חיפוי מבנה באבן הוא אופרציה לא פשוטה שמשפיעה באופן בלתי-נמנע לא רק על פני השטח של הבניין אלא גם על מסת המבנה עצמה.
אבן החפוי והמערכת הנושאת אותה היא עניין עבה וכבד וההתמודדות עימן מסרבלת באופן בלתי-נמנע את הגושים של המבנה.
ואכן לצד לא מעט מבנים שמתמודדים עם אילוצי האבן בצורה מעניינת יש מבנים רבים שנראים כאילו תוכננו לטיח ואז הולבשו, בניגוד לרצונם, בשלמת אבן שמתלבשת בקושי רב על כל העיגולים והזוויות.

חיפוי מבנה באבן בתלייה רטובה. מתוך אתר BneBeytcha.co.il

ישנו גם הסיפור המסתורי של התלייה היבשה באבן: לאחר שמערכת המבנה הושלמה ונאטמה בפני המים מורכבת אליה מערכת משנה של עמודים וקורות דקיקות ממתכת ועליהן נתלים אחד-אחד לוחות של אבן. בין הלוחות מירווחים שדרכם יכולים המים לחדור ולטפטף מטה על החזית הנסתרת שמאחורי האבן.
מדובר במאמץ עצום שכל תכליתו ליצור מעטפת בעלת משמעות אסתטית בלבד שאפילו אינה עוצרת את כל המים.
האבן, אלמנט כבד ומסיבי שיכול, לכאורה, לשמש כקיר נושא, נפרס דק-דק והופך למין ציפוי, ויניר דקיק שחזותו היא כל תכליתו (1), ציפוי שלפעמים אמור דווקא לשדר כובד ויציבות.

כציפוי, המראה, הצבע והטקסטורה של האבן הופכים לקריטיים, לא מעט בשל הרצון של האדריכל לקבל אבן שלא נראית כמו אבן, אלא דווקא כמו בטון או כמו טיח לבן, בסגנון הרטרו התל-אביבי או אולי בגוון צהבהב מדברי שדווקא אותו לא ניתן להשיג בארץ.
לכן יש לא מעט יבוא של אבן מסין, מספרד, או מכל מקום אחר, צעד לגמרי נורמלי בכלכלה הגלובלית שבכל זאת מרגיש לי קצת מוזר.

בעקבות תחושתי שהחיפוי באבן יוצר קשיים הן בשלב הבחירה של הגוון והטקסטורה של החומר והן מבחינת סירבול הביצוע חשבתי של רעיון של מוצר בנייה חדש – בלוקי-בלטות.

הרעיון הוא לשלב אריחים (בלטות) מטרצו ('שומשום') עם בלוקי בטון חלולים ליצירת מוצר אחד שיכול לשמש לבניה נקייה.
דמיינו שלוקחים את חלקה התחתון של הבלטה המוכרת- זה שעשוי מבטון אפור רגיל- ובמקומו שמים בלוק בטון חלול.
כך מקבלים בלוק בנייה מבודד רגיל שפניו החיצוניות עשויות מיציקה דקורטיבית של בטון או של בטון ואגרגט מלוטשים עם גימור הדומה למרצפות הטרצו המוכרות.
כיון שהציפוי החיצוני והבלוק הם אותו חומר כמעט – בטון – אין סיכוי להיפרדות של שתי השכבות.
כך מקבלים מוצר שמהווה מילואת קיר וחיפוי בעת ובעונה אחת ואינו מצריך ציפוי נוסף לאיטום או חיפוי ליופי ועמידות או תוספות מיוחדות לבידוד מחום וקור(2).

גוונים לאריחי טרצו מתוך האתר Balatot.co.il

התוצאה יכולה להיות מעניינת ושימושית כיוון שאת הטרצו ניתן לגוון באינספור גוונים לפי בחירה מדוייקת של האדריכל, והטקסטורה של אריחי השומשום העדינים יכולה להיות מאוד יפה.
היצירה של בלוק בנייה – בלוק רחב מספיק שיש בו חללים שמשמשים הן לבידוד טרמי והן למילוי בבטון ליצירת הקונסטרוקציה הנושאת – בלוק שפניו החיצוניים חלקים ויפים – יוצר מוצר המאפשר לבנות את הקיר ב'מכה אחת' מבלי לחזור ולחפות אותו לאחר הבנייה.

בבחינה מעמיקה יותר יש לפתרון כזה מספר מגבלות:
ראשית, גמר הטרצו, כפי שהוא מבוצע במרצפות, אינו עומד טוב בחשיפה למים ולחומצות של הגשם והמזהמים.
הפתרון לכך הוא שימוש בתערובת בטון חלקה אך ללא ליטוש – בדומה למעשה לאריחי המדרכה המוכרים – האבן המשתלבת או ה'אקרסטון' ודומיו, שעמידים, מן הסתם, במים ובחומרים תוקפניים אחרים.

שנית, שוק הבנייה לא כל-כך אוהב, כרגע לפחות, בנייה נקייה שמאיטה את ביצוע השלד ומצריכה תשומת לב רבה כבר בשלבים הראשוניים של הבנייה.
נדמה לי שהקבלנים מעדיפים לגמור את השלד כמה שיותר מהר ואז להתפנות לעבודות הגמר מבפנים ובחוץ עם קבלני משנה מתמחים. זאת למרות שיש טענה שבנייה נקייה מהירה יותר מבנייה של קיר ולאחר מכן חיפויו.

השוואה בין זמני בנייה של קירות בבנייה נקייה ובחיפוי. מתוך האתר של  'ספקטרה-גלייז'

מכאן אפשר להוליד וריאציה של הרעיון והיא יצירה של אבני חיפוי מבלטות – לוחות טרצו שישמשו לתלייה על הבניינים בחיפוי יבש או רטוב. אלא שבצורה כזאת מאבדים את הבנייה הנקייה שכה קוסמת לאדריכלים, את התחושה שמוצר אחד עושה את כל העבודה ולכן יש בו מן סוג של אמת, שהחיפוי או הטיוח מסתיר באיזשהו אופן.
בכל מקרה, אם מחפשים חומר חיפוי בגימור 'מלאכותי' למבנים קל וכדאי יותר להשתמש בווריאציות של קרמיקה ושל גרניט פורצלן הניתנות לגיוון אינסופי לא רק בצבע אלא גם במרקם ובדוגמא.
(ואגב שאלה – האם יש שיטה או תקן לתלייה של אריחי גרניט פורצלן או שהדבקתם היא הטכניקה היחידה?)

הבעייה השלישית היא שהרעיון אינו מקורי כל-כך.
חיפוש שטחי באינטרנט שיש מספר חברות בבריטניה ובארה"ב שמייצרות בלוקים מבודדים לבנייה נקייה.

למשל חברת Lignacite הבריטית שמייצרת בלוקים שעשויים מתערובת בטון עם אגרגטים צבעוניים ופיגמנטים שמשמשים לבנייה נקייה.
רוב הבלוקים הם בלוקים מלאים, שיש להשתמש בהם כמו בלבנים, בדומה ללבני הסיליקט אבל כנראה עמידים מהם במים, אך החברה מייצרת גם בלוקים חלולים – אף על פי שהם פחות מומלצים לשימוש חיצוני (עפ"י אתר החברה).

ספריית 'רסקין' באנגליה בתכנון האדריכלים מקורמיק-ג'יימסון-פריצ'ארד ובבנייה מבלוקי 'ליגנסייט', מתוך אתר החברה.

בלוק ספקטרה-גלייז עם טקסטורה, מתוך אתר החברה.

חברה אמריקאית בשם Spectra-Glaze מייצרת בלוקים חלולים עם גמר על בסיס גלזורה של קרמיקה שהופכת בתהליך הייצור לחלק מן הבלוק. גימור מסוג כזה הוא עמיד מאוד וניתן כמובן לגוון אותו ולתת לו שלל מרקמים.

בלוקי Spectra-Glaze

בשני המקרים כיוון שמדובר בנייה נקייה יש צורך במוצרי פינה מיוחדים, שיש לתכנן ולהזמין אותם מראש, אולי סיבה נוספת לכך שהאדריכל והקבלן הישראלי לא כל-כך אוהבים כאלה מוצרים.

 

בלוק קטום לפינות של 'ספקטרה-גלייז'

 

אגב, ישנם גם אריחי טרצו שמשמשים לחיפוי קירות, וגם אריחי בטון מיוחדים שיכולים לשמש לחיפוי ומן הסתם ישנם עוד מוצרים דומים רבים שהייתי מאתר לו הייתי יודע לחפשם בצרפתית, איטלקית וגרמנית.

אז מה היה לנו? רעיון לא רע – אבל לא מספיק טוב, ומוצרים מעניינים שהיה נחמד אם מישהו היה מייצר כדוגמתם בישראל.

וגם מחשבה: כל אדריכל רוצה שיהיו זמינים לו עוד ועוד חומרים מגוונים ומיוחדים. אבל, אולי, ככל שגדל הכוח לבחור גדל גם הכוח להזיק.
ככל שיש יותר ויותר חומרים וגימורים הסביבה הופכת עמוסה יותר ומקושקשת ומעט האחידות הסגנונית שכפו פעם האילוצים החיצוניים על המתכננים והלקוחות הופכת לקרנבל ססגוני ומעייף.

 

1) נושא החזית והחיפוי, שהיה ועודנו אחד הנושאים המרכזיים של האדריכלות הבינלאומית בשנים האחרונות, לא קיבל בישראל התייחסות תיאורטית או מעשית מספקת ולמרבה הצער גם מאמר זה לא יעמיק בו. כדאי רק להזכיר את התזה של אייל וייצמן בדבר השימוש בחיפוי האבן הירושלמית להאצלת הקדושה של העיר על עוד ועוד מרחבים.

2) פרט לפתרון גשרי הקור בעמודים ובקורות.