ארכיונים עבור פוסטים עם התג: פרוייקטים

בגיליון החמישי של המגזין דומוס, בגרסתו העברית, התפרסם מאמר פרי עטי העוסק במבנה אולמות הקולנוע והמזון המהיר שנבנה כתוספת לקניון אייילון ברמת גן.
את הכתבה, שנערכה על-ידי ד"ר הדס שדר, ניתן לקרוא גם באתר של 'עיתון עיצוב'.

העניין שלי באזור קניון איילון התחיל עוד במסגרת פרוייקט הגמר שלי בטכניון אז תיכננתי בהנחיית אדריכל רפי סגל תוספת של ספריה המפלחת את המבנה הקיים ויוצרת דרך ציבורית, מעין רחוב פתוח, הקושר את הקניון ואת האזור המסחרי שסביבו לפארק הירקון הנמצא בעורפו.
במבט לאחור יש לי, מן הסתם, הסתייגויות רבות מן התוצאה הסופית אבל כדי לגרש את השדים האחרונים מלימודי התואר הראשון אני מעלה אותה כאן לשיפוטכם.

Library in a shopping Mall

View more presentations from erantamir.

ההגשה של הפרוייקט נערכה כספר ומופיעה במצגת ככפולת דפים, על-כן מומלץ לצפת בה מוגדלת (FULL).

נושא האבולוציה של הקניונים ושל אזורי התעשייה/מסחר האנטי-עירוניים והאפשרות ליצור בהם חוויה אנושית, עירונית ונעימה יותר היא נושא מרתק שבארצות-הברית כבר החלו לעסוק בו ואני מניח שתהליכים דומים יתרחשו בסופו של דבר גם בישראל. אני רוצה להאמין שתהליכים אנטי-עירוניים לא מתקדמים בכיוון אחד ושיש אפשרות לגאול גם את הגדולים שבחוטאים ובראשם, כמובן, קניון איילון.

קו-הבניין – המרחק מקצה המגרש שממנו ניתן להתחיל ולבנות את המבנה – הוא אחד האלמנטים המרכזיים בתכנון העיר המודרניסטי. אולי יותר מכל נתון אחר בתכנית בניין העיר קובע קו הבניין את החזות והתחושה של הרחוב.
מתווה זהה של רחובות ומגרשים יראה וירגיש אחרת לחלוטין עם הגדרת קו בניין שונה, בעוד שתוספת של קומה או שתיים, בדרך כלל לא תורגש בצורה כה דרמטית (1).

כמובן שקו הבניין הוא אלמנט מובן ומתבקש בבנייה של מגורים: אנשים בדרך כלל מעדיפים להתרחק מהמדרכה והרחוב וקו הבניין מספק להם פרטיות מסויימת. אך בתכנון המודרניסטי, שלאורו נבנו רוב הערים הישראליות, ננקטו צעדים תכנוניים נוספים – כמו מרחקים גדולים והולכים בין בניין לבניין ושימוש חלקי, אם בכלל, בקומת הקרקע לצורך מגורים – שיצרו מרקם עירוני דליל וריק באופן יוצאת דופן במפלס הקרקע, אותו בסופו של דבר אנחנו חווים בצורה הבלתי-אמצעית ביותר.
נכון אמנם שבמקרים מסויימים, כמו למשל בבלוקי המגורים באזור רחוב דפנה בתל-אביב (2), הצמחיה – ובעיקר עצי הפיקוס, שתרמו יותר לעירוניות הישראלי מרוב האדריכלים – עושה את העבודה ומשלימה את החסר ביוצרה דופן רציפה אל הרחוב. אלא שברוב המקרים קו הרחוב הופך לרצף של גינות מוזנחות ומגרשי חנייה. קו הבניין כבר לא מגן על פרטיותו של איש משום שבקומת הקרקע של המבנים יש רק חללים טכניים, מבואות וחניות או לכל היותר פאות אטומות של בלוקי סרגל. והרחוב? – הרחוב הוא כבר לא חלל עירוני מובחן אלא חלק מרצף של חללי-סתם (Junk-spaces) שרק משמעותם הסטטוטורית משתנה.

הדמייה של מבנה מגורים לינארי המשלים את קו הרחוב.

חשבתי שאם יהיה ניתן לתכנן מבנה מגורים שינצל את מרווחי קו הבנייה הקיימים כדי ליצור דופן רציפה כלפי הרחוב, עשויה להיות בכך תועלת מסויימת.
מבנה כזה יגדיר בצורה ברורה את קו קצה הרחוב ויצור חלל ציבורי קוהרנטי ובעל פרופורציות נעימות יותר וזאת תוך הוספת יחידות דיור למתחמים הקיימים.
כלפי פנים המתחם תתן בנייה כזו פרטיות לדיירים, כך שחצרות בין בניינים שיש בהן תחושה פרוצה, כזו שלא מעודדת שימוש, עשויות להפוך לחצרות פנימיות מוגנות נעימות ושימושיות יותר. 

יחידת המגורים הלינארית המוצגת להלן תוכננה להיות צרה במיוחד ורוחבה שלושה מטרים בלבד – כרוחב קו הבניין המינימלי השכיח, עם התרחבות מקומית למקסימום של 4 מטר. כך יכולים מבנים כאלה להצטרף למרקם בנוי תוך ניצול התחום הפתוח שהותירו קווי-הבניין, בהשפעה מינימלית על איכות הדיור של הדירות שכבר מאוכלסות וללא צורך בפעולות מורכבות של התערבות במבנה קיים.
למרות זאת, השטח והרוחב של חללי המגורים בדירה המתוכננת תואמים למימדים החוקיים והמקובלים בדירות שלושה חדרים מסוג זה (3).
ריצפת המבנה מוגבהת ממפלס הרחוב בכחצי מטר ומעניקה לדיירים פרטיות מבלי ליצור חזיתות אטומות יתר על המידה. הגג משתפע מחזית הרחוב לכיוון החזית הפונה פנימה כך שלכיוון הרחוב מתקבלת חזית גבוהה ואילו חזית נמוכה יותר – ידידותית ומזמינה – מופנית כלפי פנים המתחם.

עם הזדקנותם ההדרגתית של מתחמי מגורים משנות ה-50, ה-60 וה-70 צצים פתרונות שונים לטיפול בהם. הפתרונות המוצעים – פתרונות העיבוי והפינוי השונים על יתרונותיהם וחסרונותיהם – בדרך כלל מתעלמים מעיצוב החלל העירוני והרחוב ובדרך כלל רק מחריפים מצב עירוני שהוא נכה בלאו הכי.

לכן יש לדעתי טעם לחפש פתרונות תכנוניים שיוכלו למנף את תהליך הציפוף והחידוש של מתחמים קיימים כדי ליצור מחדש עירוניות שאבדה.

הערות:
1) כמובן שבסופו של דבר המרחקים בין המבנים, גובהם והמרחק שלהם מקו הרחוב חוברים יחדיו ומאזנים זה את זה ליצירת התחושה המתקבלת.

2) כל האזור של פינת דרך נמיר ורחוב ארלוזורוב בתל-אביב, כולל הבלוקים של רחוב דפנה וגן וולובלסקי-קרני צפויים לההרס בקרוב מתוקף כל מיני תכניות עירוניות שונות ומשונות.

3) ביפן, למשל יחידות דיור צרות ומוזרות הן עניין מקובל אך בישראל יש קיבעון מסויים בנוגע לצורתה האפשרית של דירת המגורים. במדינה שהולכת ומצטופפת יש חשיבות למגוון סוגים של דירות מגורים שיכולות להתאים למצבים שונים.

הדוגמא המוצגת להלן מתבססת על המצב הקיים בצומת הרחובות לה-גארדיה ומשה דיין בשכונת יד-אליהו בתל-אביב.

 

מבט מלמעלה המציג את תוספת המבנים הלינאריים לשכונות קיימות (בלבן).

תכנית דירה לינארית בת שלושה חדרים.

חתך לרוחב המבנה.

המבנה הלינארי מגדיר קו רחוב.

מבט לאורך הרחוב.

מבט מכיוון פנים מתחם המגורים הקיים.

מבט על חזית המבנה הלינארי הפונה פנימה.

המבנה הלינארי לאורך הרחוב ומאחוריו מבני המגורים הגבוהים הקיימים.

המבנה הלינארי תוחם ומגדיר חצר פנימית לבלוקי המגורים הקיימים.

מבט צדדי.

המבנה יוצר רחוב.

 

כמו לכל עיר ישראלית שמכבדת את עצמה, גם למצפה-רמון יש מגדל מים, המתנשא באמצע העיר, מעל גבעה חשופה לגמרי.
הרבה כבר נכתב על מגדל המים הישראלי והוקדשה לנושא גם תערוכה. הדוגמא הספציפית הזו בולטת מאוד, ממין שכבר לא רואים כמותו במרכז הארץ, שם צמחו הבניינים לגובה והחליפו את מגדלי המים (ואת האתוס הציוני?) כשולטים בקו הרקיע.
במצפה-רמון, מגדל המים, כל האנטנות ובלוק המגורים הברוטליסטי והאלגנטי הזה בראש הגבעה מאחור, מאוד מזכירים  בסיס צבאי ויש בהם עוצמה אילמת.

 
 
 

בלוק מאובק ודהוי עם מעט ירק ועץ אורן עצוב. שם הרחוב –  'נחל ציה' – עומד בסתירה לירוק של הדשא.

בטון חשוף ואבן לקט מקומית שהאבק המדברי הצהבהב מחמיא להם ויחד עם היובש מבטיח שיזדקנו באלגנטיות.

 

שיכונים טרומיים של משרד השיכון משנות השמונים. ניתן לראות תאומים זהים להם בעוד מקומות בארץ .
התחושה שהוצנחו היא כל כך חזקה באין פיתוח שטח שיקלוט את המבנים החזרתיים והם מרצדים להם בצחיחות המדבר מבלי שאפילו האבן החברונית הלבנה של הציפוי הטרומי תוחלף באבן 'מצפה' צהבהבה מהמחצבות המקומיות.

 

האווירה הסוריאליסטית של המבנים מתחזקת כשפוגשים בילדים אפריקאיים בתלבושות מסורתיות חגיגיות וצבעוניות המשחקים להם בחוץ. יכול להיות שהם שייכים לקהילת הכושים העבריים שהגיעה אל המדבר הישראלי משיקגו.

 

בית-הספר של גידי פבזנר בפאתי העיר עושה מאמץ מוצלח להשתלב בסביבה עם השימוש באבן הלקט לציפוי חזיתות בית-הספר, כמו שאביו עשה עוד בשנות ה-60 בבית הספר תמן בצפת.

 

המבנה שתכנן משרד לביא – אמיר (שכבר נסגר) משתלב בסביבה בשפה פשוטה ובשימוש באלמנטי הצללה מרובים.

 

מבנה בכניסה לעיר – הצללה, כנראה של שוק, שהיה סגור כשהיינו בשבת ודווקא רוצה לבלוט ועושה זאת בצורה משכנעת.

 

מבנה מעניין שהוא כנראה שיפוץ של בלוק קיים והפיכתו למלון שמעלה בזכרון את בלוק המגורים שמשרד פייגין הפך למלון 'פונדק רמון' במקום אחר בעיר. אני לא בטוח לגבי המכלול אבל החומרים והחלונות הם בהחלט מעניינים וגם המזגנים הופכים לאלמנט עיצובי.

 

החנות של אבא חזקילוב

 

פרוייקט מעניין ומוצלח של ניב-רייפר שגיליתי אחר-כך גם בחוברת של 'אא' משנות השבעים (משם לקוחות התמונות והתכניות): מין שכונת שטיח דו-קומתית שמציעה פיתרון מאד נכון, לטעמי, למגורים בעיירת פיתוח מדברית בפרט ולמגורים בצפיפות נמוכה ובינונית, בכלל.

מסתבר שהמתחם שנבנה הוא חלק מתכנית רחבה יותר, שרובה ככל הנראה לא נבנתה בסופו של דבר.
אני אוהב שכונות כאלה שיוצרות 'מקום' (כל-כך אייטיז להגיד את זה) כמעט באופן מיידי. התחימה של החלל היא לדעתי המפתח לתחושה הזו ובמקרה הזה מעניינת גם החזרתיות של האלמנטים הטרומיים ששימשו ליצירת המבנה.

 

תכנית המבנן

 

 

חתך טיפוסי

 

 

מבט מלמעלה

 

 

 

תכנית כללית של המתחם

 

 

תכנית הבינוי הכללית לעיר של ניב-רייפר

 

 

תהליך הבנייה הטרומית

עוד סיבה שהתלהבתי מהפרוייקט הזה היא שעשיתי משהו דומה בזמן הלימודים (ובאיחור אופנתי של עשור או שניים) בהנחיית דוד ינאי ז"ל.

 

אקסונומטריה מפורקת של מבנה טיפוסי

ולסיום, תמונה שיוליה צילמה.

 

 

אם יש מהלך תכנוני אחד  שיכול לשנות סביבה מן הקצה אל הקצה – המהלך הזה הוא נטיעה של עצים.

לא רק משום שהאדריכלים, כפי שאמר פרנק לויד רייט, קוברים את טעויותיהם במטפסים, אלא גם משום שהעץ מסוגל להגדיר חלל מבלי לתחום ולגדור אותו, להצל על שטח וליצור 'מקום' מבלי להזדקק לתעלולים אדריכליים מסורבלים ולהפוך כל חצר מוזנחת וצרובת שמש לפינה מטופחת ועשירה.
כל זאת עוד לפני התרומה של העצים לשיפור מצב האקלים העירוני – מבחינת טמפרטורה וזיהום-אוויר (1) – ולשיפור מצב האקלים הגלובלי – ע"י קיבוע הפחמן הדו-חמצני שגורם לאפקט החממה.

חצר של בית משותף בבת-ים : תוספת של עצים הייתה יכולה להועיל

בשנה רביעית ללימודיי בטכניון השתתפתי בקורס שנקרא PPP – Public-Private Partnership

שיזמו האדריכלים רפי סגל ואייל וייצמן ועסק בממשק שבין היזמים, האדריכלים והגורמים הממשלתיים והעירוניים.
במסגרת זו העלנו רעיון לעידוד נטיעת עצים במגרשים פרטיים בעיר: לתת ליזמים זכויות בנייה נוספות לפי מספר העצים שישתלו (או ישמרו) במגרש.
הרעיון אינו מופרך כל-כך: מחד, עיריות רבות מעניקות תוספת של אחוזי בנייה תמורת בניית מעלית, למשל, או תמורת מטלות ציבוריות אחרות. מאידך, העיריות מתנות לעיתים את היתרי בנייה בהתחייבות לנטיעת מספר מסוים של עצים בתחום המגרש.
באותו האופן בדיוק ניתן להתנות תוספת של אחוזי בנייה בהקצאת מקום במגרש לעצים בוגרים בכפוף, נניח, לפרסום הקלה. בעת מתן טופס 4 (אישור חיבור לחשמל) לבניין ניתן לוודא שהעצים אכן ניטעו ושיש להם את התנאים החיוניים בכדי להתפתח כיאות. אם העצים יכרתו או 'יעלמו' בשלב כלשהו ניתן יהיה לדרוש תשלום 'כופר-עץ' מן הדיירים עד לנטיעת עצים חדשים, ובכלל לנהוג בנושא כאילו מדובר בעבירת בניה (לא שזה מבטיח כל-כך הרבה בישראל).

ניתן גם לשקול הקלות בתשלומי הארנונה לפי מכמות העצים הקיימת במגרש – ובכך להבטיח טיפוח מתמשך של העצים.

מכתב המפרט את ההצעה נשלח למשרדי הממשלה הרלוונטיים והם השיבו תשובות ענייניות.
למרבה הצער, המתכננים הממשלתיים לא כל-כך אהבו את הרעיון משום שסברו שהוא יכול להביא לתוצאות לא צפויות – ולא בהכרח חיוביות – הן מבחינת העצים והן מבחינת התוספות למבנה.
אין ספק שתכנית בניין עיר חדשה שלוקחת בחשבון הן את כלל נושאי הציפוף, והן את נושאי הגינון והאקולוגיה, תניב תוצרים טובים. לעומתה, פיתרון של מתן זכויות בנייה ללא הגדרות ברורות הוא בוודאי פשטני.
אלא שבפועל, רוב שטחן של הערים עדיין מתוכנן ונבנה לפי תכניות קיימות, ישנות ומיושנות. תכניות אלה כוללות אפשרויות למתן זכויות בנייה נוספות באופן שמביא, למשל, למבנים שמתוכננות בהם עוד ועוד מעליות רק כדי לקבל תוספת של אחוזי בנייה, למרות שהמעלית היא אינטרס פרטי ולא ציבורי. האם לא היה עדיף שבתמורה לתוספת שטח למבנה – והכנסה ליזם – יקבל הציבור עוד כמה עצים?

כמובן שמאחורי ההצעה שנדחתה עומדת גם אידיאולוגיה שמשליכה את יהבה על יוזמות פרטיות ומקומיות במקום תכנון מלמעלה, מתוך כוונה אדריכלית להגיע לתוצאות שתהיינה לא רק יעילות יותר אלא גם מקוריות ומפתיעות יותר מבחינה אסתטית – כמו שניתן לראות בבית שתכננו האדריכלים  Lacaton & Vassal בצרפת, בו מתרוממים גזעי העצים ועוברים דרך המבנה.

ניתן להבין את המתכננים הממשלתיים, שלמרות כל רוחות ההפרטה המנשבות במשרדי הממשלה, עדיין מסתייגים מגישה כזו ותומכים בתכנון כולל, מראש וללא הפתעות.

התוצאות הבלתי-צפויות של שמירה על עצים. בית ב Cap Ferret, France של Lacaton & Vassal

הבית ב Cap Ferret – חתך. גזעי העצים עוברים דרך המבנה בפתחים מיוחדים שמאפשרים לעצים לנוע ברוח.

כחלק מהעניין, שלחתי גם מכתב למערכת עיתון 'הארץ' בו הפצרתי בקק"ל להפנות את מירצה לייעור שטחים בעיר. הקוראת זהבה פישר השיבה לי והמליצה לא להמתין לקרן הקיימת לישראל אלא לעשות מעשה, לצאת ולשתול מספר עצים באי התנועה השומם הסמוך לביתי.
למרבה הצער, לא עשיתי דבר בעניין.

חלפו השנים, ולא מזמן, במסגרת מעורבתי בפורום התכנוני של יד-אליהו שמרכז האדריכל איתי הורביץ, נתקלתי ביוזמה רצינית הרבה יותר לייעור העיר.
זוהי יוזמה של של המהנדס יעקב גילת שפעל ורתם את הקרן הקיימת לישראל על משתלות העצים שלה, את העירייה בתל-אביב ואת החברה להגנת הטבע לפרוייקט של ייעור עירוני. במסגרת הפרוייקט יחולקו עצים לאזרחים פרטיים כדי שאלה יטעו אותם בחצר של הבית המשותף או הפרטי בו הם גרים, בגינות הקהילתיות ובתחומי העסקים שלהם.
מהלך כזה יכול לסייע מאוד לתוספת של עצים במרקם העירוני. כי בעוד שבתחום הרחוב הציבורי עיריית תל-אביב, למשל, פועלת באופן די אינטנסיבי לנטיעת עצים חדשים – אם כי לפעמים היא גם עוקרת עצים ותיקים – הרבה חצרות פרטיות נותרות שוממות מעצים.
במרקם התל-אביבי הטיפוסי- והישראלי בכלל – שבו שטח הגינון הפרטי נושק לרחוב וניצפה ממנו, לתוספת של עצים במגרש הפרטי יש חשיבות גדולה למראה של השכונה ושל העיר, כמו גם לאקלים שלה ולמאזן גזי-החממה הגלובלי. זהו רעיון שכבר פועל בערים אחרות בעולם, כמו לונדון ולוס-אנג'לס – ויש לו מן הסתם פוטנציאל להצליח גם אצלנו.

SlideShare | View | Upload your own

היוזמה הזו מתחילה לקרום עור וגידים ממש עכשיו לקראת עונת הנטיעות בחורף הקרוב.
הצלחה שלה ושיכפולה בערים נוספות יכולה לתרום תרומה גדולה מאוד למרקם העירוני שלנו.

(1) ניתן למצוא מבוא לנושא אצל שאול עמיר איילה ומשגב בספר " מדריך לתכנון מערכת עצי הרחוב בישובים עירוניים".

מי שחפץ להשתתף או ללמוד עוד פרטים מוזמן לפנות אלי בדוא"ל ואני אעביר הפנייה הלאה.