האדריכל יוסי חנניה, שסיים לא מכבר את לימודי האדריכלות באיטליה, ביקש ממני לפרסם את היוזמה שלו ליצור קבוצה שתסייע לאדריכלים ישראלים שלמדו בחו"ל ושבו ארצה ולאדריכלים עולים להשתלב בשוק האדריכלות בישראל.
זה נראה לי רעיון מצויין ואני שמח לפרסם את מכתבו (בתיקונים קלים).
מי שמעוניין להצטרף יכול לפנות ליוסי בכתובת הדוא"ל שמופיעה בסוף הפוסט.
"המשאב החשוב ביותר של כל מדינה הוא לא אוצרות הטבע המצויים בה ולא מיקומה הגאוגרפי
אלא האנשים החיים בה.
איכות 'משאב' זה נובעת בראש ובראשונה מהחינוך שהמדינה מספקת לתושביה.
החינוך הפורמלי, בין שהוא במסגרת גנים, בתי-ספר או אוניברסיטאות עולה כסף רב למדינה, שאמורה בנוסף ליצור אפשרויות לקידום ופיתוח תעסוקתי גם לאחר רכישת ההשכלה.
אדם הנוסע ללמוד בחו"ל או שב ארצה לאחר רכישת ידע בחו"ל חוסך למדינה כסף רב ולכן מדינות רבות לא ממהרות כל כך לקבל בקלות סטודנטים זרים: הסכמים ומכסות שונות בין מדינות ואוניברסיטאות יוצרים מצב שבו יש תחלופה של סטודנטים בין מדינות שונות.
במקצוע האדריכלות תוסף זה של 'אדריכלים תוצרת חוץ' חשוב מאין כמותו.
אדריכלים צעירים המגיעים מארצות שונות עם ידע שונה ודרכי חשיבה ופעולה שונות, מעשירים ותורמים לאדריכלות בארץ וגורמים לה להיות עכשווית, רלוונטית ומקושרת בצורה טובה ומיידית יותר למתרחש מעבר לים.
בישראל פועלים אדריכלים רבים אשר רכשו את השכלתם האקדמאית בחו"ל, אם בשל חוסר
מקומות לימוד בארץ (בעבר), אם בשל תופעת העליה ממדינות שונות ואם בשל הרצון ללמוד
במסגרת שונה.
באופן מפתיע אין שום גורם אשר מנסה לארגן, לעזור ולהפיק את המיטב מקבוצה זו של אדריכלים שלמרות הכל חזרו לחיות ולפעול בישראל.
כיום, כאשר נכנסו התקנות החדשות לרישום אדריכלים, הקושי שבו נתקלים אדריכלים שרוצים לחזור לארץ הינו גדול.
למרות שמכל עבר נשמעות האזהרות בדבר בריחת מוחות מישראל, עדיין ישנם אחדים שעושים
את הכיוון ההפוך, ושבים לישראל.
חובתנו ככאלו שכבר עבור את תהליך החזרה לנסות לעזור ואם אפשר לשפר את הדרך למצטרפים החדשים."
כל מי שמרגיש שהוא חלק מקבוצה זו ומוכן לנסות ולשנות את המצב מוזמן לרשום ל –
ערסיטקטורה 
יש אמת בדברייך, אבל אל תשכח שכל הדור השני של האדריכלות הישראלית למד בחו"ל – רם ועדה כרמי, ארד שרון ועוד רבים אחרים.
בכל מקרה לימודים בחו"ל הם עניין ששמור למי שיכול להרשות לעצמו, כך שלא מדובר באנשים מסכנים.
מה חשבת ? מוסדות התכנון בישראל רקובים מהיסוד, והאדריכלים שעובדים איתם לא ימהרו לפנות את מקומם לאנשים ביקורתיים שבאים מבחוץ.
וכך קורה, שאנחנו נמשיך לסבול, וגם הדורות שאחרינו לצערי, ממפגעים אדריכליים ומונומנטים של רם ועדה כרמי (שתי דוגמאות בג"ץ, בית אביחי בירושלים) שכונות מגורים מזעזעות כמו רמות או הטיל המגעיל בשולי איילון.
ועוד אחר כך ייתנו להם על זה פרס למפעל חיים.
ושלא תגיד שאנחנו לא מביאים תוצרת חוץ, גם לנו יש קלטרווה…