בסוף אוקטובר נפטר אביה של יוליה.
בלילה האחרון לפני שנסע לחופשה שממנה לא שב, ישבנו בפינת האוכל החשוכה והוא סיפר לי על החוויות שלו משוק הדגים בטוקיו. זאת לא הייתה הפעם הראשונה בה שמעתי את הסיפור ובכל זאת, ההתלהבות והשמחה מהעלאת החוויות ועושר הפרטים והידע שמאחוריהן תמיד ריגשו.
יבגני ידע הרבה מאוד דברים.
הוא היה בקיא מאד בתחום ההרדמה – תחום ההתמחות הרפואית שלו – וברפואה בכלל. תמיד היה מעניין להאזין להסברים שלו בנושא הרפואה – נושא שתמיד היה רחוק ממני ואפילו קצת מפחיד. ממנו למדתי עד כמה ההרדמה היא עניין קריטי ברפואה המודרנית ושהאחריות לשמירה על חייו של החולה לאורך הניתוח מוטלת על כתפו של המרדים.
מבין תחומי עניין רבים, נושא שהעסיק אותו במיוחד הייתה המערכה של הצבא האדום של ברית-המועצות כנגד גרמניה הנאצית, המערכה שהכריעה את מלחמת העולם השנייה. אביו של יבגני היה חייל באותה מתקפה ולפני מספר שנים נסע יבגני לגבול גרמניה-פולין וביקר בתחנות מרכזיות במסלול שאביו עשה שישים שנה קודם לכן.
יבגני עבד מאוד קשה, במשך שנים, בעבודה שהריכוז והזהירות שהיא דורשת שניים רק לכובד האחריות שמוטל על העוסק בה. אבל הוא גם בילה הרבה, טייל ונהנה מהחיים.
חוץ מזה הוא גם היה מבשל מצויין.
הוא יחסר לי מאד.
יבגני ואלון
ערסיטקטורה 