בצל סדרת המשברים התוקפת את הכלכלה העולמית, קשה שלא לחשוב על הקשר בין אדריכלות לבין קריסה כלכלית.
בארצות הברית נבע משבר הסאבפריים מהשקעות לא זהירות בנדל"ן. במקביל נרשם בשנים האחרונות מין רנסאנס אדריכלי בארצות-הברית כשידיהם של סטארכיטקטים אירופיים ומקומיים מלאות בעבודה בשל הזדמנויות מעניינות שקיבלו בניו-יורק ובכל רחבי ארצות-הברית.
באירלנד ובספרד יש קשר בין בועת הנכסים לבין ההתמוטטות הכלכלית, ובאופן לא מקרי האדריכלות בספרד ובעיקר באירלנד קיבלה לא מעט תשומת לב תקשורתית במגזינים המקצועיים בשנים האחרונות.
גם ביוון יש הקושרים את המשבר להשקעות האדירות בבנייה ובפיתוח שנעשו עבור האולימיפיאדה, והדוגמא הבולטת ביותר היא כמובן דובאי, שם קרסה הכלכלה בפתאומיות ימים אחדים לפני חנוכת המגדל הגבוה בעולם.
אין ספק שניפוח שוק הנדל"ן ויצירת בועת נכסים קשורה קשר הדוק למשברים כלכליים עמוקים. גם בעולם של כלכלה וירטואלית והנדסה פיננסית לנכסי המגורים יש משקל עצום בהון של כל ציבור וכל מדינה.
באופן טבעי, כשערכי הנכסים עולים מתגלה לפתע עניין בארכיטקטורה שפתאום, ביחס למחירי הנכסים ולתשואות שניתן להפיק מהם, הופכת זולה ולבעלת תועלת כספית בשוק רווי-ביקושים. האדריכלות נתפסת לפתע ככלי להשבחת נכסים ולהמשך גילגולם בשוק שאמור לעלות בלי הפסקה, והיזמים שלוקחים סיכונים פיננסיים אדירים באופן יומיומי מרשים לעצמם גם סיכונים אדריכליים פה ושם, אולי רק בשביל להרגיש שהם עושים משהו גם בשביל התרבות ולא רק בשביל הכיס.
והמדינה? זו מחרה מחזיקה אחרי אזרחיה ומשקיעה במונומנטים אדריכליים שנועדו להושיע את העיר באמצעות מחווה אדריכלית נועזת אחת.
מסתבר שהאדריכלות היא סוג של לוקסוס וריבוי של כאלה מסמן בדרך-כלל בזבוז וחוסר זהירות.
אם כן, האם אדריכלות, במקום ליצור ערכים בני-קיימא, עוסקת בהשמדת ערך? דרך יותר אופטימית לחשוב על כך היא שמכל סממני העושר המוגזמים, האדריכלות היא היחידה שמותירה משהו קונקרטי, מבנה שאפילו אם אין לא ערך אסתטי או חווייתי לפחות נותר כסמל ואות להיבריס של הגאות הקודמת.
אבל אם, בכל זאת, אדריכלים עסוקים ומונומנטים נוצצים הם סימנים מנבאים של קריסה כלכלית, הייתי ממהר למשוך את השקעותי מסין, שהיא כנראה הבאה בתור.
דובאי: המגדל הגבוה בעולם שנחנך אחרי הקריסה הפיננסית של הנסיכות
ערסיטקטורה 