פרידה מהגלריה

עם סיום תפקידי כאוצר הגלריה הרשיתי לעצמי לסכם, בנימה מעט פומפוזית, את הפעילות שלי בגלריה.

אני נהניתי, מקווה שגם אתם.

     הגלריה בבית האדריכל, הפועלת במסגרת עמותת האדריכלים המאוחדים בישראל, היא מן הגלריות הבודדות המציגות אדריכלות בישראל ואחת היחידות שפועלת שלא למטרות רווח. מאז יסודה (ע"י אדריכלית שלי כהן) פועלת הגלריה כדי לקיים שיח אדריכלי ולאתגר אותו באמצעות רצף של תערוכות, קטלוגים וערבי עיון.

    כאוצר הגלריה ויו"ר וועדת תערוכות משנת 2011 הייתי אחראי לכלל הפעילות בגלריה, החל מהתוויות הקו האוצרותי וכלה בניהול התקציב ובתפעול השוטף, בסיוע הצוות הקבוע של עמותת האדריכלים. בתקופתי כאוצר הוצגו בגלריה כמעט 50 תערוכות שונות, במנעד רחב של תחומים הקשורים לעשייה האדריכלית בישראל – החל בהצגת תחרויות אדריכליות וכלה בתערוכת שעל התפר בין אדריכלות לאמנות. העבודה נעשתה בשכר סמלי, במקביל לעבודה בפרקטיקה.

בתפקידי כאוצר הראשי של הגלריה פעלתי ליזום תערוכות בכל הרמות. התערוכות המרתקות ביותר מבחינת תהליך עשייתן הן אלה שבהן המחקר נעשה במסגרת התערוכה, כמעט ללא התבססות על ידע קיים. דוגמא מובהקת לכך היא התערוכה 'אואזיס – תחנות דלק בישראל' שהייתה הראשונה לעסוק בנושא מרתק זה והתבססה על מחקר אדריכלי וויזואלי שנעשה בשביל התערוכה לצד עבודות צילום ווידאו שהוזמנו במיוחד עבורה. גם תערוכות ארכיוניות יכולות ליצור מסד של ידע חדש: דוגמא לכך היא התערוכה 'עבודת צוות' – רטרוספקטיבה ראשונה למשרד האדריכלים נדלר, נדלר, ביקסון, גיל (שנאצרה בשיתוף אדריכל מיכאל יעקובסון). במסגרת המחקר לתערוכה זו נחשפו חומרים רבים מארכיון האדריכלים שלא נתפרסמו קודם לכן, וחומרים מוכרים הוצגו לראשונה במסגרת של מהלך אוצרותי ותיעודי כולל. לעיתים נדרשת עבודה אינטנסיבית של הפיכת מחקר אקדמי לתערוכה המנגישה את תוצרי המחקר ומעשירה אותם בחומרים ויזואליים. כך במקרה של התערוכה 'שליחות – אדריכלות, תכנון ופיתוח מישראל לאפריקה'. הבסיס לתערוכה זו היה עבודות המחקר של פרופ' חיים יעקובי וד"ר איילה לוין, וחומרים מן הארכיון של ד"ר צבי אלחייני, אוצרים שותפים בתערוכה. בתערוכה זו נדרש מהלך של איסוף והשלמת חומרים וארגון מחדש של החומרים והתובנות של החוקרים לתערוכה נהירה למבקרים. לצד אלה, ישנן תערוכות בהן תפקידו של האוצר הראשי הוא לאפשר את התערוכה – כאשר המחקר והחומרים האומנותיים כבר כמעט מוכנים. דוגמא לכך היא צמד התערוכות 'פרויקט ארגמן' של ד"ר טלי חתוקה ויואב מאירי, שהציגה מחשבות מכיוונים שונים על מפעל הטקסטיל הנטוש ארגמן בעיר יבנה.

המטרה העיקרית לפעולת האוצרות אותה הובלתי, היא לקיים בגלריה פעילות אקטואלית ואינטלקטואלית בהקשר של העשייה האדריכלית בישראל. במסגרת זו יזמתי ואצרתי בגלריה תערוכות העוסקות בנושאים כגון תמ"א 38, בניית מאות גני ילדים במסגרת רפורמת טרכטנברג, תכנון עירוני במעורבות התושבים ועזרת הנשים בבתי כנסת. תערוכות אלה חושפות עשייה עכשווית ודילמות עמן מתמודדים אדריכלים, מתכננים ועיריות לצד בחינה ביקורתית ומעמיקה של המציאות המקומית. בתערוכה 'תמ"א 38 – עבודות +דעות' הוצגו פרויקטים של בנייה במסגרת התמ"א לצד דיון במגבלותיה של תכנית המתאר הארצית לחיזוק בניינים והשפעתה החברתית-כלכלית. התערוכה עוררה עניין רב, הן בקרב תושבים והן בקרב מקבלי החלטות בעיריות ובמשרדי הממשלה. הנקודה המרכזית שהועלתה בתערוכה – קרי שהתכנית כמעט אינה רלוונטית לאזורי הסיכון הסיסמי הפכה מאז למוסכמה, והפרויקטים המחקריים והבנויים זכו לחשיפה נרחבת. בתערוכה 'גן שלנו' (עם נעמה ריבה) הוצגו גני הילדים החדשים שנבנו ברחבי הארץ בעקבות רפורמת החינוך לגיל הרך בהקשרים שונים כמו חצר המשחקים, הקשר אל העיר, ועוד. בכך הארנו גישות ופתרונות שונים בנושא הבנייה לגיל הרך. לעומתן התערוכה 'בעזרת נשים' (עם רבקה גוטמן) הציגה את הנושא של עזרת הנשים בית הכנסת באמצעות הצילומים מעוררי ההשראה של הצלמת אדווה נעמה ברעם. אלה הציגו מבט חוויתי על המרחבים של עזרת הנשים המשלבים קדושה והדרה.

   מטרה נוספת של העשייה בגלריה היא מתן במה לתופעות ומקומות שלא נמצאות במרכז הדיון האדריכלי השוטף, למרות נוכחותן הדומיננטית בחיינו. העיסוק בתחנת הדלק הישראלית במסגרת התערוכה 'אואזיס' (עם מיכל אהרוני) הוא דוגמא אחת לניסיון להעלות לשיח תופעה שיש לה השפעה גדולה על הסביבה הבנויה והפתוחה אך נעדרת כמעט כליל מן השיח המקצועי והתרבותי. במקרים אחרים התערוכות עוסקות באוכלוסיות חלשות ומודרות. כזהו העיסוק ביוזמות תכנון עיר של תושבים ערבים במזרח ירושלים במסגרת התערוכה '(מ)התנגדות לתכנון' (עם אפרת אייזנברג ושלי כהן); או הצגת החוויה של דיירי השיכונים במסגרת התערוכה 'שיכונים מבפנים' (עם הדס שדר ושלי כהן). בתערוכה 'מכת שמש' (עם הדס שדר ועמרי עוז אמר) נעשה ניסיון לבחון את האדריכלות הברוטליסטית בבאר-שבע לא רק מפרספקטיבה אדריכלית אלא גם מנקודת ראות אומנותית באמצעות עבודותיהם של הצלמים גבי בן-נאים וגלעד אופיר. בכך מקבלים בניינים בפריפריה שכמעט נשכחו הקשר חדש – אדריכלי ותרבותי כאחד.

    התערוכות בגלריה נעשות בשיתוף פעולה עם אדריכלים וחוקרים המשמשים כאוצרים שותפים או אורחים, שיתוף פעולה המרחיב את נקודות המבט ומעשיר אותן. באצירת התערוכות נעשה מהלך מכוון לשילוב אומנים פלסטיים מדיסציפלינות שונות – צילום, וידאו ופיסול, כאשר עבודתם של האמנים מעשירה את המבע האדריכלי וממקמת אותו בהקשרים חדשים. לעיתים תכופות הזמנו עבודות מאמנים ואף סייענו להם במימון ובהפקה של היצירות. בהעמדת התערוכות עצמן נעשה מאמץ מתמשך לאתגר את אופני ההצגה השגורים באמצעות מצגות מולטימדיה, הקרנת סרטי וידאו, השמעת קטעי מוסיקה והתערבויות בחלל.

  התערוכות בגלריה זכו לסיקור משמעותי בתקשורת ובכך הרחיבו את החשיפה הציבורית של האדריכלות הישראלית ושל הסוגיות המעסיקות את הקהילה האדריכלית בארץ. התערוכות בגלריה סוקרו בעיתונות, בין השאר ב'גלריה' ובמוסף של עיתון הארץ, בעיתונים גלובס, ג'רוזלם פוסט וידיעות אחרונות, באתר Xnet, בגלי צה"ל וברשת ב' ואף בחדשות ערוץ 2. תערוכות רבות לוו בקטלוגים המרחיבים את היריעה מעבר למוצג בתערוכה ויוצרים מסד של ידע המשמש את האקדמיה והקהילה המקצועית בארץ. ערבי עיון ופאנלים שהתקיימו במסגרת התערוכות – כולם פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום – תרמו לשיח מקצועי וציבורי ער החיוני להעמקה והתחדשות.

   אני משוכנע שמחליפתי בתפקיד, אדריכלית דנה גורדון, תמשיך לקדם ולפתח את הגלריה ואת תרומתה לתרבות האדריכלית בישראל. אני רוצה להאמין שנצליח להעמיד ארכיון דיגיטלי לגלריה. ואני מקווה שהעבודה היומיומית לא תבלע אותי ושאוכל להמשיך לסייע לגלריה ואולי אפילו לאצור תערוכה או שתיים… בעוד כמה שנים.