ארכיונים עבור פוסטים עם התג: טענות ומענות

בצל סדרת המשברים התוקפת את הכלכלה העולמית, קשה שלא לחשוב על הקשר בין אדריכלות לבין קריסה כלכלית.

בארצות הברית נבע משבר הסאבפריים מהשקעות לא זהירות בנדל"ן. במקביל נרשם בשנים האחרונות מין רנסאנס אדריכלי בארצות-הברית כשידיהם של סטארכיטקטים אירופיים ומקומיים מלאות בעבודה בשל הזדמנויות מעניינות שקיבלו בניו-יורק ובכל רחבי ארצות-הברית.

באירלנד ובספרד יש קשר בין בועת הנכסים לבין ההתמוטטות הכלכלית, ובאופן לא מקרי האדריכלות בספרד ובעיקר באירלנד קיבלה לא מעט תשומת לב תקשורתית במגזינים המקצועיים בשנים האחרונות.

גם ביוון יש הקושרים את המשבר להשקעות האדירות בבנייה ובפיתוח שנעשו עבור האולימיפיאדה, והדוגמא הבולטת ביותר היא כמובן דובאי, שם קרסה הכלכלה בפתאומיות ימים אחדים לפני חנוכת המגדל הגבוה בעולם.

אין ספק שניפוח שוק הנדל"ן ויצירת בועת נכסים קשורה קשר הדוק למשברים כלכליים עמוקים. גם בעולם של כלכלה וירטואלית והנדסה פיננסית לנכסי המגורים יש משקל עצום בהון של כל ציבור וכל מדינה.

באופן טבעי, כשערכי הנכסים עולים מתגלה לפתע עניין בארכיטקטורה שפתאום, ביחס למחירי הנכסים ולתשואות שניתן להפיק מהם, הופכת זולה ולבעלת תועלת כספית בשוק רווי-ביקושים. האדריכלות נתפסת לפתע ככלי להשבחת נכסים ולהמשך גילגולם בשוק שאמור לעלות בלי הפסקה, והיזמים שלוקחים סיכונים פיננסיים אדירים באופן יומיומי מרשים לעצמם גם סיכונים אדריכליים פה ושם, אולי רק בשביל להרגיש שהם עושים משהו גם בשביל התרבות ולא רק בשביל הכיס.

והמדינה? זו מחרה מחזיקה אחרי אזרחיה ומשקיעה במונומנטים אדריכליים שנועדו להושיע את העיר באמצעות מחווה אדריכלית נועזת אחת.

מסתבר שהאדריכלות היא סוג של לוקסוס וריבוי של כאלה מסמן בדרך-כלל בזבוז וחוסר זהירות.

אם כן, האם אדריכלות, במקום ליצור ערכים בני-קיימא, עוסקת בהשמדת ערך? דרך יותר אופטימית לחשוב על כך היא שמכל סממני העושר המוגזמים, האדריכלות היא היחידה שמותירה משהו קונקרטי, מבנה שאפילו אם אין לא ערך אסתטי או חווייתי לפחות נותר כסמל ואות להיבריס של הגאות הקודמת.

אבל אם, בכל זאת, אדריכלים עסוקים ומונומנטים נוצצים הם סימנים מנבאים של קריסה כלכלית, הייתי ממהר למשוך את השקעותי מסין, שהיא כנראה הבאה בתור.

דובאי: המגדל הגבוה בעולם שנחנך אחרי הקריסה הפיננסית של הנסיכות

מודעות פרסומת

לפני מספר שבועות הגיע אלי מכתב שנשלח, בעילום שם, למוסף 'הארץ' כתגובה לשתי כתבות שפורסמו במוסף בנושא אדריכלות. אנשי מוסף 'הארץ' בחרו שלא לפרסמו.

מכיוון שלדעתי יש בו עניין אני מביא אותו כאן לעיונכם, למרות שזהותו של הכותב לא ידועה לי.

אני מבקש רק לציין שיש לי הערכה רבה לעבודותיהם של שני האדריכלים בהם עסקו הכתבות ושאליהם מתייחס המכתב. למרות זאת אני סבור שהנקודות שמעלה המכתב חשובות ומשמעותיות.

 

"אנשי מוסף הארץ מקדמים כדרך קבע את שלטון האוליגרכיה שהשיתה על עצמה החברה הישראלית; בשבועות האחרונים הם מספקים הוכחה כי הדבר נוכח גם באדריכלות המקומית. בטקסט חנפני שתכליתו קידום ויחסי ציבור, זכו הקוראים להתוודע לעוד אחד מנסיכי הכתר שפילס את דרכו לצמרת האדריכלות במהירות השמורה בעיקר לבעלי יחוס משפחתי הולם. אחרי שבאוגוסט נפל בחלקם של הקוראים לעקוב אחר אדריכל פיצו קדם, שהתמזל מזלו להיוולד למשפחה הנכונה, לפני שבוע הגיע תורו של אסף לרמן, בן לאצולת התכנון הסביבתי הישראלי.

"אוליגרכיה", מגדירה האנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה, "היא צורת ממשל שבה רוב הכוח מצוי אצל חלק קטן מהאוכלוסיה ]…] פעמים רבות שולטות באוליגרכיה כמה משפחות חזקות, המגדלות את ילדיהם במגמה שיירשו את כוח האוליגרכיה, בדרך כלל על חשבון שאר האנשים בחברה […] כוח זה אינו תמיד גלוי, שכן האוליגרכים מעדיפים לעיתים להישאר "מאחורי הקלעים", כשהשפעתם כלכלית יותר מאשר פוליטית ישירה". במשקפיים הללו, הקריאה בתוך ובין השורות בכתבות המפארות את אדריכל פיצו קדם ואדריכל אסף לרמן, נדמית כמו הוכחה חותכת להתרפסות העיתונאית בפני אותם שליטים.

איני מטיל ספק בכשרונם של נסיכי הכתר שלנו ובאיכות עבודותיהם, אך בעוד קדם נבחר על ידי לקוחותיו הפרטיים בעלי הממון, שזכותם המלאה להפקיד בידיו את תכנון חווילותיהם הפרטיות, זוכה לרמן בפרויקטים ציבוריים חשובים באמצעות המצאה גאונית הנקראת "תחרות סגורה" לאדריכלים נבחרים. המונח הזה, בדומה ל"כיבוש נאור", מגלה את מהותו האמיתית דווקא בזכות מה שהוא מנסה להסתיר: תחרות למשפחות האצולה האדריכלית, נפוטיזם שנחבא מאחורי טרמינולוגיה של שוק חופשי – שלטון מעטים במסווה של דמוקרטיה.

כמה אירוני שבראיון עם לרמן, שבידיו הופקד שיפוץ בניין עיריית ת"א, מציין הכתב כי "העירייה נבנתה בתחילת שנות השישים על ידי מנחם כהן, בוגר טרי של הטכניון שהיה אז בן 26 בלבד וזכה במפתיע בתחרות התכנון, גובר על אדריכלים מנוסים ממנו בהרבה". לא מיותר לציין שמצב דומה לא יוכל להתקיים בנוף הנוכחי של האדריכלות הישראלית, שקפאה על שמריה והקפידה למדר מבין שורותיה את אלה שלא צויידו בשם או שמן. עדות לכך נמצאת לא רק בין שורות הכתבה, אלא גם בשטח: בימים אלה נמצאות בעיצומן עבודות שיפוץ היכל הבימה בתל אביב בתכנונו של רם כרמי, נצר נוסף לשושלת אדריכלים ותיקה, שיחד עם אחרות – קובעות כיצד ייראה המרחב הישראלי.

הדרך היחידה לשבור את שלטון האוליגרכים ולהזרים דם חדש לאדריכלות הישראלית היא במתן הזדמנות שווה, שתתאפשר באמצעות חקיקה, שתחייב כל פרויקט הנהנה מתקציב ציבורי לערוך תחרות פתוחה, חופשית ושקופה לביקורת הציבור. כך, יוכל כל אדריכל החפץ בכך להשתתף בצורה אנונימית, מבלי ששמו הטוב או שמנה של משפחתו ישפיעו על סיכוייו לזכות. מה שיקבע יהיו כשרון ואיכות התכנון. רק כך אפשר יהיה לרענן את האדריכלות הישראלית. הרנסנס של האדריכלות ההולנדית בעשור האחרון הגיע, לא במעט, בזכות פעילות דומה, שחילצה את הענף מסטגנציה רבת שנים. הבחירה בפתיחות על פני שמרנות ובשקיפות על פני ועדה מסדרת אולי לא יהלך קסם על האצולה, אבל כמו כל מהפכה – יועיל לציבור הרחב. "

 

האדריכל יוסי חנניה, שסיים לא מכבר את לימודי האדריכלות באיטליה, ביקש ממני לפרסם את היוזמה שלו ליצור קבוצה שתסייע לאדריכלים ישראלים שלמדו בחו"ל ושבו ארצה ולאדריכלים עולים להשתלב בשוק האדריכלות בישראל.
זה נראה לי רעיון מצויין ואני שמח לפרסם את מכתבו (בתיקונים קלים).
מי שמעוניין להצטרף יכול לפנות ליוסי בכתובת הדוא"ל שמופיעה בסוף הפוסט.

"המשאב החשוב ביותר של כל מדינה הוא לא אוצרות הטבע המצויים בה ולא מיקומה הגאוגרפי
אלא האנשים החיים בה.
איכות 'משאב' זה נובעת בראש ובראשונה מהחינוך שהמדינה מספקת לתושביה.
החינוך הפורמלי, בין שהוא במסגרת גנים, בתי-ספר או אוניברסיטאות עולה כסף רב למדינה, שאמורה בנוסף ליצור אפשרויות לקידום ופיתוח תעסוקתי גם לאחר רכישת ההשכלה.
אדם הנוסע ללמוד בחו"ל או שב ארצה לאחר רכישת ידע בחו"ל חוסך למדינה כסף רב ולכן מדינות רבות לא ממהרות כל כך לקבל בקלות סטודנטים זרים: הסכמים ומכסות שונות בין מדינות ואוניברסיטאות יוצרים מצב שבו יש תחלופה של סטודנטים בין מדינות שונות.

במקצוע האדריכלות תוסף זה של 'אדריכלים תוצרת חוץ' חשוב מאין כמותו.
אדריכלים צעירים המגיעים מארצות שונות עם ידע שונה ודרכי חשיבה ופעולה שונות, מעשירים ותורמים לאדריכלות בארץ וגורמים לה להיות עכשווית, רלוונטית ומקושרת בצורה טובה ומיידית יותר למתרחש מעבר לים.

בישראל פועלים אדריכלים רבים אשר רכשו את השכלתם האקדמאית בחו"ל, אם בשל חוסר
מקומות לימוד בארץ (בעבר), אם בשל תופעת העליה ממדינות שונות ואם בשל הרצון ללמוד
במסגרת שונה.
באופן מפתיע אין שום גורם אשר מנסה לארגן, לעזור ולהפיק את המיטב מקבוצה זו של אדריכלים שלמרות הכל חזרו לחיות ולפעול בישראל.
כיום, כאשר נכנסו התקנות החדשות לרישום אדריכלים, הקושי שבו נתקלים אדריכלים שרוצים לחזור לארץ הינו גדול.
למרות שמכל עבר נשמעות האזהרות בדבר בריחת מוחות מישראל, עדיין ישנם אחדים שעושים
את הכיוון ההפוך, ושבים לישראל. 

חובתנו ככאלו שכבר עבור את תהליך החזרה לנסות לעזור ואם אפשר לשפר את הדרך למצטרפים החדשים."

כל מי שמרגיש שהוא חלק מקבוצה זו ומוכן לנסות ולשנות את המצב מוזמן לרשום ל –

YHARTARC@GMAIL.COM      

מי שקורא בקביעות את פורום האדריכלות באתר 'ארכיג'וב' יודעי שהשאלות העיקריות שמטרידות את אדריכלינו (לפחות אלה שברשת) אינן שאלות תכנוניות מהותיות כגון גג רעפים בעד-או-נגד וגם לא סוגיות של פרבור מול בנייית מגדלים.

הנושאים העיקריים סביבם סובבים הדיונים קשורים למעמדו של המקצוע ולמקומו של האדריכל בחברה.
הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בויכוח המתמיד בין האדיכלים להנדסאים שבמסגרתו מנסים האדריכלים להוכיח שהם היחידים שזכאים לתכנן בשל השכלתם והכשרתם. באחרונה מתבטא הנושא גם בדיונים נוקבים בנושא תקנות רישוי האדריכלים החדשות.
אלה דיונים שיש להם מימד ברור של מאבק על כסף, אך יש להם גם מימד של מאבק על הון סימלי.
לצד נושאים זה מככבים לימודי האדריכלות עצמם והקבלה אליהם כנושאים כל-כך בוערים שבאתר הקדישו להם פורומים נפרדים משלהם.

למרות העניין הרב בנושאים האלה שמשתקף בפורומים וגם בשיחות עם עמיתים אדריכלים במהלך שעות העבודה ולאחריהן, בכתבי העת המיועדים לאדריכלים הנושאים הפנים מקצועיים לא זוכים לסיקור שוטף. דיונים, אם מתקיימים כאלה, במסגרות פנימיות של עמותת האדריכלים או של דיקאני הפקולטות לאדריכלות לא מגיעים בדרך-כלל לציבור האדריכלים הרחב.

באופן טבעי, אם כן, לא מתנהל בארץ דיון פתוח ומבוסס בנושאים היום-יומיים שמעסיקים את האדריכלים: מעמד האדריכל, הרישוי, תנאי ההעסקה, אופי ההכשרה וכל מה שמסביב לעשייה התכנונית עצמה (1).
חלק ממה שחסר כדי לפתח דיון כזה, מלבד נתונים סטטיסטיים על המצב בארץ, הוא מידע לגבי המצב בארצות אחרות, מחד, ותובנה סוציולוגית הבוחנת את המקצוע מבחוץ, מאידך.

מקור מידע שיכול לתרום לדיון ראשוני בתחום הזה נקרה בדרכי בשיטוטי באינטרנט.
זהו אתר של אדריכל וסוציולוג של האדריכלות בשם ד"ר גארי סטיבנס מאוסטרליה.
אותו ד"ר גארי, כפי שהוא מכנה את עצמו, הוא אדריכל שעסק במחקר אדריכלי וגם חקר וכתב על מקצוע האדריכלות מנקודת מבט סוציולוגית. היום, כמובן, הוא כבר עזב את המקצוע.

את מסקנותיו ואת עמדותיו הקונטרוברסליות על היבטים שונים של מקצוע האדריכלות הוא מאוורר באתר האינטרנט שלו שכתוב בנימה מאוד אישית ומתנצחת אך גם מהווה מקור לא-אכזב למידע בנושאים שונים ולרעיונות פרובוקטיביים שמעוררים למחשבה.

עטיפת ספרו האחרון של ד"ר גארי סטיבנס The Favored Circle

ד"ר גארי סבור, למשל, שלא צריך ללמד אדריכלות באוניברסיטאות ושהמחקר לתארים מתקדמים בתחום האדריכלות הוא ביזבוז של זמן. זה לא מפריע לו להסביר איך צריך להפוך לאקדמאי מצליח.
אני נוטה להסכים עם האבחנה שהאקדמיזציה של מקצוע האדריכלות – תהליך שהתרחש גם במקצועות יישומיים אחרים – יוצרת לעיתים מצבים שבהם החדשנות והרצון לייצר אמירות ברורות – שהם נשמת אפו של המחקר המדעי – באים על חשבון האיכות של הסביבה הבנויה הקונקרטית שהיא זו שאמורה לעמוד לנגד עיניו של האדריכל.

ד"ר גארי גם סבור שכל נושא רישוי האדריכלים וכל המעמד המיוחד שהאדריכלים מבקשים לעצמם הוא מיותר ומספק בתוך כך מידע משווה על רישוי אדריכלים ברחבי העולם.
מעניין לגלות שביפן ניתן להפוך לאדריכל ללא לימודים בכלל אלא רק בתהליך של עבודה במשרדי-אדריכלים ועמידה בבחינות.
באנגליה, לעומת זאת, תהליך הרישוי הוא ארוך ומפרך אך הוא לא מקנה לזה שעומד בו דבר מלבד הזכות לקרוא לעצמו אדריכל. זאת משום שכמעט כל אחד רשאי עפ"י חוק להגיש תכנית בנייה לאישור הרשויות.
בארה"ב החוקים נוקשים אף יותר ומשתנים ממדינה למדינה אך לפחות בחלק מהמדינות כל אחד יכול לערוך בקשה להיתר לבית פרטי – מה שמאיר באור קצת פתטי את המאבק של האדריכלים בהנדסאים על כל וילה.

באתר ניתן למצוא גם מאמרים בנושא החינוך האדריכלי, המקורות ההיסטוריים שלו וההטייה שהוא יוצר לטובת סטודנטים שבאים מן המעמד הנכון.
ואכן, כשחושבים על מוסד ההגשה בהקשר האקדמי מבינים שזוהי שיטת בחינה מאוד תמוהה שנשענת באופן גורף על יכולתו של הסטודנט להציג את רעיונותיו ועל מערכת היחסים שהוא מפתח עם המנחים במהלך הסמסטר.
הרי באותה מידה ניתן היה בסוף כל קורס להגיש פאנלים אנונימיים למנחים שלא ליוו את הפרוייקט ולקבל ציון הרבה יותר ענייני, בדיוק באופן שבו נבחנים מבנים בתחרויות אדריכליות.
את מיומנויות ההצגה והדיון, החשובות כשלעצמן, ניתן לפתח אצל הסטודנטים לאדריכלות במסגרות אחרות.

הניתוח המעמדי תקף גם למקומם של האדריכלים בחברה בכלל ושל כוכבי האדריכלות בפרט ומחזק את התחושה שמתעוררת לפעמים שהאדריכלות, לפחות זו המעניינת, היא בעיקר תחביב לעשירים.

קריאה באתר חידדה עבורי את ההבנה שהסוגיות הפנים-מקצועיות שמטרידות אותנו אינן יחודיות ושותפים להן גם עמיתינו שמעבר לים, אלה שאנחנו נוהגים לפנטז על כוחם ומעמדם המקצועי.
עוד יותר מכך היא סייעה לי להבין ולשים במסגרת תיאורטית והיסטורית את הנחות המוצא החברתיות והמעמדיות של אותו שיח פנים-אדריכלי שאנו נתונים בתוכו.

לא אומר שיצאתי מעודד אבל היאוש, מן הסתם, נעשה יותר נוח.

הערה
1 יש עוד גוף שלם של נושאים מקצועיים שמעניינים את בעלי המשרדים: תעריפים, ניהול משרד, התנהלות מול לקוחות ועיריות וכיו"ב – נושאים שגם הם זוכים יחסית למעט סיקור בעיתונות המקצועית.

המאבק בתקנות הרישוי החדשות של רשם המהנדסים והאדריכלים נמשך.

פורום הצעירים בעמותת האדריכלים פירסם את הכרוז שלהלן שמפרט את ההשפעות הצפויות של התקנות, ויש גם עצומה שרצה בנושא.

אתם מוזמנים להצטרף.

 

 

 

 
 

לאחרונה נתבשרנו שמשרד האדריכלים הגדול בישראל, יסקי-מור-סיון, פותח שלוחה בהודו, שלוחה, שלפחות על-פי הידיעה בעיתון, תעסיק יותר עובדים מן המשרד הראשי בישראל.
 
לכאורה מדובר בחדשות טובות לאדריכלות הישראלית שתכנוניה ומתכנניה הופכים למבוקשים ברחבי העולם.
 
אך עבורנו, האדריכלים הקטנים, יש בהתפתחות הזו, אולי, גם סיבה לדאגה.

בידיעה כתוב שהשלוחה ההודית תוכל לבצע עבודות גם עבור פרוייקטים בינלאומיים אחרים של המשרד, פרוייקטים שעד עכשיו בוצעו מן הסתם בישראל ואחראים ללא-מעט מן הביקוש לאדריכלים שנוצר בארץ בזמן האחרון.
 
כזו היא הגלובליזציה – היא עובדת בשני הכיוונים וכדאי מאוד לקוות שבסופו של יום היא תשאיר לנו משהו ביד…
 

זו גם הזדמנות לשבח את סדרת הכתבות המעולה של אסתר זנדברג ב'הארץ' הסוקרת את פועלם של האדריכלים הישראלים בחו"ל. מה שכן, בין כל התמונות שמלוות את הכתבות ומראות את הפרוייקטים, כמעט ואין צילומים של מבנים גמורים אלא בעיקר עוד ועוד הדמיות ככה שאף-פעם לא נדע אם זה יוצא להם יפה יותר בחו"ל.

להלן מכתב שפרסם 'פורום האדריכלים הצעירים' בעמותת האדריכלים העוסק בשינויים בדרישות לרישוי אדריכלים של רשם המהנדסים והאדריכלים.

אני מביא את המכתב כלשונו כדי לתרום להפצת ולפרסום העניין, שלא זכה לתהודה רבה עד כה.

בשאלות ובדבר פרטים נוספים כדאי לפנות ישירות לפורום הצעירים בעמותה בטלפון 03-5188234.

 

הנחיות חדשות של רשם האדריכלים לקבלת רישיון אדריכל.

הקדמה:
באוקטובר האחרון פרסם רשם האדריכלים הנחיות חדשות בדבר אמות המידה לקבלת רישיון
אדריכל.
הסיבה המיידית לשינוי היא דיון בעתירה לבג"צ שבו הורה בית המשפט לפרסם קריטריונים ברורים יותר, מאחר שבעבר היו הקריטריונים לרישיון מעורפלים. הסיבה הנוספת היא העלאת איכות האדריכלים בארץ.
הרשם הוא גוף בתוך משרד התמ"ת, והגורם המוסמך, לפי חוק המהנדסים והאדריכלים, להעניק רישיון אדריכל לפי קריטריונים (שבסמכותו לקבוע), וזאת כמובן לאותם אלו הרשומים 3 שנים. ההנחיות החדשות שפורסמו בתאריך _____ נכנסו לתוקף באותו מועד.

השינויים:
• השינוי העיקרי ביחס למצב הקודם הוא שעל המבקשים רישיון לעבור בחינה.
• למי ניתנת הסמכות להיות האדריכל המאמן.
• מהו המינימום הנדרש לתקופת עבודה במשרד.
• באילו תחומים על האדריכל להשתלם.

באופן בלתי-פורמאלי נמסר לנו:
1. שהבחינות הראשונות יהיו קלות יחסית, מתוך כוונה להעביר את הרוב הגדול של אותם אלו שנרשמו על פי הקריטריונים הישנים. בהמשך יוחמרו אמות המידה. הבחינה תהיה בפורמט אמריקאי, ומיעוטה שאלות פתוחות או שאלות שיש לענות עליהן בשרטוט ובסימון ע"ג שרטוט. הנושאים בעיקרם טכניים – כמו חוק התכנון והבניה, חומרים, פרטי בנין, הכרת מערכות ותיאום מערכות, עקרונות קונסטרוקציה ללא חישובים.

2. מי שהגיש בקשה לפני תחילת התקנות החדשות ובקשתו נדחתה והוא נדרש להשלים נושאים שונים, אזי התקנות אינן חלות עליו.

3. מי שנרשם אך טרם הגיש בקשת רישוי, תחל עליו חובת בחינות ללא יוצא מן הכלל.

4. מי שנרשם ומצוי בשלבי התמחותו האחרונים, לא ידרשו ממנו דרישות להתמחות שלא דרשו עם התחלתה, אבל החל בתחילת התקנות המאמן שלו יידרש לעמוד בדרישות הרשם למאמן.

5. למעט מקרים חריגים שיש לדווח עליהם כבר כעת, של אדם המצוי לקראת סוף תקופת הרישום, אך המאמן לא עומד בקריטריונים החדשים לאימון, ייתן הרשם פטור ספציפי לסיום תקופת ההתמחות אצל אותו מאמן. (לולא כן היה חייב האדריכל הרשום להתפטר ועלול היה להיגרם לו נזק ופגיעה ניכרת בזכויותיו כגון פיצויי פיטורים וכ"ו)

6. מי שמצוי כעת בהתמחות חשוב שידע שהוא צריך מיום אישור התקנות והלאה להתמחות אצל מי שרשאי לאמן, יש לדווח לרשם כעת על כל ספק ו/או בעיה.

7. עניין הדרישות לסוגי מבנים וכו' – הדרישות היו קיימות גם קודם.

לסיכום:
מאחר שלא התקיים כל שיתוף של ציבור האדריכלים הצעירים בתהליך קבלת ההחלטות והדברים
נודעו רק בדיעבד, ומאחר שלא נקבעה כל תקופת מעבר לתחולת ההנחיות החדשות, מוצאים עצמם אדריכלים צעירים רבים במצב חדש שבו נפגעה זכותם לקבלת רישיון ביחס למצב שהתקיים עד לאחרונה. התקבלו הרבה פניות בנושא בתחושה ש"הקרקע בוערת".

לאור זאת:
1. בשבוע הבא יקיים פורום אדריכלים צעירים מפגש עם הרשם בשיתוף עם עו"ד גיא לנדאו, מתוך מטרה לנסות ולהבהיר את נושא התקנות חדשות.
• הבחינה החדשה – מתכונתה, היקפה וכ"ו.
• סיכומים והחלטות לגבי מקרים גבוליים.
• הסכמות והבנות על האופן שבו יאכפו ההנחיות, בעיקר בשלב ראשון.

2. כמו כן סניף האדריכלים הצעירים יפעל בנושא במספר מישורים:
• בדיקת המצב מבחינה משפטית בסיוע היועץ המשפטי של עמותת האדריכלים, עו"ד גיא לנדאו.
• פרסום השינויים.
• ריכוז שאלות מהשטח . נזדקק לתגובתכם המהירה.

הערה :
בהיעדר רשימות מקיפות של כל האדריכלים שהדבר נוגע להם אנו מבקשים את עזרתכם בהפצת החומר לכמה שיותר אדריכלים.

 

לידיעון מטה המאבק