התינוקת החדשה זוהר הצטרפה למשפחה שלנו ולכבודה אני מביא שיר ילדים שיוליה אישתי כתבה.

 

 

סירופ חושך
מאת : יוליה טמיר – דולז'נסקי

פעם אחת בערב, שלשום,
כשכל הבית הלך כבר לישון,
וכיבו את האור, וכיסו בשמיכה
ואמרו "לילה טוב" ו"ליל מנוחה"
שמעתי רשרוש משונה וצחקוק
וראיתי פָּזְמוּל יוצא מבקבוק!
לחשתי לו "הי, זה אתה פה, פתאום?"
ולי הוא ענה "מה פתאום, זה חלום!"

ולפני שהבנתי, הוא כבר נעלם
ובאמצע החדר ראיתי סולם
שמתחיל ברצפה וממשיך כרגיל-
לתקרה, ומשם נהפך הוא לשביל
ועליו במהירות מטפס הפָּזְמוּל
ברבע דילוג שנראה כמו גלגול
ואני אחריו במהירות מטפסת
מחוץ לחלון, לתוך המרפסת,
ומשם אל השביל שעולה ועולה
ומגיע בסוף לירח מלא….

….ועל הירח עוד קצת ממשיכים
ללכת על קצה אצבעות בשיחים
ועוד טיפ-טיפה, עכשיו בזחילה
לאט, על הבטן, בתוך מחילה
ומשם בשלולית עמוקה עד הברך
עוברים את 'כמעט' ועוברים את 'בערך',
הפָּזְמוּל מקפץ ואני אחריו
"מתי כבר נגיע?" צעקתי אליו.

ולפני שענה לי, הגענו לתור
ומיד נעמדנו יחדיו מאחור
לפנינו סְמָחְטוּש, לפניו חֲמוּזילָה
שדומה לארנב עם פרצוף של גורילה,
ולפניה עומד בשתיקה אֱליגָטור
שרוכב על דבר שנקרא חָזְבוּלָטור
והרבה פָּזְמוּלים והמון ילדים
לבושים בפיז'מות ולא בבגדים

"אז איפה אנחנו בעצם עכשיו?"
"איזו שאלה?! במזרח מערב!
ממש בדיוק באמצע הדרך
בין איפה ואיך לכמעט ובערך"
"ולמה מחכים כאן כולם מסביב?"
שאל הפָּזְמוּל ומיהר להשיב
שיש משהו נפלא שכולם אוהבים
שנקרא סירופ חושך- קציפת כוכבים!

ובסוף התור, הגענו לדלת
בצבע סגול שקבוע בה שלט:
הפָּזְמוּל אז הסביר-"זה כתוב פָּזְמוּלית
שדומה לערבוב של פרסית ואנגלית"
ומיהר לתרגם לי, כדי שאבין
"דוכן סירופ חושך – קציפת כוכבים"
ובאף אז עלה לי ניחוח מוזר
מתוק ונפלא ומאוד לא מוכר..

הפָּזְמוּל ביקש בנימוס "פעמיים"
וקיבלנו מנה מיוחדת לשניים
מוגשת בוופל שיש לו כנפיים
עשוי מביסקוויט עם קישוט בשוליים
שיש לה טעם מאוד מיוחד,
שקשה להסביר, אז תבינו לבד:
שהוא חם ועמוק כמו תפיחת שוקולד
אך קריר ומתוק כמו גלידה של ברד
ולפני שאפילו ביקשתי תוספת…
הביא הפָּזְמוּל עוד מנה עם קצפת

אך אותה לא הספקתי אפילו לטעום…
כי שמעתי את אמא נכנסת פתאום
ואת הפָּזְמוּל מתרחק בצחקוק
ונכנס חזרה לתוך הבקבוק…

 

 

שעון. צילם: אלון טמיר

 

מודעות פרסומת