ארכיונים עבור פוסטים עם התג: ברוטליזם

 

פתיחה: יום ה' 6.2.2014 שעה 20:00חשופים_ הזמנה

התערוכה חשופים בגלריה בבית האדריכל מציגה שמונה מבנים מסוף שנות ה-50 ועד שנות ה-70 בעיר תל-אביב. המונח חשופים מתייחס קודם כל אל הפואטיקה של הסגנון וחומר הבניה של המבנים. מרביתם  מבנים ברוטליסטים שבנויים מבטון חשוף.  אך בנוסף להיבט החומרי, המונח מתייחס למפגש החשוף והדינמי בין המבנים לבין כוחות השוק, הדיירים, והמשתמשים: עובדים ושוכרים, סוחרים ולקוחות.


המבנים בתערוכה נבנו לאורך צירי מרכזיים בעיר, מרביתם תוכננו על ידי אדריכלים מובילים בישראל, אך רובם לא הפכו לאייקונים אדריכליים מבודדים, אלא הם משתלבים במרחב אורבני סואן. הם מאפיינים את  הגרעין ההיסטורי של העירוניות התל-אביבית: הם בעלי קנה מידה קטן יחסית והם משרתים מגוון שימושים: משרדים משולבים עם מסחר (בבית יכין ובבית אל על); ותרבות משולבת עם מסחר או עם מגורים בתוך רצף הרחוב העירוני (במבנה תיאטרון בית לסין ובלונדון מינסטור); כל אלו ללא יצירת מתחמים יעודיים סגורים.


המבנים עברו במהלך השנים התאמה לצרכים משתנים, בדרך כלל ביוזמת השוק: מבנים שהוקמו כמבני ציבור או עבור חברות ציבוריות,  כמו בית הסוכנות, בית יכין ובית אל על,  משכירים משרדים קטנים למגזר הפרטי, לפעמים במקביל להפרטת החברות שהחזיקו בהם;  ומבני מלאכה בעלי אופי גולמי, כמו קריית  המלאכה וקבוץ גלויות 45, משנים ייעודם ומשכירים יחידות סטודיו קטנות לאמנים. לצד חיות עירונית זאת, למבנים יש  צדדים מוזנחים  והחמצות אדריכליות, ומרחביהם הופכים לעיתים לזירה לפעילות עבריינית ולזנות.  


סטודנטים מן הסדנאות לשימור ולאוצרות בחוג לעיצוב פנים, במסלול האקדמי של המכללה למנהל, חקרו בשיטות שונות את המבנים ובחנו את ערכם האדריכלי ההיסטורי ואת  כח המשיכה העכשווי שלהם עבור  תושבי העיר,עבור יזמים ועבור הרשויות. כל זאת לאור דיון מקצועי ער בעירוב שימושים ובשימוש חוזר (
reuse), ובעתידם של אייקונים ברוטליסטים במערב.

 

אמנים אורחים: בועז אהרונוביץ' ,Jay L

הנחיה ורעיון: כרמלה יעקובי- וולק, שלי כהן, קרני ברזילי, גיל נקר, קרן אבני

מציגים: סטודנטים מן הסדנאות לאוצרות ולשימור בחוג לעיצוב פנים, המסלול האקדמי המכללה למנהל

פתיחה: יום ה' 6.2.2014 בשעה 20:00

נעילה: 27.2.2014

הגלריה בבית האדריכל, רחוב המגדלור 15, יפו, טלפון: 03-5188234

התערוכה בחסות בחוג לעיצוב פנים, המסלול האקדמי המכללה למנהל, עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל , משרד התרבות והספורט ועיריית תל אביב יפו

מודעות פרסומת

אולי לא תאמינו, אבל התכוונתי לכתוב על הקוטג'ים הטוריים שתכנון ישראל גודוביץ' באור-יהודה עוד לפני שנועם דביר כתב עליהם במסגרת המדור המצוין שלו ב'הארץ'.

מבט מהצד על המכלול יוצר מבט דרמטי

האמת היא שזה לא משנה. זוהי פשוט רוח הזמן שמביאה אותנו לשוב ולהתבונן בניסיונות הנועזים, והלא כל-כך מוצלחים בסופו של דבר, של שנות השישים והשבעים. במבט לאחור ניתן אולי לראות אותם כניסיונות האחרונים של מדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית להמציא את עצמה מחדש רגע לפני שהימין השמרני יבטל אותה כליל.

חשוב לציין שמודל הקוטג' הטורי הוא מודל מאוד מקובל בעולם כולו כפתרון המשלב אפשרות לבית פרטי עם יעילות בניצול הקרקע. בישראל זכה המודל להצלחה חלקית ביותר מסיבות הראויות לעיון נפרד. יתכן שהבית הטורי היה יותר מדי בגדר פשרה: קולקטיבסטי מדי לאלה שרצו בית פרטי עם גינה ויותר מדי בורגני לאלה שהתנגדו לכל בעלות פרטית על קרקע.

מבחינה תכנונית הבעייה של הבנייה הטורית היא הכנסת אור אל תוך עומק הבית, ולא הצלחתי לגלות אם גודוביץ' הצליח לפתור אותה בדוגמא המסוימת הזו. מה שגודוביץ' כן עשה הוא להכניס מורכבות גיאומטרית לתכנית הבינוי של המתחם באמצעות הסטה של כל מבנה ביחס לשכנו. מורכבות זו איפשרה יצירה של חלל פתוח מרכזי משותף לגינון ולמקלטים המתווסף לגינה הפרטית שיש לכל בית. חלל מרכזי זה לא ממש הוכיח את עצמו והוא נמצא במצב די מוזנח. מעבר לבעיות הנובעות מאחזקה משותפת של גינה, בעיקר כזו שאין בה ממש צורך כי לכל הדיירים גם גינות פרטיות, לא בטוח שהצורה התזזיתית והעצבנית שנוצרת תורמת לחווית החלל, למרות שהיא יוצרת זויות צילום מעניינות.

מהלך ארכיטקטוני נוסף של גודוביץ' הוא הניסיון לשלב בבינוי את אוכפי הבטון שכה העסיקו אותו באותן שנים. בניגוד לבית ספר שדה חצבה שם יצר השימוש בטרפזי הבטון מצבים בלתי אפשריים כאן הם הפכו לאלמנט גג שמתנתק מדימויי הכוורות המקורי ורומז יותר מכל לגג רעפים. גודוביץ' אף הותיר שתי קליפות מבנה ריקות המשמשות כשערים למתחם ורומזות על שיטת הבנייה ומימדי הבתים, אך בהעדר רצף עירוני, שערי הענק שנוצרו נראים מעט תלושים.

כמובן שליבת הפרוייקט היא הניסיון ליצור דיור זול לזוגות צעירים שאמורים היו להשלים את הבנייה בעצמם. מסיבות הדורשות בירור הפרוייקט לא עלה יפה ואף לרעיון לא ממש היה המשך. נראה לי שבכל מקרה החיסכון המושג בטיפוס הבנייה שהציע גודוביץ, הנובע מדחיית עבודות הגמר בלבד, הוא לא כל-כך משמעותי לעומת הטירחה שהוא מסב לדיירים.

כיום מצוי הפרוייקט במצב מעט מוזנח, כאשר תוספות הבנייה והצבע הדוהה לא תורמים למראה של המכלול. ניתן להאשים את הקבלן וגם את הדיירים, וכמובן שכולם נושאים באחריות ,אבל גם לניכור הברוטליסטי המקורי, ולתזזית הגיאומטרית המכוונת של התכנון יש לטעמי חלק בתוצאה.

חשוב לזכור זאת כאשר מתמלאים בנוסטלגיה לאדריכלות של שנות השישים והשבעים.

מבט אל החלל המשותף שבמרכז המתחם

החלל המרכזי המשותף

מבט אל עבר ה'שער' ממחיש את אורך החצר ורוחב המבנה


באר-שבע, שיכון לדוגמא, מעבר פנימי בשכונת הקוטג'ים (תכנון: יסקי-אלכסנדרוני)

 

בראשית שנות ה-60 נבנה, ביוזמת משרד השיכון, 'שיכון לדוגמא' בבאר-שבע.
צוות התכנון, בראשותו של אברהם יסקי, כלל את משרד יסקי-אלכסנדרוני, את משרד ברעלי-קיסילוב (חברת 'תכנון'), את נחום זולוטוב ואת דני חבקין, את משרד כרמי-מלצר-כרמי ואת האדריכלים צ'צ'יק וקומפורטי ממשרד השיכון. על תכנון הנוף היה אחראי משרד מילר-בלום.
הצוות יצר תכנית בינוי לשכונת מגורים בת כ-4400 יחידות-דיור ובמסגרתה תיכנן כל משרד אדריכלים מבנה, מבנן או מספר מבנים.
בסופו של דבר נבנו רק חלקים מן התכנית.

השיכון לדוגמא היה חדשני, חריג וייחודי בנוף הבנייה למגורים בישראל, הן ביחס למה שנבנה לפניו והן ביחס להתפתחויות מאוחרות יותר.
ככזה זכה להתייחסות ביקורתית נרחבת, הן בעת בנייתו והן כיום: השיכון זוכה לאיזכור נרחב אצל אבא אלחנני(1), אצל צבי אפרת(2) ואצל שרון רוטברד(3).

בשלושת הספרים, ומן הסתם גם בקטעי העיתונות מן התקופה, הפרוייקט מוצג בתצלומים שנעשו בעת הבנייה או זמן קצר לאחר מכן, בתמונות שחור לבן הרואיות ובהם נראים מבנים חדשים, נקיים וחדי-מיתאר על רקע נוף המדבר הצחיח.

בטקסט, לעומת זאת, ניתן לאתר נימה אחרת הרומזת ל'כל בעיות הבינוי של אותה שכונה'(4), על שיכוני השטיח שנבנו בה ש'רובם הפכו לסלאמס, המגובבים בתוספות בנייה מאולתרות של דיירים…', על בלוק רבע הקילומטר ש'הושחת…והוגדר על ידי אברהם יסקי, מתכננו, כ"ניסיון מודע שנכשל לחלוטין"'(5), ועל התושבים שטענו ש'אזור השטיח מזכיר "גטו" (6).

לא מזמן ביקרתי בשיכון לדוגמא בבאר-שבע וצילמתי מספר תמונות.
הפנורמה של בלוק הרבע-קילומטר הוצגה בפוסט הקודם. כאן צירפתי תמונות נוספות של הבלוק (תכנון: יסקי-אלכסדרוני) תמונות משכונת השטיח שתיכננו חבקין וזולוטוב, ותמונות משכונת הקוטג'ים מחופי השפריץ (שגם היא שכונת שטיח) שתכננו יסקי ואלכסנדרוני.

הקוראים ישפטו איך עמד השיכון לדוגמא במבחן הזמן.

1 אבא אלחנני (1998) המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית המאה ה-20, עמ' 70-71, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל-אביב. 

2 צבי אפרת (2004) הפרויקט הישראלי, כר' 1, עמ' 327-350, הוצ' מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.

3 שרון רוטברד (2007) אברהם יסקי אדריכלות קונקרטית, עמ' 553-637, הוצאת בבל, תל-אביב.

4 אלחנני, עמ' 70
5 אפרת, עמ' 339 
6 רוטברד, עמ' 577

 

בלוק הרבע-קילומטר, מבט לקומה מפולשת



בלוק הרבע-קילומטר, חזית אחורית



בלוק הרבע-קילומטר, מבט



בלוק-הרבע-קילומטר, חזית קדמית וגינת משחקים


בלוק הרבע-קילומטר, מעבר בגשר מתחת למבנה, לעבר הכניסות


בלוק הרבע-קילומטר, מבט מבעד לעמודים


שכונת השטיח – המעבר המקורה


שכונת השטיח – המעבר המקורה, פתוח מצידו.


שכונת השטיח – המעבר המקורה


שכונת השטיח – מעבר מקורה


שכונת השטיח – גינה פנימית


שכונת השטיח – מבט מאזור חנייה לחזיתות המבנים.


שכונת הקוטג'ים – מעבר פנימי


שכונת הקוטג'ים – מעבר פנימי


שכונת הקוטג'ים – מעבר מקורה


שכונת הקוטג'ים – פרט


שכונת הקוטג'ים – פרט

 

 

בלוק הרבע-קילומטר, שדרות יעלים 3, שכונה ה' 'לדוגמא', באר-שבע, תכנון: א. יסקי – א. אלכסנדרוני 1962

למבט אופקי לחץ כאן.

 

(המידע מתוך ספרו של שרון רוטברד ' אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית')