אין כמעט שום דבר שאני יכול לחדש לכם על האקרופוליס.

האם צריך להגיד שששום תמונה או שרטוט שראיתי לא מעבירים את העוצמה של מכלול המבנים הזה?
האם יש לומר שהרגש שמעורר האקרופוליס נובע מן המימדים, החומריות וההצבה של המקדשים על פסגה מוקפת חורש הצופה לכל עבר ולא רק מהתגשמות התכנית והחתך?

האם צריך לחזור על מה שאמר לי פעם מישהו, שהארכיטקטורה מצויה ביתירות, ולהבין שהחלל שבין העמודים לקירות הוא שנותן למקדש את עוצמתו?

האם צריך לשוב ולהזכיר שקסמם של מבני האקרופליס נובע מהיותם הריסות – פלסטיות יותר, מגרות יותר את הדימיון והמחשבה, כשהחומריות החשופה שלהן מעניקה להם חיספוס ועוצמה?

אולי כדאי לציין שהמבנים נמצאים – כל הזמן – בשיפוץ ומוקפים בהמון אדם שכאילו ממשיך את הפולחן הדתי שלשמו יועדו המבנים מלכתחילה.

להציע לכם לא לוותר על מקדש ההפיסטיאון ועל האולימפיאון.

לומר שמוזיאון האקרופוליס החדש בתכנונו של ברנרד טשומי, מוצלח הרבה יותר מבפנים מאשר מבחוץ.

ולהמליץ לכם להגיע בבוקר לפני ההמונים ולפני החום הגדול.

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מודעות פרסומת