יום אחד נחל באר-שבע יהיה פארק מטרופוליני פורח, אבל עד אז יש שם בית-קברות למכוניות.

ותודה ליצחק פלדמן.

יצא לי שוב להזדמן לאופקים.

זהו בסך-הכל הביקור השלישי שלי בעיר אבל יש לי חיבה למקום הזה.
אולי בגלל הנוף הפתוח ושל הנגב המערבי שיש בו תחושה של מרחבים שכל-כך חסרה במקומות אחרים בארץ. אולי כי אופקים שוכנת כמעט בדיוק בנקודה הזו בה מסתיים האזור המיושב ומתחיל הישימון. אולי כי באופקים התחושה מכמירת-הלב שיש בעיירות פיתוח היא קצת יותר חזקה.

בכל מקרה הסיבוב האחרון הניב תצלומים של בית פרטי ממש רדיקלי. נראה לי שהוא עשוי משתי חביות מתכת ענקיות או שני סילואים שחוברו להם יחדיו, אבל החלונות והמעקות רומזים לא למודרניזם אלא דווקא למן סגנון כפרי והניגוד בין צורת המבנה לפרטים יוצר תוצאה בלתי צפויה.

בנוסף ביקרתי במפעל הטקסטיל הנטוש 'אופ-אר' שזכה לתערוכה שלמה שאצרו שלי כהן ושני בר-און בבית האדריכל.

גיליתי שחלק מן המפעל שופץ וחזר לעבודה. מן הסתם, אחרי השיפוץ המבנה הרבה פחות דרמטי, אבל זה בטח טוב יותר לעיר. צילמתי גם אי-אילו תמונות של החלק שעדיין נטוש, למרות שהוא כבר צולם בידי צלמים הרבה יותר מוכשרים ממני – פשוט לא יכולתי להתאפק.