ארכיונים עבור קטגוריה: צילומים
בוקר שישי קייצי בעיר חולון, הרחובות הלכו והתמלאו בקונים והיה נדמה לי ששורה עליהם איזו ישראליות אופטימית.
הנוכחות של השדות של בית-הספר החקלאי מקווה-ישראל, בתפר עם שכונת המגורים 'מפדה אזרחי' (איזה שם מעולה) ועם החצר של בתי-המלאכה של חברת 'מקורות', לקחו אותי בקלות למין שנות חמישים דימיוניות כאלה. ברקע, המגדלים של תל-אביב יוצרים קו רקיע מפוזר אך משכנע למדי.
בית-הספר 'ישורון' שם חלק מן המבנה הוא בגשר, העובר מעל לרחוב הפתוח למעבר הולכי רגל. מצב מעניין ונדיר שבדרך-כלל רואים רק בעבודות של סטודנטים, אבל עובדה שהוא מצליח להתקיים במציאות.
פסל מפתיע בחצר של בניין מגורים שגרתי.
מה שנשאר מבתי הקולנוע 'סבוי' ו-ארמון
בית הכנסת הגדול של חולון. מבנה אלגנטי שהיה יוצא נשכר מהצבה קצת יותר מרווחת
כיכר וייצמן – פיאצה עירונית פתאומית
דבש לוצ'יאנו וג'ק
בית פרטי נאה שעושה שימוש מעניין בחיפוי אבן כורכר ולוחות עץ
מגדל המים
אין כמעט שום דבר שאני יכול לחדש לכם על האקרופוליס.
האם צריך להגיד שששום תמונה או שרטוט שראיתי לא מעבירים את העוצמה של מכלול המבנים הזה?
האם יש לומר שהרגש שמעורר האקרופוליס נובע מן המימדים, החומריות וההצבה של המקדשים על פסגה מוקפת חורש הצופה לכל עבר ולא רק מהתגשמות התכנית והחתך?
האם צריך לחזור על מה שאמר לי פעם מישהו, שהארכיטקטורה מצויה ביתירות, ולהבין שהחלל שבין העמודים לקירות הוא שנותן למקדש את עוצמתו?
האם צריך לשוב ולהזכיר שקסמם של מבני האקרופליס נובע מהיותם הריסות – פלסטיות יותר, מגרות יותר את הדימיון והמחשבה, כשהחומריות החשופה שלהן מעניקה להם חיספוס ועוצמה?
אולי כדאי לציין שהמבנים נמצאים – כל הזמן – בשיפוץ ומוקפים בהמון אדם שכאילו ממשיך את הפולחן הדתי שלשמו יועדו המבנים מלכתחילה.
להציע לכם לא לוותר על מקדש ההפיסטיאון ועל האולימפיאון.
לומר שמוזיאון האקרופוליס החדש בתכנונו של ברנרד טשומי, מוצלח הרבה יותר מבפנים מאשר מבחוץ.
ולהמליץ לכם להגיע בבוקר לפני ההמונים ולפני החום הגדול.
תצלומים מעובדים. התמונה הראשונה צולמה ע"י חנוך גריזיצקי מאתר 'מסגרת'. מקור התמונה השנייה – אתר 'סקופ'. עיבוד ושילוב התצלומים – על-ידי ובאחריותי.
כמו לכל עיר ישראלית שמכבדת את עצמה, גם למצפה-רמון יש מגדל מים, המתנשא באמצע העיר, מעל גבעה חשופה לגמרי.
הרבה כבר נכתב על מגדל המים הישראלי והוקדשה לנושא גם תערוכה. הדוגמא הספציפית הזו בולטת מאוד, ממין שכבר לא רואים כמותו במרכז הארץ, שם צמחו הבניינים לגובה והחליפו את מגדלי המים (ואת האתוס הציוני?) כשולטים בקו הרקיע.
במצפה-רמון, מגדל המים, כל האנטנות ובלוק המגורים הברוטליסטי והאלגנטי הזה בראש הגבעה מאחור, מאוד מזכירים בסיס צבאי ויש בהם עוצמה אילמת.
בלוק מאובק ודהוי עם מעט ירק ועץ אורן עצוב. שם הרחוב – 'נחל ציה' – עומד בסתירה לירוק של הדשא.
בטון חשוף ואבן לקט מקומית שהאבק המדברי הצהבהב מחמיא להם ויחד עם היובש מבטיח שיזדקנו באלגנטיות.
שיכונים טרומיים של משרד השיכון משנות השמונים. ניתן לראות תאומים זהים להם בעוד מקומות בארץ .
התחושה שהוצנחו היא כל כך חזקה באין פיתוח שטח שיקלוט את המבנים החזרתיים והם מרצדים להם בצחיחות המדבר מבלי שאפילו האבן החברונית הלבנה של הציפוי הטרומי תוחלף באבן 'מצפה' צהבהבה מהמחצבות המקומיות.
האווירה הסוריאליסטית של המבנים מתחזקת כשפוגשים בילדים אפריקאיים בתלבושות מסורתיות חגיגיות וצבעוניות המשחקים להם בחוץ. יכול להיות שהם שייכים לקהילת הכושים העבריים שהגיעה אל המדבר הישראלי משיקגו.
בית-הספר של גידי פבזנר בפאתי העיר עושה מאמץ מוצלח להשתלב בסביבה עם השימוש באבן הלקט לציפוי חזיתות בית-הספר, כמו שאביו עשה עוד בשנות ה-60 בבית הספר תמן בצפת.
המבנה שתכנן משרד לביא – אמיר (שכבר נסגר) משתלב בסביבה בשפה פשוטה ובשימוש באלמנטי הצללה מרובים.
מבנה בכניסה לעיר – הצללה, כנראה של שוק, שהיה סגור כשהיינו בשבת ודווקא רוצה לבלוט ועושה זאת בצורה משכנעת.
מבנה מעניין שהוא כנראה שיפוץ של בלוק קיים והפיכתו למלון שמעלה בזכרון את בלוק המגורים שמשרד פייגין הפך למלון 'פונדק רמון' במקום אחר בעיר. אני לא בטוח לגבי המכלול אבל החומרים והחלונות הם בהחלט מעניינים וגם המזגנים הופכים לאלמנט עיצובי.
החנות של אבא חזקילוב
פרוייקט מעניין ומוצלח של ניב-רייפר שגיליתי אחר-כך גם בחוברת של 'אא' משנות השבעים (משם לקוחות התמונות והתכניות): מין שכונת שטיח דו-קומתית שמציעה פיתרון מאד נכון, לטעמי, למגורים בעיירת פיתוח מדברית בפרט ולמגורים בצפיפות נמוכה ובינונית, בכלל.
מסתבר שהמתחם שנבנה הוא חלק מתכנית רחבה יותר, שרובה ככל הנראה לא נבנתה בסופו של דבר.
אני אוהב שכונות כאלה שיוצרות 'מקום' (כל-כך אייטיז להגיד את זה) כמעט באופן מיידי. התחימה של החלל היא לדעתי המפתח לתחושה הזו ובמקרה הזה מעניינת גם החזרתיות של האלמנטים הטרומיים ששימשו ליצירת המבנה.
תכנית המבנן
חתך טיפוסי
מבט מלמעלה
תכנית כללית של המתחם
תכנית הבינוי הכללית לעיר של ניב-רייפר
תהליך הבנייה הטרומית
עוד סיבה שהתלהבתי מהפרוייקט הזה היא שעשיתי משהו דומה בזמן הלימודים (ובאיחור אופנתי של עשור או שניים) בהנחיית דוד ינאי ז"ל.
אקסונומטריה מפורקת של מבנה טיפוסי
ולסיום, תמונה שיוליה צילמה.
בין הפותרים נכונה יוגרל פרס חסר-ערך.
המבנה בתצלום הראשון הוא בית-הכנסת בגבעת רם בתכנונם של היינץ ראו ודוד רזניק (1955-57). בתמונה הזו מבחינים לדעתי בהשפעה של אוסקר נימאייר – שרזניק עבד אצלו בברזיל – על תכנון המבנה הזה שבדרך כלל דנים בו בהקשר הרגיונליסטי.
המבנה בתצלום השני הוא המעבדות שתיכנן דוד אנטול ברוצקוס, שהאוניברסיטה הורסת, למרבה הצער.
המבנה בתצלום השלישי הוא אולם ההתעמלות בקמפוס שתיכנן שמואל מסטצ'קין בשנות ה-60.
ערסיטקטורה 
){kind=link}
){kind=link}
){kind=link}
){kind=link}
){kind=link}
){kind=link}
){kind=link}
