יואב לרמן ביקש ממני לפרסם הזמנה לכנס בנושא הליכה ברגל שהוא שותף בארגונו.
הכנס יתקיים ביום שני 27.10.2008 בסינמטק תל-אביב והוא נערך מטעם הארגון 'תחבורה היום ומחר'.

 

הרבה פעמים כשמדברים על עידוד ההליכה ברגל בעיר עוסקים ברוחב המדרכות.

הרי אין דבר מתסכל יותר ממדרכה צרה שמאלצת אותך לרדת לכביש ולהסתכן, במיוחד אם אתה עם עגלה או עם ילד קטן. זה כל כך מרתיח את הדם שאתה רוצה לשרוט איזה מכונית חונה שאילולא הייתה שם ניתן וודאי היה להרחיב את המדרכה (זאת, אף על פי שרק לפני עשר דקות היית בתוך האוטו וקיללת את פרנסי העיר וראשיה שלא מייצרים עוד חניות).
אבל, כשעוסקים בתנועה עירונית אלטרנטיבית צריך לזכור שיש עוד פרמטרים שגורמים לציבור לבחור שלא ללכת ברגל בעיר.

אחד הגורמים האלה, שהוא לדעתי חשוב ביותר ושאינני יודע עד כמה עוסקים בו, הוא הצל ברחוב, או למעשה העדרו.
השמש הקופחת תדיר בארצנו הופכת הליכה של כל מרחק כמעט לחוויה לא נעימה כלל וכלל. גם מי שלא מתעצל ונהנה ללכת, מגלה בתום המסלול שהוא מיוזע ועייף ואם לא טרח לשתות ולהגן על עצמו, אפילו חבול שמש.
יתר על-כן, גם בימי החורף המעטים שמזמנים לנו החיים פה לא ניתן להנות מן העננות ולהלך מעדנות ברחובות הקרירים כי החשש ממבול פתאומי הוא בן-לוויה מציק.

צריך לזכור שעיקר ההליכה העירונית, זו שמשלימה את הנסיעה בתחבורה הציבורית, מתרחשת ברחובות הראשיים בעיר שם רוחב המדרכה יוצר לעיתים בעייה של דוחק אך לאו-דווקא חסימה של תנועת הולכי הרגל.
אך בעיית הצל והגשם אינה זוכה למענה.

ברחובות דיזינגוף ואלנבי בתל-אביב יש עצי פיקוס גדולים שיוצרים צל נהדר (כשאינם גזומים בגלל חוטי החשמל) אך רחוב בן-יהודה או רחוב הירקון הם רחובות צחיחים לגמרי. בהדר בחיפה יש מעט מאוד עצים וכך גם, אם זיכרוני אינו מטעני, במרכז ירושלים, באזור מדרחוב בן-יהודה ובסביבותיו.

ברחוב אבן גבירול בתל-אביב יש פתרון פשוט ואפקטיבי – הארקדות שלאורכו יוצרות מעבר מוצל ואף מוגן חלקית מהגשם.

בנוסף מגדיר המעבר המקורה תחומים במדרכה, כאלה שמאפשרים ליצור שימושים שונים לרוחבה, העמודים התוחמים את המעבר מגינים על הולכי הרגל מפני המכוניות ושומרים על רוחב מדרכה שלעולם לא ניתן לצמצם, אלא במחיר הריסת המבנים שלאורך הרחוב.
מהבחינה העירונית מאפשרת הארקדה ליצור מדרכה רחבה עבור הולכי הרגל מבלי להקטין את גודל הקומה שמעל מפלס הרחוב ומבלי להשפיע על הרוחב הנתפס של הרחוב (יחס גובה/רוחב) שהוא אלמנט חשוב בתחושה שמעביר החלל העירוני.

בבניינים חדשים אין בעייה לדרוש מעבר מקורה כזה: ברחוב וייצמן בכפר-סבא נראה שהעירייה עושה כך ובהדרגה הרחוב הופך לרחוב שלכל אורכו ארקדה, למרות שבמקור לא היה כזה.

 

מבנים חדשים עם ארקדות לאורך רחוב וייצמן בכפר-סבא. תמונות מתוך אתר www.zoomap.co.il

 

ברחובות קיימים שאין בהם תחלופה של מבנים הבעייה סבוכה יותר. הפתרון המתבקש הוא כמובן נטיעת עצי צל עתירי נוף. לצידם ניתן להציע בנייה של פרגולה או ארקדה מעל המדרכה הקיימת.
בפרגולה כזו ניתן לשלב גם את מערך התאורה והשילוט כולל שילוט פרסומת שיכול להניב הכנסה. אם הארקדה נבנית בבנייה קשיחה ניתן להשתמש בה כבסיס להרחבה של הבניינים שבצידי הרחוב – כשבמקרה כזה ניתן לממן את בניית הארקדה מהרחבות הדיור. כמובן שהצללת החנויות תורמת לא רק לנוחות ההולכים והמביטים בחלונות הראווה אלא גם לחיסכון באנרגיה.

הקדשת תשומת לב לאיכות חייהם של המהלכים במדרכה יכולה אם כן לסייע לא רק למערך התחבורה העירונית בכללותו אלא גם להפוך למנוף לשיפור החזות העירונית.

מודעות פרסומת