ארכיונים עבור פוסטים עם התג: גלריה

מה המשמעות של המרחב בעיצוב המחאה הפוליטית? שאלה זו עומדת במוקד התערוכה הכוריאוגרפיה של המחאה המבקשת לבחון את הקשר בין עיצוב המרחב לפעולה הפוליטית. הרעיון של הכוריאוגרפיה מוצע בתערוכה כאמצעי לבירור קשר זה והאופן שבו העיצוב המרחבי של המחאות עוזר או מקשה על משתתפים להשיג את מטרותיהם. גבולות פיזיים, מיקום גיאוגרפי, קנה מידה, צורה וסטרוקטורה, סמלים, ונורמות חברתיות – כולם תורמים לארגון המרחבי והחברתי של המחאה.

נקודת המוצא של התערוכה היא כי מחאה תמיד קשורה למקום, ולכל מקום יש משמעויות המובנים לפועלים בתוכו. מקומות אלו מייצגים את הזהות האזרחית של חברה ולפיכך לבחירה במקום כלשהו לשם פעולה של מחאה יש משמעות רבה הן עבור המשתתפים, והן עבור הצופים בהם. במובן זה, לכוריאוגרפיה המרחבית של המחאה תפקיד כפול: היא מהווה הן מנגנון לבניית משמעות ופרשנות למציאות חברתית והן מכשיר למשא ומתן בין המוחה למדינה.

התערוכה, שתוצג בגלריה בבית האדריכל החל ביום ה' 03.12.2015, מבוססת על מחקרה של ד"ר טלי חתוקה, ראש המעבדה לעיצוב עירוני (LCUD) בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב. התערוכה הוצגה בגלריה Compton  מוזיאון של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), בשנת 2008. התערוכה מוצגת בישראל לרגל השלמת המחקר וכתיבת הספר, The Design of Protest, הצפוי לצאת לאור בשנת 2016.

למידע נוסף, אנא בקרו באתר התערוכה http://designprotest.tau.ac.il/

 

protest_invitation_final

מחקר ואוצרות: אדריכלית ד"ר טלי חתוקה

 עיצוב גרפי: רחל פרידמן

 

פתיחה: יום ה' 03.12.2015 שעה 20:00

ערב עיון ונעילה: 22.01.16 שעה 20:00

 

הגלריה בבית האדריכל, המגדלור 15, יפו.

 שעות פתיחה: א', ג', ד', ה' 10:00-17:00, ב' 19:00- 10:00.

טל' לתיאומים: 03-5188234.

 

התערוכה בחסות:

עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל, משרד התרבות והספורט, עיריית תל-אביב יפו,

המעבדה לעיצוב עירוני, החוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, אוניברסיטת תל-אביב

(מ)התנגדויות לתכנון: שלושה רגעים של תכנון אלטרנטיבי

من الاعتراض الى التخطيط: ثلاث لحظات من التخطيط البديل

From objections to planning: Three moments of alternative planning

 

הגלריה בבית האדריכל, 18.10.2013 – 28.11.2013

 

התערוכה (מ)התנגדויות לתכנון מציגה מקרים בהם קבוצות תושבים, אנשי מקצוע וארגוני חברה אזרחית, הניעו מהלכים תכנוניים בהם הציעו פרשנויות וחזונות חלופיים ומתחרים למרחב העירוני, השונים מאלו שהובילו הרשויות או יזמו כוחות השוק. מקרים אלו חורגים ממציאות תכנונית בה מעורבותו של התושב בתהליך תכנון היא שולית ומתאפשרת רק בשלב הגשת ההתנגדויות.

בשלושה מקרים המוצגים בתערוכה הצליחו קבוצות תושבים, חזקות או מוחלשות, לשנות את הסיטואציה התכנונית באמצעות יוזמה של תכנון אלטרנטיבי. בשלושה אתרים המצוקה המרחבית, ואולי דווקא ההון האנושי של התושבים, הולידו פוטנציאל לשינוי מרחבי מלמטה המכוון כנגד צורות שונות של הזנחה ומחסור בשטחי ציבור ובשטחים ירוקים.

התערוכה מציגה הן את תהליכי ההתארגנות של התושבים והן את תוצרי התכנון של מהלכים אלו: תכנית בניין עיר מס' 9713 לאזור אל-אשקרייה בשכונה בבית-חנינא, שקיבלה תוקף בשנה שעברה, מסדירה את הבינוי הקיים בשכונה בירושלים המזרחית ומוסיפה אפשרויות בנייה בעתיד;

הפארק הדמוקרטי אקולוגי בקרית ספר שנבנה במקום מגדל, נפתח השנה במרכז תל אביב;

והצעת תכנון אלטרנטיבי לשכונות דרום תל-אביב –'דרום העיר לאנשים' – אתגרה את תכנית המתאר העירונית והשפיעה עליה, ולו רק בשוליים.

התערוכה מבקשת לבחון תהליכים אלו בתוך הקשרים פוליטיים וכלכליים שונים, לאחר שהגיעו למיצוי בדרגות הצלחה שונות. הפעילים שלקחו חלק ביוזמות השונות מבקשים לפתוח דלת אל מעוזי קבלת החלטות התכנוניות, ולקרוא לרשויות להקשיב לתושבים, לשקול בכובד ראש את ההצעות התכנון שלהם, ולסייע בידם לפעול.

מהן היכולות והחוזקות של התושבים, באשר הם, בתכנון המרחב? האם התערבויות התכנון מלמטה משנות את דרכי הממסד, או שמא הממסד התכנוני והשלטוני "משלם מס", במקומות הנוחים לו, על-מנת שיוכל להמשיך את דרכו בלא הפרעה והתנגדות במקומות אחרים? מהם מנגנוני התכנון הפורמליים הנדרשים בכדי לאפשר יוזמות תכנון של תושבים? ומהן האיכויות התכנוניות העולות בתכנון מלמטה והחסרות בתכנון ריכוזי? התערוכה מנסה לשפוך אור על התנאים המשותפים לשלושת הרגעים הללו של הצלחת התכנון האלטרנטיבי, לבחון את היצירתיות רבת הפנים של קבוצות התושבים, ולהציג את דמויות מפתח שמילאו תפקיד מכריע בהובלת המאבקים הממושכים.


זוהי התערוכה ה-17 בסדרה מקומי אשר עוסקת בהיבטים חברתיים של המרחב.

 Adrichalim_Invite_2f

אוצרים: שלי כהן, אפרת איזנברג, ערן טמיר טאוויל

תכנון התערוכה: טולה עמיר, שלי כהן, ערן טמיר טאוויל

עיצוב גרפי: אביב גרוס אלון

 

משתתפים:

דרום העיר לאנשים, תל-אביב: ליאת איזקוב, קרן אנגלמן, דליה בארי, גיל גן מור, ענת ברקאי-נבו, כרמית גינסברג, סבסטיאן ולרשטיין, גלית ירושלמי, אושרת ישראלי ,עומר כהן, קרין לינדנר, נאור מימר, נתי מרום, גורי נדלר, גיא נרדי, ליטל פולקמן, ג'סי פוקס, אריאל פרמן, ברברה צור, מוקי קיים, שרון רוטברד, אהוד רוסטוקר, קרן שווץ, לירון שור, אביעד שר שלום

 

השכונות הפלסטיניות, ירושלים המזרחית: נאסר אבו ליל, רמדאן בדר, אפרת גורן-מור, חוסם ווטד, ג'מאל עבדו, אפרת כהן-בר, אילה רונאל

 

הפארק הדמוקרטי-אקולוגי קריית ספר, תל-אביב: רם איזנברג, זהבה ארג'ואן, אופיר ברומברגר, גור בנטואיץ', מיכל ברז"ל כהן, גיל גורן, שמואל גילור, להב זוהר, תמר ירון, יניב לוי, תמר נויגרטן, יואב עינהר, ליטל ורועי פביאן, רותי פליסקין, מירי קופרמינץ, הראל קראוס, קארין רודריג כהן, חיים רוזנבלוט, יונתן שחם

 

פתיחה: יום ו' 18.10.2013 שעה 11:00

יום עיון: יום ו'  15.11.2013  שעה 11:00

נעילה: 28.11.2013


שעות פתיחה: א', ב', ג', ה' 10:00-17:00, ד' 10:00- 19:00

טל' לתיאומים: 03-5188234

הגלריה בבית האדריכל, המגדלור 15, יפו

חסות:

התערוכה בחסות מפעל הפיס – המועצה לתרבות ואמנות

 משרד התרבות והספורט, עיריית תל אביב יפו, עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל

התערוכה בשיתוף עמותת 'במקום' – מתכננים למען זכויות תכנון

 

תמ"א 38 היא תוכנית המתאר הארצית המשמעותית ביותר שאושרה בשנים האחרונות.

התוכנית, המאפשרת תוספת קומות ויחידות דיור לבניינים בכל רחבי הארץ, היא הפתרון המערכתי היחיד שהמדינה מציעה למאות אלפי מבנים ישנים, שעלולים להיפגע קשות ברעידת אדמה חזקה.

התוכנית מעניקה זכויות בנייה בתמורה לחיזוק המבנה הקיים, בניסיון ליצור מנגנון כלכלי שיממן את החיזוק באמצעות מכירת הדירות החדשות שייבנו. למעשה, מדובר בתהליך בו מועברת האחריות לחיזוק מבנים ולחיי הדיירים המתגוררים בהם מהממשלה אל השוק הפרטי.

למרות  הדיון הציבורי הער בתמ"א 38 לא קיבלו מגבלותיה של התוכנית התייחסות רבה.

לא דובר על כך שתמ"א 38 מכפיפה את האינטרס הלאומי בחיזוק מבנים ובמניעת קורבנות בנפש לשיקולים כלכליים ויזמיים: כאשר אין כדאיות כלכלית ביישום התוכנית, לא מתבצעות עבודות לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה.

לא הודגשה העובדה שאין כדאיות כלכלית ביישום התוכנית ברוב היישובים בישראל, ובפועל היא מבוצעת כמעט רק באזורי הביקוש שבמרכז הארץ, בעוד שביישובים בפריפריה הנמצאים בסיכון סיסמי מוגבר אין היתכנות כלכלית ליישום התמ"א.

בצד היותה כלי לחיזוק של מבנים נתפסת תמ"א 38 כאמצעי להתחדשות עירונית.

אך השימוש בתוכנית מתאר ארצית להתנעת תהליכים עירוניים רגישים ותלויי-הקשר ומקום מעורר קשיים רבים. בין השאר, עולות שאלות לגבי ההשפעה שנודעת לתוספת גדולה של קומות, שטחים מבונים ויחידות דיור למתחם קיים על יכולת הנשיאה של התשתיות העירוניות ועל איכות החיים בשכונות עירוניות צפופות.

התערוכה 38 מנסה לבחון נושאים אלה באופן ביקורתי ולשאול האם תמ"א 38 היא הכלי המתאים ביותר להתמודדות עם סיכוני רעידת האדמה. במקביל נוגעת התערוכה בפתרונות אלטרנטיביים לחיזוק מבנים קיימים.

גם הצד האדריכלי של התמ"א נותר נסתר.

התערוכה מציגה פרויקטים של עיבוי וחיזוק שנעשו במסגרת תמ"א 38 וחושפת מגוון תשובות אפשריות לאתגרים של חיזוק מבנים; החל מתוספות מינימליסטיות של קומה על הגג, דרך הרחבות והגדלות וכלה במודלים מורכבים של תוספות לשיכונים ציבוריים.

הפרויקטים המוצגים מעוררים מחשבות על אבולוציה ארכיטקטונית וטכנולוגית של הבנייה הגנרית של העיר הישראלית ועל האפשרויות הגלומות בה.

בצד הפרויקטים הקונקרטיים מציגה התערוכה היבטים תיאורטיים ורעיוניים של חיזוק מבנים בפני רעידות אדמה.

ההסתכלות על התוכנית ממגוון נקודות מבט מעלה לדיון הציבורי בכלל, ולדיון האדריכלי בפרט, את האספקטים הסמויים של תמ"א 38, אלה המסתתרים מאחורי הסיסמאות וההצעות המפתות, ובכך אולי להבין את מגבלותיה של התוכנית, את ההבטחות הטמונות בה ואת השפעותיה האפשריות על חיי האזרחים בישראל.

 

 


משתתפים :  במקום, גוטמן אסיף אדריכלים, דוד דרך אדריכלים, החדר אדריכלים, יעל טומשין אדריכלים, סיגל כץ ברקן אדריכלות, לוי-לוסטיג אדריכלים, אדריכל מרק טופילסקי + מונא אדריכלות (אדריכל יואש ינקוביץ), אדריכלית מרית סבר, עיריית קריית אונו ומקום אדריכלות ובינוי ערים, עמותת אדריכלים מאוחדים סניף ירושלים, אדריכל אלי ענבר, קוניאק אדריכלים, אדריכל דרור רימוק , שיכון –תיקון, פורום שרת, תמא אדריכלות, תשובה סוסנר אדריכלים

במסגרת התערוכה יוצגו קטעים מן הסרט מבצע נפתלי של ורד ירוחם ואורן רייך

אוצר: ערן טמיר-טאוויל

 

פתיחה: יום חמישי 28.06.12  בשעה 20:00

נעילה: 09.08.12

שעות פתיחה: א', ג',ד' ה' 10:00-17:00, ב' 10:00- 19:00

טל' לתיאומים: 03-5188234

גלריה בבית האדריכל, המגדלור 15, יפו

התערוכה בשיתוף במקום

 

התערוכה בחסות:  מחלקת האמנויות של  עירית תל-אביב     משרד התרבות והספורט

ערב עיון בתערוכה יתקיים ביום חמישי, 19.07.2012, בשעה 20:00, בבית האדריכל.

מחר, יום שלישי 20.3.2012: פתיחה של התערוכה 'תהודת אחריות' בבית האדריכל.

בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, הנרטיב האדריכלי חייב את תפיסת הקרקע ובניה מזורזת של אלפי יחידות דיור מהר ובזול. היה בכך צורך לאומי שמצא בתיאוריות הרווחות באותן שנים, נקודת משען איתנה. המודרניזם שחרט על דגלו פונקציונאליות, יעילות, חסכוניות, התאים למצב פוסט מלחמה בכל העולם. בשנות החמישים קמו בארץ עשרות ערים, מאות ישובים ורבבות יחידות דיור. תשתית ציבורית, חינוכית ובריאותית שהצטרפו לפרויקט פיתוח חסר תקדים במימדיו היחסיים.
הבניה המהירה של הארץ בשנות הקמתה, בנית החירום, הפכה לתרבות בניה המשמרת את אותם עקרונות: "מהר" ו"זול", ואלו נטמעו מבלי להרגיש גם בבסיס המחשבה התכנונית, האדריכלית. בעשורים האחרונים מתמודדת תרבות הבניה בישראל מצד אחד עם הצורך לטפל במבנים מזדקנים משנות הקמת המדינה ומצד שני עם המשך מפעל ההתיישבות והקמה של שכונות מגורים חדשות, בהן, תחת כסות של "מפרט טכני עשיר" שמשווק באגרסיביות, מסתתרת אותה תרבות בניה בעייתית – מהירה וזולה, לאו דווקא כמדיניות ממשלתית אלא כאמצעי ליצירת הון קבלני.
נדמה כי בתרבות הבניה שהתהוותה, המטרה האדריכלית היא לסיים את התכנון, לתעד את הבניין ולמסור את המפתח. וכך הסיפור האדריכלי, בדומה לאגדות המסתיימות בנשף הפתיחה, מסתיים לרוב, עם קבלת טופס האכלוס. האם לא זאת נקודת הפתיחה של הסיפור האמיתי? ואם תכנון בניין הוא כמו הריון – דימוי שגור אצל אדריכלים ואדריכליות – מה קורה לבניין אחרי שהוא נולד? ומה כשהוא מזדקן? מי צריך לקחת עליו אחריות ולדאוג לו?
האחריות האדריכלית אינה רק כלפי הקונים המיידיים של הבניין, אלא מהדהדת הלאה אל המשתמשים, הדיירים או העובדים בו, אל הסביבה, מחוץ לתחום הבניין, הגדר שמקיפה אותו, אל השומרים על ניקיונו ושלמותו וכלפי מעגלים מתרחבים והולכים של הקהילה, השכונה, הרובע, העיר ולפעמים המדינה כולה. זאת תהודת האחריות של האדריכל.

התערוכה מציגה עבודות של ארבעה אמנים/אדריכלים הבוחנים שאלות אדריכליות, חברתיות אלה בכלים מדיסציפלינה אחרת, צילום: בוידאו ארט ובסטילס.

אמיר בנאי פונה אל כלי עבודה הלקוחים מארגז הכלים של האדריכל ועוסק בחומרים או דימויים מאותו תחום -זוויות הצילום כמבטי חזית שטוחים, הגריד או הרשת כקובעי קומפוזיציה ומשחקי אור-צל כמימד עומק בצילום. אלו חוזרים בצילומיו אך כאן הם מופיעים לא ככלי תכנון אלא כהתאמות שנעשו על ידי אדריכלי היומיום, או כתוצרים של בלייה והתדרדרות. הוא בוחן את האדריכלות המאולתרת של המשתמשים ואת השפעתה על הבניין. לדבריו "העשייה האדריכלית יוצאת לאוויר העולם תחומה בסדר והיגיון, מספרת סיפור על כל השותפים לעשייה ומגרש המשחקים בו הם פועלים. האור, האקראיות, המשתמשים, הבלייה והזמן מביאים עימם צופן נוסף שעתיד לשנות את פניה". צילומיו עוקבים אחר השינויים, קטנים כגדולים, מייצרים אדריכלות חדשה ומראים את גבולות החזון האדריכלי, לעיתים את היופי באקראיות ולעיתים את המקום החסר באדריכלות למימד האנושי ולתהליכים תלויי זמן, כמו גם את המרחב הצר שיש לאלה להתקיים.

את האדריכלית והאמנית ורד פלוק מעסיק השיבוש שנוצר במבנה עקב השפעת הזמן. עבודתה הפטיש והמגב מתייחסת אל התיאוריה של הפילוסוף מרטין היידגר לפיה אנחנו מבינים דברים לעומק רק כאשר משהו משתבש. היידגר הדגים זאת על ידי מבחן הפטיש: כשנגר מומחה מכה בפטיש – והפטיש תקין – לנגר אין צורך לחשוב עליו, הוא יכול לחשוב על ארוחת הצהרים או לשוחח עם חבר. ההכאה בפטיש מתנהלת באופן של "התמודדות שקופה", אבל אם למשל, ראשו של הפטיש מתנתק במהלומה מהקת, הנגר עוצר לבחון ולהבין את הפטיש, את המקל, את המשקולת ואת החיבור ביניהם. עבודת הוידיאו שלה קושרת קשר הדוק בין שיבוש לבין הבנה לעומק של המצב הלא משובש.
שם העבודה מזכיר סמל נשכח לאידיאולוגיה שכשלה. היום, בזמן שהעולם מתפקח גם מקפיטליזם פרוע, ונתון בעידן של שינויים גלובליים שמגדירים מהגרי עבודה, בחרה ורד להציב לרגע שוב, את הפועל במרכז. שישה חלונות בבניין רב קומות מופיעים בפריים וידאו מחוספס. הצילום מרחוק מדמה צילום של מצלמות מעקב, העוקבות אחר מנקה חלונות שפעולתו מעלה אל פני השטח שאלות בדבר תחזוקה וניקיון. לצד מונחים חשובים כמו קומפוזיציה ופרופורציות, צריכים להימצא בארגז הכלים האדריכלי גם הסמרטוט והמגב.

עדו פלוק בוחן בעבודת הוידיאו חלומות על כישלון כיצד המבנה בו הוא חי משקף את מי שהוא בעיני עצמו ובעיני החברה. בעבודה הוא מקביל בין המבנה וההתיישנות שלו, לגוף ולדימוי עצמי. העבודה קושרת בין מראה הסביבה הפיזית שעוטפת את היחיד לבין ההערכה החברתית מעמדית ובוחנת כיצד אדם מיוצג ומקוטלג על ידי עיצוב החלל בו הוא חי או עובד. הוא הופך את מצלמת הוידיאו למיקרוסקופ, ומכוון אותה אל החללים המידיים שמקיפים אותו. הבדיקה הדיגיטלית הופכת את הקירות העייפים, התקרות המתקלפות, וכתמי החלודה, לנופים עצומים, לכר חלומות. כך, לדבריו, מתוך הסביבה המיידית שלו, הולכת ומתגלה גיאוגרפיה של כישלון, ניסתר לעין, רובץ בין שכבות ארציות של צבע, מלט, וטפט ישן. הממצאים של המחקר המיקרוסקופי, מציגים פאניקה כבושה, המסתתרת בין השורות, בסאבטקסט של חייו.

עבודת הוידיאו של אמנון וינר חוזרת אל הבית ברחוב לינקולן, בית סבו שנפטר בסוף שנות השבעים. סגנון הבניה והפרטים מתחברים אל דמות סבו, אל הדור שלו ואל תקופה בה הבית עמד במלוא הדרו ותכנונו התאים לצרכי דייריו ולאופיים. באמצעות מעקב אחר פרטי הבניה של הבית הוא מעלה שאלות לגבי הקשר בין סגנון הבניה לבין סגנון החיים המשתנה. האם בנין שנבנה בתקופה מסוימת ועבור דור אחר, עונה על צרכי הדור החדש? האם אי ההתאמה שלו מהווה הצדקה או אישור לרמוס אותו ואיתו את הערכים שהוא מייצג? הקשר בין ישן לחדש, למסורת ולכיבודה נידונים בעבודה באמצעות הדגשת הנתק בין הבניין לדייריו כיום, בעוד הבית מתחנן לשמור על תפיסת העולם והחזון של יוצריו אל מול הדרים ושיני הזמן.

אצירת התערוכה וטקסט מלווה: אדריכלית שרון יאבו איילון

במסגרת התערוכה 'שיכונים מבפנים' יתקיים ביום חמישי 26.1.2012 בשעה 20:00 ערב עיון בגלריה בבית האדריכל.

בתוכנית:

-הדס שדר: על התפתחותה של הדירה המודרניסטית

-נעה טל: דירת יום דירת לילה

-אורי סבג: מקופסת מגורים לבית אישי

-משה חזני: בין מודרניזם למזרח – על הגילויים הפיסיים של התרבויות ועל המפגש ביניהן

-נועה חזן: בית בישראל – איקונוגרפיה גזעית : הצעה לקריאה מחודשת בתצלומי בתים שצולמו בשני העשורים הראשונים למדינת ישראל

חיים חשופים - שכונת רמת-יוסף בת-ים. צילמה: חן שוהם

על המשתתפים:

ד"ר הדס שדר, אדריכלית וחוקרת. מרצה בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ובמרכז האקדמי ויצ"ו חיפה. עורכת הארכיטקטורה הישראלית במגזין "דומוס ישראל". חוקרת וכותבת על תולדות השיכון הציבורי בארץ.

נעה טל, אדריכלית נוף, חוקרת את יחסי הגומלין בין תרבויות לבין הסביבה הבנויה. מתמחה בתכנון בשיתוף הקהילה, בדגש על אוכלוסיית הבדואים בדרום.

אורי סבג, מתושביה הראשונים של מעברת באר שבע ותושב שכונה ה' בעיר משנות החמישים ועד היום. עלה לארץ בגיל עשרים ממרוקו, איש ציבור, חבר מרכז מפא"י, מזכיר מועצת פועלי באר שבע, חבר הכנסת העשירית והאחת-עשרה מטעם המערך.

ד"ר משה חזני, מתכנן ערים ואזורים, חבר סגל באוניברסיטת בר אילן בחוג המשולב למדעי החברה. עסק וכתב על יחסי חברה ותכנון. חיבר בשנות ה-70 מחקר פורץ דרך, שדן במפגש בין המודרניזם כתפיסת עולם, כארכיטקטורה וכתכנון לבין התרבות ותפיסת החלל המזרחית.

נועה חזן, חוקרת תרבות חזותית וצילום.

כולם מוזמנים – יהיה מעניין.