שני שילה פירסמה במוסף הנדל"ן של 'הארץ' כתבה בנושא כיכרות ובין השאר ראייינה גם אותי.

עוד על כיכרות בתל-אביב אפשר לקרוא בבלוג החדש של פרופסור דני גת.

ותמונות מצוינות של כיכרות בעולם אפשר לראות כאן.

ויש עוד:

כתבה על כיכר התזמורת המתוכננת בתל-אביב, ופוסט של יואב לרמן על שתי כיכרות ברחוב קינג ג'ורג'.

אתמול, בלילה צונן ורטוב, נסעתי באיילון – לראשונה מאז כוסו והוסרו (חלק) משלטי הפרסומת העצומים שהיו מוצבים לאורכו.

איזה יופי!

אולי ידעתי, אבל אף פעם לא הרגשתי שנזקם של השלטים רב כל-כך והזיהום החזותי שהם יוצרים כל-כך גדול.

יש פתאום תחושה מסוימת של שקט ואפילו של שחרור, כשהעין לא מותקפת ע"י כל-כך הרבה מידע ויזואלי מיותר: קצת כמו לצאת מחוץ לעיר (אני מקווה שאני לא נסחף…).

הלוואי שבעלי חברות השילוט ועושי דברם בעיתונות ובכנסת ישראל יכשלו במאמציהם להחזיר את השלטים בחזרה לאיילון.

ישר כוח לארגונים הירוקים שהצליחו לגרום להסרת השלטים.

להלן מכתב שפרסם 'פורום האדריכלים הצעירים' בעמותת האדריכלים העוסק בשינויים בדרישות לרישוי אדריכלים של רשם המהנדסים והאדריכלים.

אני מביא את המכתב כלשונו כדי לתרום להפצת ולפרסום העניין, שלא זכה לתהודה רבה עד כה.

בשאלות ובדבר פרטים נוספים כדאי לפנות ישירות לפורום הצעירים בעמותה בטלפון 03-5188234.

הנחיות חדשות של רשם האדריכלים לקבלת רישיון אדריכל.

הקדמה:
באוקטובר האחרון פרסם רשם האדריכלים הנחיות חדשות בדבר אמות המידה לקבלת רישיון
אדריכל.
הסיבה המיידית לשינוי היא דיון בעתירה לבג"צ שבו הורה בית המשפט לפרסם קריטריונים ברורים יותר, מאחר שבעבר היו הקריטריונים לרישיון מעורפלים. הסיבה הנוספת היא העלאת איכות האדריכלים בארץ.
הרשם הוא גוף בתוך משרד התמ"ת, והגורם המוסמך, לפי חוק המהנדסים והאדריכלים, להעניק רישיון אדריכל לפי קריטריונים (שבסמכותו לקבוע), וזאת כמובן לאותם אלו הרשומים 3 שנים. ההנחיות החדשות שפורסמו בתאריך _____ נכנסו לתוקף באותו מועד.

השינויים:
• השינוי העיקרי ביחס למצב הקודם הוא שעל המבקשים רישיון לעבור בחינה.
• למי ניתנת הסמכות להיות האדריכל המאמן.
• מהו המינימום הנדרש לתקופת עבודה במשרד.
• באילו תחומים על האדריכל להשתלם.

באופן בלתי-פורמאלי נמסר לנו:
1. שהבחינות הראשונות יהיו קלות יחסית, מתוך כוונה להעביר את הרוב הגדול של אותם אלו שנרשמו על פי הקריטריונים הישנים. בהמשך יוחמרו אמות המידה. הבחינה תהיה בפורמט אמריקאי, ומיעוטה שאלות פתוחות או שאלות שיש לענות עליהן בשרטוט ובסימון ע"ג שרטוט. הנושאים בעיקרם טכניים – כמו חוק התכנון והבניה, חומרים, פרטי בנין, הכרת מערכות ותיאום מערכות, עקרונות קונסטרוקציה ללא חישובים.

2. מי שהגיש בקשה לפני תחילת התקנות החדשות ובקשתו נדחתה והוא נדרש להשלים נושאים שונים, אזי התקנות אינן חלות עליו.

3. מי שנרשם אך טרם הגיש בקשת רישוי, תחל עליו חובת בחינות ללא יוצא מן הכלל.

4. מי שנרשם ומצוי בשלבי התמחותו האחרונים, לא ידרשו ממנו דרישות להתמחות שלא דרשו עם התחלתה, אבל החל בתחילת התקנות המאמן שלו יידרש לעמוד בדרישות הרשם למאמן.

5. למעט מקרים חריגים שיש לדווח עליהם כבר כעת, של אדם המצוי לקראת סוף תקופת הרישום, אך המאמן לא עומד בקריטריונים החדשים לאימון, ייתן הרשם פטור ספציפי לסיום תקופת ההתמחות אצל אותו מאמן. (לולא כן היה חייב האדריכל הרשום להתפטר ועלול היה להיגרם לו נזק ופגיעה ניכרת בזכויותיו כגון פיצויי פיטורים וכ"ו)

6. מי שמצוי כעת בהתמחות חשוב שידע שהוא צריך מיום אישור התקנות והלאה להתמחות אצל מי שרשאי לאמן, יש לדווח לרשם כעת על כל ספק ו/או בעיה.

7. עניין הדרישות לסוגי מבנים וכו' – הדרישות היו קיימות גם קודם.

לסיכום:
מאחר שלא התקיים כל שיתוף של ציבור האדריכלים הצעירים בתהליך קבלת ההחלטות והדברים
נודעו רק בדיעבד, ומאחר שלא נקבעה כל תקופת מעבר לתחולת ההנחיות החדשות, מוצאים עצמם אדריכלים צעירים רבים במצב חדש שבו נפגעה זכותם לקבלת רישיון ביחס למצב שהתקיים עד לאחרונה. התקבלו הרבה פניות בנושא בתחושה ש"הקרקע בוערת".

לאור זאת:
1. בשבוע הבא יקיים פורום אדריכלים צעירים מפגש עם הרשם בשיתוף עם עו"ד גיא לנדאו, מתוך מטרה לנסות ולהבהיר את נושא התקנות חדשות.
• הבחינה החדשה – מתכונתה, היקפה וכ"ו.
• סיכומים והחלטות לגבי מקרים גבוליים.
• הסכמות והבנות על האופן שבו יאכפו ההנחיות, בעיקר בשלב ראשון.

2. כמו כן סניף האדריכלים הצעירים יפעל בנושא במספר מישורים:
• בדיקת המצב מבחינה משפטית בסיוע היועץ המשפטי של עמותת האדריכלים, עו"ד גיא לנדאו.
• פרסום השינויים.
• ריכוז שאלות מהשטח . נזדקק לתגובתכם המהירה.

הערה :
בהיעדר רשימות מקיפות של כל האדריכלים שהדבר נוגע להם אנו מבקשים את עזרתכם בהפצת החומר לכמה שיותר אדריכלים.

לידיעון מטה המאבק

שני שילה ממוסף הנדל"ן של הארץ בחרה לסכם את השנה האזרחית החולפת בראיון עם ארבעה כותבים של בלוגים אדריכליים/ סביבתיים וביניהם עבדכם הנאמן.

בריאיון מסכמים את השנה יאיר אסף שפירא, יוסי מטלון יואב לרמן וגם אני.

קודם כל – סבבה – מאוד שמחתי שראיינו אותי.

שנית, את התמונה שלי בכתבה צילמה נטלי דה-רוזן.

וגם: שתהיה שנה אזרחית מוצלחת באתרים הוירטואליים, באתרי הבנייה ובכלל.

בסוף החלטתי לכתוב על הפרוייקטים שראיתי בתערוכת הבוגרים של המחלקה לאדריכלות בבצלאל.

קודם-כל כי זה בסך הכל פוסט בבלוג ולא מאמר בעיתון של המדינה.

וגם כי אפשר להוסיף ולעדכן פרטים, ולכן אני מבקש מכל מי שמכיר את הפרוייקטים ויש לו פרטים נוספים -בראש ובראשונה השמות של מי שעשו כל פרוייקט ופרוייקט, וגם תיקונים והערות לכתוב לי אותן, ואני אשתדל לתקן.

ואולי דווקא בגלל שהסיבוב שעשינו בתערוכה היה מהיר ושטחי הוא יכול לתת אינדקציה, לסטודנטים וגם למורים, על איך הדברים נתפסים בעיני מבקרים מזדמנים, שהרושם שהם מקבלים הוא לא פחות, ואולי יותר, חשוב ומייצג מביקורת של אנשים שמכירים את העבודה והתהליך מקרוב.

והכי חשוב כי אני זוכר כמה חסרה לי התייחסות לפרוייקטי הגמר מאנשים שמחוץ לבית-הספר. אנשים נותנים שנה מהחיים לפרוייקט ובסוף גם הפרוייקטים הספורים שמוזכרים מחוץ לכתלי בית-הספר, ב'אדריכלות ישראלית'' או ב'הארץ' אצל אסתר זנדברג, מקבלים אולי שורה אחת של התייחסות.
אז אם אפשר לתרום עוד כמה מילים לעוד כמה פרוייקטים…

התצוגה בבצלאל הייתה מחולקת לפי הסטודיו השונים וכך אני כותב עליהם.
כתבתי רק על עבודות שהצלחתי לזכור ושהיה לי משהו לומר עליהן, וכך גם אני נאלץ להותיר עבודות רבות ללא התייחסות כלל.

סטודיו ירושלים בהנחית איילה רונאל
אחד הפרוייקטים הראשונים שמשכו את תשומת לבי היה פרוייקט עם מודל מאוד יפה של מין מבנים שתכניתם כעין כוכב ים וסביבם רשתות.
הפרוייקט הציע הרחבה לדירות בקריית משה (סמוך למאפיית אנג'ל) ומעיון בתכנית נדמה שהזרועות של כוכבי הים הם מסדרונות ארוכים שמתחברים לדירות הקיימות ולאורכם פזורים חדרים שונים שכנראה מהוווים תוספת לדירות. אם זוהי אכן התכנית, זה יכול להיות קצת בעייתי לדיירים, אך זה עדיין יוצר בינוי מעניין מאוד.

רעיון מוזר ומגניב אחר היה הצעה להפוך את הרחוב הראשי של שכונת בית-הכרם לאולם חתונות, ע"י הוספה של פונקציות שונות לאורך הרחוב שיאכלסו את אורחי החתונה בעודם עוברים מתחנה לתחנה עפ"י שלבי הטקס.
הרעיון הוא ממש חמוד אם כי קשה לי לראות את תושבי שכונת בית-הכרם מאמצים אותו בחום, בשל הרעש, ריחות הבשול והליכלוך: אבל בהחלט יכול להיות שאפשר לפתח מסלול חתונה כזה בשכונות שאינן שכונות מגורים. 
הסטודנט דרור סולר טיפל באזור קולנוע עדן שבמרכז העיר ירושלים.
מה שהיה חריג בפרוייקט הוא שהסטדנט הציע בניין: פתאום בין כל המפות התלת-מימדיות והמודלים המסתוריים ראינו מודל חד-משמעי של בניין שתוחם כיכר ויצר חלל עירוני קוהרנטי. גם אם העיצוב לא היה לגמרי לטעמי היה משהו מאוד מרענן במודל של בניין ממשי בתערוכת גמר באדריכלות.

סטודיו קריית שמונה בהנחיית יהושע גוטמן
התצוגה של העבודת של הסטודיו של יהושע גוטמן שאפה להציג מכלול של עבודות שיפור עירוני בקריית שמונה. לעבודות היה סגנון גרפי אחיד והפרוייקטים כולם עסקו בהתערבות במרקם הקיים עם הצעות קונקרטיות – וכך יצרו תחושה של גוף עשייה אחד.
בין השאר כללו ההצעות פארקים ציבוריים אלגנטיים ושתי הצעות מוטוריות שלא ירדתי לעומקן – הראשונה הציגה עוקף לכביש 90 המבתר את קריית שמונה, והשני מעין מבנה חנייה.
הצעה נוספת שמצאה חן בעיני הייתה שיפוץ של המרכז המסחרי הקיים של העיר באמצעות תוספת כמות סבירה של יחידות מגורים מעליו.
בסך-הכל אהבתי את ההגשה הנקייה והיפה ואת קנה-המידה האנושי של (חלק מן) הפרוייקטים, אבל בניגוד להגשות של הכיתות האחרות, חשתי שדווקא כאן מעט יותר הסברים היו עשויים להועיל.

סטודיו עיצוב עירוני בר-קיימא בהנחיית אלי פירשט
הסטודיו הציג כמות גדולה של עבודות.
את עיני צדו שתי עבודות שהיו להן כמה נקודת משותפות.
פרוייקט אחד עסק בכפר גבירול, שכונה בפאתי רחובות על חורבות הכפר הערבי קוביבה, שמלתעות הפיתוח מאיימות להשחית את הקסם השקט שיש לה היום.
הפרוייקט ניסה להציע חלופה תכנונית לתכנית המתאר המוצעת על-ידי העירייה, חלופה שתתבסס על מרקם חלקות המושע הקיים שממשיך כנראה מהכפר הערבי. הרעיון דיבר אלי מאוד אך התוצאה הסופית, עד כמה שהצלחתי להבין, הייתה מספר רב של מגדלים מפותלים וסבוכים.
פרוייקט נוסף שבחר כנקודת מוצא את מערכת החלקות ההיסטורית הוא פרוייקט שעסק בתחנה המרכזית ה'חדשה' בדרום תל-אביב.
בפרוייקט הוצע לפרק את התחנה לשלד של קורות ועמודים ומתחתיה לשחזר את החלקות והמבנים שהיו שם קודם. אבל לצד השילוב של המרקם שנהרס בתוך שלד התחנה המרכזית, שאמורה להמשיך ולתפקד, נוסף מגדל משרדים גדול מאוד מעל התחנה, שקצת מפר את האיזון.

רעיון דומה לפירוק התחנה המרכזית החדשה הראה בעיתון 'העיר' לפני מספר שנים רועי חמד שבפרוייקט הגמר שלו, שהוצג בכתבה של שרון רוטברד ולאחר מכן בספר 'עיר לבנה, עיר שחורה', הציע לחצוב בתוך התחנה את הרחובות שמשלימים את צורת המנורה שתוכננו בתכנית המקורית של שכונת נווה-שאנן.

בשני הפרוייקטים של הסטודיו חשתי תחושה, שמוכרת לי מפרוייקטים שעשיתי בלימודים, של החמצה של רעיונות יפים בשל לחץ חיצוני- או דחף פנימי- לפתור ברגע האחרון את כל הסוגיות המעשיות שנדחקו לצד לכל אורך תהליך פיתוח הפרוייקט. היום אני מבין ,מה שלא הבנתי בעבר, שכשמציגים עבודה צריך להעלים את השאלות המעשיות הלא-פתורות ולא לחשוף אותן.

תא עיר מדינה בהנחית יובל יסקי
פרוייקט אחד שבלט במסגרת העבודה של הסטודיו שמנסה להשתמש במבנים ככלים לתכנון ארצי כולל הוא הפרוייקט של עופר ביליק וליסה בלכמן (אני יודע את השמות משום שהסטודיו הכין עלון שהציג מקצת מן העבודות – רעיון טוב שאולי גם אחרים צריכים לאמץ). הסטודנטים יצרו מעין בייגלך של מגורים – משהו שנראה כמו טירות שעשויות מערמה של וילות- זו על זו וזו לצד זו – והוא כנראה מבנה מגורים מדורג ומעגלי. הבייגלך האלו פזורים בתוך המרקם החקלאי הפתוח ואמורים להחליף את הפריסה המרחבית הבזבזנית של ישוביי הוילות הפרבריים.
זה נראה לי רעיון מעניין מאוד אבל אני לא משוכנע שהוא פותר את הבעייה. מבחינה אקולוגית מערך הדרכים והתשתיות שמבני מגורים פזורים בטבע צריכים וצורכים הוא די הרסני.
מבחינת איכות החיים קשה לראות איך מי שרוצה בית צמוד קרקע מסתפק בדירת מגורים – גם אם נוף חקלאי פתוח נשקף ממנה: אם נוף ופרטיות הם המטרה, מגדל בודד הניצב בשדות הוא אולי פתרון יותר מתאים, אך נוף שדות עם מגדלים הוא כבר לגמרי לא נוף פתוח.
מבחינת ההתפתחות האורבנית קשה שלא לראות לחצים לפיתוח ולסגירת החורים שבין בייגלה לבייגלה – ואז אנו שוב מתבססים על פיתרון של אכיפה של יעודי קרקע דו-מימדיים – כמו בכל תכנית אורבנית אחרת.

פרוייקט נוסף, דומה בפוטנציאל אך גם במגבלות – הוא הפרוייקט של אריאל נוימן ומעיין שטראוס שהציעו קניונים אורכיים קבורים לאורך הכביש – כביש 4 או אולי כביש 2 באזור געש – ומעליהם כרי דשא. החתך ששבה את עיני נראה מאוד מעניין אך כאסטרטגיה תכנונית כוללת יש לו מגבלות.
גם כאן קשה לראות משהו מובנה שימנע התפתחות שניצבת לכיוון הכביש סביב הקניון המוצע. עירוניות לינארית – כפי שהוצעה בראשית המאה ה-20 – היא לכאורה מענה תכנוני-עירוני מתבקש ללינאריות של תנועת המכונית והרכבת. אך ברגע שעוצרים או מאטים הצומת והרשת תמיד יהיו אפקטיביות ומושכות יותר להתפתחות כלכלית ועירונית.
בכל זאת הרעיון של קניון צמוד לכביש, או אולי מעליו, הוא בעיני רעיון מושך שבהחלט יכול להיות אפקטיבי בסיטואציות מסוימות.

מתוך הפרוייקט של אריאל נוימן ומעיין שטראוס

סטודיו אדריכלות מקרוב
קצת חריג בנוף התכנונים העירוניים והארציים הגדולים הוא סטודיו אדריכלות מקרוב שהציג מבנים ספיציפיים ופרטי בניין.
במיוחד מצאו חן בעיני מודלים של מעין רשתות עץ, ופרוייקט אחר של מבנה שכנראה תוכנן מעל כביש מהיר אבל בעיקר היה לו מודל אטרקטיבי ויפה.

סטודיו X
היה סטודיו נוסף שעסק בנושאים אורבניים שאת שמו לצערי אני לא זוכר.
פרוייקט אחד שמאוד מצא חן בעיני היה ניסיון לשלב בין מבני שטיח למגדלים. אני חושב שזה רעיון שיש לו פוטנציאל לא מבוטל ליצור עירוניות צפופה אך איכותית. מצאו חן בעיני הקווים הזורמים שהוקנו למגדל ולרחובות השטיח, קווים שמרככים קומפוזיציה שיכולה להיות קצת לינארית מדי.
פרוייקט אחר ניסה להתמודד עם הבלוקים שלאורך רחוב לה-גרדיה בתל-אביב.
אחד הפתרונות שהוצעו במסגרת הפרוייקט לעיבוי-בינוי של הבלוקים היה יצירת מעין מבני גשר בין בלוק לבלוק. אני חושב שמדובר בפיתרון שפוגע בערך העיקרי של הבלוקים האלה (ובלוקי מגורים משנות ה-50 בכלל) – החצרות הפתוחות הגדולות שבין מבנה למשנהו. אולי דווקא שימוש בבנייה נמוכה של קומה או שתיים כדי לתחום את הדפנות הפתוחות של החצר – לצד תוספת קומות – יכולה להיות פיתרון מתאים יותר לעיבוי של הבלוקים הקיימים.

לא ראיתי אף סטודיו שעסק, כנושא, במיחזור של מבנים ישנים והיסטוריים מהסוג שהעביר צבי אפרת בטכניון, לפני שהפך לדיקן של בצלאל. אם באמת אין כזה סטודיו בשנים הבוגרות של בצלאל זה חבל כי תמיד היה מעניין לראות עבודות כאלה.

וכך, לא נותר לי אלא לאחל לסטודנטים הצלחה בהמשך דרכם.

ביום שיש האחרון ביקרתי בתערוכת הבוגרים של המחלקה לאדריכלות בבצלאל.

לצערי לא יכולתי להקדיש לתערוכה מספיק זמן כדי להתייחס בצורה עניינית ומכובדת למגוון הגדול של הפרוייקטים שהוצגו (1).
לכן אסתפק בהצעת יעול טכנית.

בזמנו של זאב דרוקמן כדיקן היה משהו מאוד מסתורי בפרוייקטי הגמר של הסטודנטים לאדריכלות.
לעולם לא יכולת לדעת מהו המבנה המתוכנן והיכן בישראל (או בעולם) הוא מתוכנן.
בדרך כלל גם לא הבנת איך ניתן להשתמש במבנה או לשהות בתוכו.
היו רק מודלים ושרטוטים של חללים, קירות או מישורים – דברים שרמזו על סביבות אפשריות.
אבל בכל זאת היה משהו מושך במכלול שיצרה התערוכה. אי-הבהירות לגבי הצדדים הקונקרטיים של הפרוייקטים התאימה לאסתטיקה המופשטת והנזירית שלהם ויצרה משהו מעורר עניין והשראה – אם כי לא תמיד ניתן היה להבין אותו כארכיטקטורה.

צבי אפרת הביא לפקולטה רוח חדשה ואחרת. רוח שמקדשת את הקונקרטיות וחותרת למענה ישיר ומיידי לשאלות בוערות ולסוגיות כלכליות וחברתיות, לצד אלה האדריכליות.

בהקשר כזה המסתורין סביב מיקומו ויעודו של כל פרוייקט ופרוייקט הרבה פחות נסלח.
אבל עדיין, הפיענוח של לא מעט פרוייקטים בתערוכת הבוגרים השנה הצריך הרבה זמן ומאמץ (2). אני לא מתכוון שהיה קשה להבין איפה בדיוק עוברים החתכים, אלא לקושי לעמוד על נתונים יסודיים – איפה מתוכנן הפרוייקט ומה מתוכנן בו – מגורים, תוספות בנייה, גינה ציבורית או חניון?
בכמה מן המקרים היה חשוב מאוד להבין את הנפח של הבניה המוצעת – האם מגדילים או מקטינים אותו ביחס למצב הקיים או לתכניות אחרות המוצעות לאזור – כדי לעמוד על טיבו של הפרוייקט ועל הפתרון שהוא מציע.

האדריכלים שמציגים את פרוייקטי הגמר שלהם באקדמיה לאמנות הם תמיד קצת מסכנים – בעוד שחבריהם במחלקות השכנות – ובמקרה הזה בקצה השני של העיר (3) – מציגים מוצרים מוגמרים שאפשר לתלות על הקיר, ללבוש או להציג במוזיאון – במחלקה לאדריכלות מציגים רק מתווים וכוונות.

לכן כל-כך קריטי שהדברים יהיו ברורים ככל שניתן, כדי שכל אורח, מקצועי או לא, יוכל להבין מה הוא רואה ובאיזה כלים הוא אמור לשפוט את התוצאה, וכל זה בעמידה, ובלי אספקה שוטפת של אוכל או מים. הטקסטים הארוכים והמפורטים, גם אם הם באנגלית, לא מסייעים במקרה הזה.

לכן צריך לצרף לכל העבודת 'דף ראשון' של הגשה.
דף בפורמט אחיד שיציין באיזה עיר, שכונה ורחוב נמצא הפרוייקט.
מה נבנה – ולא פחות חשוב – מה נהרס.
לא יזיק גם חישוב שטחים.
לא צריך חישוב שטחים לפי חוק התכנון והבנייה אבל פירוט של  '200 דירות מגורים בשטח ממוצע של 125 מ"ר", למשל, או "שכונת מגורים ובה כ- 30% מסחר, 50% מגורים ו20% שטחי ציבור" יכול מאוד לעזור. והעיקר, בלי שום הצגת כוונות או רצונות – רק נתונים יבשים. דווקא את הכוונות והשאיפות צריך להשאיר לאדריכלות להעביר.

פירוט כזה בנוסח ובפורמט אחיד לכל הפרוייקטים – החל בתוכנית למסעדה וכלה בתכניות לארץ כולה – יקל מאוד על כל מי שמנסה להבין את הפרוייקטים ולשפוט אותם.

1 ככלל היה מאוד מסובך להתמצא בתערוכה, בהעדר שילוט מכוון ובהעדרן של המפות שהובטחו בכניסה. למעשה עד עכשיו אני לא בטוח שאכן ראיתי את הכל. היו עבודות שהיה ממש קשה לראות כי בכיתות התצוגה לא דלק האור, ועבודות שהיה קשה להבחין בהן כי לא הייתה תחימה ברורה בינן לבין שכנותיהן. 

2 אם לאסתר זנדברג היה קשה, מה יגידו אזובי הקיר?

3 חבל שתצוגת האדריכלות נפרדת משאר המחלקות, למרות שהסיבות לכך ברורות. ככה רק מעטים מגיעים לתצוגת הבוגרים באדריכלות ואלה שמגיעים במיוחד לא מצליחים למהול אותה בקצת אמנות ועיצוב.

בנמל תל-אביב (עיבוד של תמונה מתוך אתר האינטרנט של הנמל namal.co.il)

בשבת הלכנו עם כמה חברים – זוגות עם ילדים כמונו – לאכול משהו בנמל תל-אביב המשוקם.
במסעדה בה ישבנו היו מספר שולחנות שהוצללו ע"י השמשיות שהתקינה המסעדה וכמה שולחנות שנותרו חשופים בשמש.
לא היה ניתן להעלות על הדעת לשבת ולאכול בשולחנות החשופים לשמש הקופחת והם עמדו יתומים. כל השולחנות המוצללים היו מאוכלסים ומשפחות נואשות המתינו דרוכות לשולחן שיתפנה ומיד הסתערו עליו.
עברנו למסעדה סמוכה שם השימשייה לא הצלה על כל הכורסאות המעוצבות למשעי שסביב השולחן.
בסוף הצטופפנו איכשהו בצילה של שמשייה שהתפנתה, דחוקים זה לזה ומנסים להימלט מקרני השמש.

מאוד התעניינתי בשיקום של הנמל שעשו גנית ואודי מייזליץ – כסיף והשתדלתי להסתובב שם עוד במהלך העבודות.
יוליה תמיד העירה שאם הם לא יספקו הצללה הם כאילו לא עשו שום דבר, ואני תמיד קיוויתי שקצת צל יהיה, למרות שהאדריכל הישראלי הטיפוסי – גם אם הוא קורא את כל המגזינים הנכונים – לא כל-כך מתעניין בצל.

והנה הפרוייקט הסתיים, הנמל שוקק חיים – וצל אין.

רק המסעדות מספקות צל ללקוחותיהן במה שנראה ככוונת מכוון לאלץ את הציבור ללכת למסעדות.
היום גילינו שגם המסעדות לא מסוגלות לספק צל והנמל ההומה מספק חוויה מתסכלת של התבשלות בשמש גם בתשלום.

התעוררו בי מחשבות נוגות – כל כך הרבה כסף ומאמץ הושקעו בבניית דק עץ עשוי גבעות גבעות שלא נעשה בהן כמעט שום שימוש, למרות שהן באמת יפות מאוד. אבל אילו היו משקיעים רק חלק מן הכסף בצל, או למצער נוטעים כמה עצים, האם לא היה כל-כך הרבה יותר נעים לכולם?

נ.ב. בתחרות לשיקום הנמל בה זכו מייזליץ-כסיף השתתפתי גם אני כחבר באחד הצוותים, וגם בהצעה שהייתי מעורב בה לא הקדשתי שום מחשבה לפתרונות של הצללה.