הייתי חבר בתנועת 'עיר לכולנו' לא הייתי ממהר להעמיד את דב חנין כמועמד שלי.
חנין הוא אמנם חבר כנסת רב-זכויות אבל השילוב בין דעותיו שהן כל-כך שמאלה מהמרכז, העדר מסוים של כריזמה וחוסר בנסיון ביצועי (אם כי נסיון חקיקתי עשיר) הופכות אותו, לדעתי, למועמד בעל סיכויים נמוכים למדי .
אילו הייתה תנועת 'עיר לכולנו' מוצאת גנרל מזרחי, קצת מסורתי אך נוטה לשמאל, שלאחר שיחרורו פעל בהתנדבות בפרוייקטים סביבתיים בתל-אביב ומציבה אותו כמועמד – או-אז הייתי חושב שלחולדאי יש סיבה לדאגה.

אבל בכל זאת, אני שמח מאוד שיש לחולדאי קצת התמודדות שלא מתוך עושי-דברו וחברי הקואליציה שלו בעירייה. יש לא מעט נושאים – סביבתיים ואחרים – שבהם ראוי חולאי לקבל קריאת כיוון מהציבור. עצם ההתמודדות מול דב חנין, שיאתגר אותו מהכיוון הסביבתי והחברתי – ולא, נניח, מועמד של הליכוד שהיה מושך אותו ימינה – היא חשובה ומועילה בעיניי.

בכל מקרה, ניפגש בסוף נובמבר.

הערות:

1) בסיפור הפינוי בכפר שלם העירייה הייתה רחוקה מלתפקד כראוי אבל למיטב הבנתי את השתשלות העניינים, האשם העיקרי הוא השופט שפסק שיש לפנות את הדיירים מבלי לפצותם. נראה שהעירייה דווקא גררה רגליים ובמשך שנים נמנעה מלפנות את הדיירם במתחם למרות שנדרשה לעשות כן ע"י בעלי הקרקע.

2) הכביש המתוכנן בדרך שלבים למשל.

3) פרוייקטים תחבורתיים כמו המחלפים התת-קרקעיים כמו בצומת לה-גרדיה למשל, שלעירייה – או שמא למשרד התחבורה – יש סימפטיה מוגזמת אליהם.

4) קטונתי מלהתייחס ליפו, בעיקר לאור איום הפינוי שמרחף מעל ראשם של חלק מהתושבים הערבים – אם כי שוב כיוזמה של עמידר וממ"י ולא של העירייה. ובכל זאת שיפוץ של רחובות בעג'מי שלא שופצו מימי הבריטים, בית ספר ערבי חדש ופרוייקט דיור עירוני קטן לערבים הם אולי טיפה בים אבל הם ניגוד בולט למדיניות הההזנחה (והייהוד) המובהקת של ראשי-העירייה הקודמים.

5) פרט אולי לתכנית המגדלים המתוכננים ברחוב יפתח .

מודעות פרסומת