ארכיונים עבור פוסטים עם התג: מחקר

 

מה בין אידאולוגיה ומבני חינוך? לאחרונה עלה שוב לכותרות הקשר בין חינוך ואידאולוגיה, סביב דיונים אודות ערכיה של 'מערכת החינוך' והכנסה של תכנים אידאולוגיים – דתיים ולאומיים – לגנים ולבתי הספר. השיח העכשווי הער בציבור הרחב ובתקשורת סביב השאלה האם יש מקום לאידאולוגיה בכיתה, וסביב התאמתם של תכנים אידאולוגיים למורכבותה האידאולוגית של החברה בישראל, לא מנותק מהקונטקסט ההיסטורי והפוליטי, במסגרתו מבני חינוך שימשו כלי מרכזי בהנחלת ערכי המודרנה בארץ. הקשר בין תכנון מבני החינוך, אידיאולוגיה ומודרניזם אינו מקרי היות שמבני חינוך היו, ועודם, היבט חשוב באדריכלות של המרחב שלנו, מרכיב בולט בנוף וטיפוס בניין חיוני ליצירת חברה מודרנית, ועל כן זירה משמעותית לניסוח האדריכלות המודרנית החשובה הראשונה בארץ. כתמה תרבותית, מקיפים מבני חינוך טווח היסטורי רחב ופתוח של הכרונולוגיה של התקופה המוגדרת "מודרנית" באדריכלות, כך שהדיון במבני החינוך מאפשר לבחון את הטווח ההיסטורי ולחשוב מחדש על הגדרת המודרניזם בארץ.

invite_final

התערוכה 'הוראת השעה: חינוך אידאליסטי ואדריכלות מודרנית' מבקשת לבחון את הקשר בין חינוך ואידאולוגיה באמצעות עיצובם האדריכלי של מבני חינוך, ומציעה קריאה אדריכלית והיסטורית של סוגיה זו באמצעות מבט אל הדרך שבה שימשו אבני הבניין של מבני חינוך בארץ – כיתה, מסדרון, חצר, ספריה ואפילו שולחן התלמיד – ככלים להנחלה לא-מילולית של ערכים אידאולוגיים אודות היחיד והחברה.

על התערוכה

התערוכה, שהיא בגדר הרחבה לכנס בנושא שערך סניף דוקומומו בישראל, מאמצת הגדרה פתוחה של המושג  "מודרני" על ידי הצגת מבני חינוך במניפה רחבה – הן מבחינה כרונולוגית – היסטורית, והן בהיבט של גיל המשתמשים, אשר טומנים בחובם עשייה אדריכלית מודרניסטית וערכים אידאליסטים. טווח השנים של המבנים המוצגים בין שנות ה-20 לשנות ה-80 של המאה ה-20, מאפשר מבט חדש על מבני חינוך בארץ ישראל, על ידי הצגת הקשרים חדשים בנוגע למבנים המוצגים, לא רק באשר ל"סגנון" אלא גם בנוגע לערכים ותוכן.  זאת בשעה שמבני חינוך רבים עומדי בפני תהליכי הרחבה, השתנות ומחיקה, ההופכים את העיון בערכיהם ההיסטוריים והערכיים לרלוונטי מתמיד.

עקב רוחב היריעה, התערוכה נוגעת בנושאים מנושאים שונים על-מנת לעורר דיון ולהמחיש  את הממד האידיאולוגי של מבנה החינוך. בתחום החינוך לגיל הרך מוצגים בתערוכה בית הילדים בבית אלפא בתכנון ריכארד קאופמן, לצידם של מעון ויצ"ו בגבעתיים בתכנונם של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל, וגן הילדים בנצרת שתכנן זאב דרוקמן, מבנים הממחישים את הגישות השונות לתכנון של גני ילדים ומעונות. בית ספר יסודי בשיכון לדוגמא של רכטר-זרחי אדריכלים עם המהנדס פרי, יוצג לצידו של בית הספר היסודי צמ"ח א באשדוד בתכנון פובזנר אדריכלים, המהווה ניסוי חינוכי ייחודי של בית ספר בחלל אחד ללא הפרדה בין הכיתות.  נושא החינוך התיכוני מוצג באמצעות מבנים בעלי ערך ארכיטקטוני כגון מבנה הכיתות שתכנן אבא אלחנני בגימנסיה בראשון לציון, הנמצא היום בתהליך שימור, בית הספר האזורי שיטים בערבה שתוכנן ע"י גרשון ציפור ופנימיית בויאר בתכנון האדריכלים נדלר-נדלר-ביקסון-גיל. פרק מרכזי בתערוכה נוגע באדריכלות של בתי ספר חקלאיים – כגון הפנימייה החינוכית-חקלאית בעיינות, בית ספר חקלאי לצעירות בנהלל והישיבה החקלאית בכפר-הרא"ה, מבנים אשר תוכננו על ידי אדריכלים מובילים בישוב הארצישראלי והיוו מרחבים בהם התמזגו באופן מובהק המבנה, המרחב והאידיאולוגיה.

בנוסף כוללת התערוכה פרק העוסק בבתי ספר שנבנו בשיטה הטרומית במרוצת שנות ה-70 ו-80 ופרק העוסק בצורת הכיתה עצמה. התערוכה ההיסטורית מלווה בתצוגה של רהיטים חדשניים לבתי ספר שתוכננו במסגרת קורס לתכנון ריהוט פרמטרי עבור בית הספר היסודי אחווה בחיפה שהתקיים בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון בהנחיית אדריכל גיא אוסטרן.

scan0088

גימנסיה ראשון לציון, אדריכלים אבא וחנה אלחנני, ישראל לוטן, אוסף אבא אלחנני, ארכיון אדריכלות ישראל

התערוכה והספר המלווה אותה הם תוצר של שיתוף פעולה בין עמותת האדריכלים ובין דוקומומו ישראל, הסניף הישראלי של ארגון דוקומומו העולמי, העוסק בתיעוד ושימור התנועה המודרנית. סניף ישראל נפתח מחדש בשנת 2014 בהובלת ד"ר ענבל בן-אשר גיטלר וד"ר אדריכלית יעל אלואיל, כזירה הן למחקר אקדמי והן לדיון עם הציבור הרחב אודות הערכים והמרחבים של התנועה המודרנית בארץ. בשנת 2016 התקיים כנס פתיחה בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, אשר עסק בתמה של מבני חינוך כמטמיעים של ערכי המודרניזם בארץ.

 בהתאמה עם הגישה הפתוחה של ארגון דוקומומו לסיווג ותיוג המונח "מודרניזם", הציגו בכנס חינוך אידאלי(סטי): חינוך מודרני ואדריכלות מודרניסטית חוקרים ואנשי עשייה בתחום ההיסטוריה של האדריכלות, התכנון, השימור והחינוך, מבני חינוך מגוונים אותם הם חוקרים, והציעו באמצעותם הגדרות וערכים של המודרניזם המוטמעים בהם, תוך דיון בהקשריהם האידאולוגיים והתרבותיים. החוקרים והאדריכלים שהשתתפו בכנס חשפו קשרים מרתקים וקריטיים בין אדריכלות של מבני חינוך לאידאולוגיות החינוכיות אותם הם מייצגים.

על הספר

בספר המלווה את התערוכה מרוכזים מרבית המאמרים שהוצגו בכנס, אשר חלק ממקרי המבחן בהם הם דנים מוצגים בתערוכה. זיו לייבו, יעל פורמן-נעמן ואסתי ינקלביץ' כותבים כל אחד על בתי הספר החקלאיים ומציגים את תכניותיהם, לצד תפיסותיהם החינוכיות להנחלת החקלאות בקרב העולים החדשים. אדיב דאוד נקש כותב על גן הילדים בנצרת, שביטא תפיסות חדשניות חינוכיות ואדריכליות כאחד. גלינה ארבלי עוסקת בהתפתחות מגרשי המשחקים – שגם הם נועדו לקהל יעד צעיר-יחסית, על חומריהם המגוונים והתפיסות המשחקיות שלהם. יעל אלואיל כותבת על בית הילדים הראשון בקיבוץ בית אלפא כמוסד מודרני לעיצוב אזרחי 'מדינת המחר'.

באדריכלות שנועדה להשכלה הגבוהה, הדיון בספר מתמקד בהתפתחות של מעונות סטודנטים בארץ ובעולם, אותו חוקרת ניצה פיק, ובבנייה המודרניסטית הניסיונית של קריית הטכניון החדשה, עליה כותבת אורליה קירמאייר. הספר מסתיים עם הרחבה נוספת של המבט מחוץ לגבולות ארצנו – מאמרה של אולה אודוקו, שהציגה את הרצאת האורח בכנס. אודוקו כותבת על תהליכי הטמעת המורשת הבנויה הייחודית של אוניברסיטת KNUST בקומסי, גאנה, בקרב תלמידים וסטודנטים לאדריכלות.

01

הישיבה החקלאית ע"י כפר הרואה, אדריכל  מאיר ווסבוצקי (בן אורי), באדיבות ארכיון מוזיאון בן אורי.

התערוכה והספר מעלים את הצורך בהבנת חשיבותה של הסביבה הבנויה בהבנייתה של תרבות וחברה מקומיות ובעיצוב מרחבן הפיזי. מתוך כך, עולה הצורך בתיעוד ובשימור המורשת הבנויה ובדיון בה כדיון ציבורי רחב. אנו מקווים שהספר והתערוכה יהוו חלק מנדבך זה, בהדגימם את המיזוג המרתק שבין ערכים חינוכיים למרחבים הפיזיים בהם מיישמים אותם, ובהדגישם את החלק החשוב שיש להם בהווייה הישראלית.

תערוכה בגלריה בבית האדריכל

רחוב המגדלור 15 יפו

פתיחה: יום שישי  29.12.18 – 11:00 – 15:00 

נעילה: 15.02.18

 

אוצרי התערוכה ועורכי הספר:

דנה גורדון, ערן טמיר – טאוויל, ענבל בן אשר-גיטלר, יעל אלואיל

ייעוץ מדעי וכתיבה:

יעל אלואיל, רעות גורדון, עדי המר-יעקבי וענבל בן-אשר גיטלר

 

 

מודעות פרסומת

יש חוצפה מסויימת, לאחר העדרות כה ארוכה מן הבלוג, להעלות לרשת דווקא עבודה אקדמית ולא רשימה משעשעת על בניית סוכות.

עם זאת, הביתן הישראלי בביאנלה בוונציה העלה אל התודעה את ההשפעה האמריקאית על הסביבה הישראלית וחשבתי שזו הזדמנות להעלות לדיון מעט יותר מעמיק את תופעת ערי הקצה, שהיא לטעמי אחת ההשפעות הבולטות של האמריקניזציה על התכנון הישראלי.

העבודה, המצורפת לרשימה זו, מנסה לעמוד על התהליך ההיסטורי שבו התהוו הגרסאות הישראליות (הדהויות) של ערי הקצה האמריקאיות, ולקשור אותן לתיאוריות ומודלים העוסקים בהתפתחותה של העיר.  נעשה ניסיון להבין האם ערי-הקצה הישראליות הן תופעה שהתהווה 'מעצמה' בתהליך של אירגון-עצמי או שמא  מדובר בהכוונה ממשלתית של התכנון העירוני.

ראשון לציון מערב – הבלופרינט לעיר הקצה בגרסתה הישראלית?

כמובן שהעבודה מותירה שאלות רבות פתוחות, ובראש ובראשונה, כפי שציין פרופ' יובל פורטוגלי, האם 'עיר-הקצה' הישראלית היא באמת עיר-קצה?

אם זאת, לאור הכתיבה המועטה יחסית בנושא בעברית, אני מקווה שלעבודה זו תהיה תרומה כלשהי למי שמתעניין בתחום בהקשרו הישראלי.

אני מקווה להעלות בעתיד להעלות לבלוג גרסא נגישה יותר של העבודה, כך שאשמח לשמוע ממי שיעיין בעבודה על הצדדים היותר – והפחות – מעניינים שלה.

התייחסויות נוספות שלי לנושא ערי הקצה ניתן למצוא כאן ו-כאן.

העבודה נכתבה במסגרת הקורס של יובל פורטוגלי 'תיאוריות המורכבות והעיר' במסגרת לימודי התואר השני באדריכלות באוניברסיטת תל-אביב. אני מבקש להודות ליובל על תרומתו לעבודה.

והנה הקישור לעבודה:

edge-city-in israel

וכאן טבלה המרכזת את ערי הקצה בישראל שזיהיתי. אשמח לשמוע הערות, השגות ותוספות.

ערי – קצה טבלת ריכוז