במאמר בהארץ תוהה שגיא כהן, מבקר המסעדות של העיתון, מדוע בחרו במוזיאון ישראל בירושלים לקרוא למסעדת המוזיאון החדשה 'מודרן' ולעטר אותה בדקורציה המבוססת על עבודותיו של האמן ההולנדי פיט מונדריאן, ולא במשהו מקומי מעט יותר.

תצלום של מסעדרת 'מודרן' במוזיאון ישראל, ירושלים. לקוחה מתוך אתר 'הארץ'.

אינני יודע עד כמה אדריכלי החידוש של מוזיאון ישראל, צבי אפרת ומאירה קובלסקי, אחראים לעיצוב של המסעדה החדשה, אך שאלתו של כהן הזכירה לי תהייה דומה משלי.

כמי שמדפדף באתרי האינטרנט של משרדי אדריכלי בישראל, שמתי לב שחלק ניכר מהן כתובים באנגלית בלבד. זאת, גם אם המשרד המקודם באמצעות האתר בנה, לפחות עד כה, רק בישראל. אמנם אין לי ספק שכל אדריכל רוצה לחשוף את עבודתו לקהל בינלאומי נרחב ככל האפשר, והאתר מחליף את המונוגרפיה האנגלית, המבוששת להופיע.

ובכל זאת, מעט כבוד עצמי לא היה מזיק. האתר של ז'אן נובל, למשל, כתוב גם בצרפתית ובאתר של האדריכל היפני ארטא איסוזקי ניתן לבחור גם בטקסט ביפנית.

ודוק, דווקא מי שעובד הרבה בחוץ-לארץ, כמו למשל משרד יסקי-מור-סיון, אמנם לא טורח לשלב עברית באתר שלו, אך מוסיף לאתר האינטרנט של המשרד תרגום לרוסית. מה שמלמד שקל אולי להתחמק מן העברית, אבל מן המזרח – גם אם זו מזרח אירופה – הרבה יותר קשה לברוח.