בית דובינר הוכתר ע"י אבא אלחנני זכרו-לברכה, בספרו 'המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה ה-20' (1) כאחד הבניינים המוצלחים ביותר של הטריו צבי הקר, אלפרד נוימן ואלדר שרון (2). הסופר-גרופ האדריכלי הזה של ילד הפלא, הדיקן והיורש יצר מבנים מעניינים ומיוחדים – וגם בעייתיים – שאיש מהם לא הצליח ליצור שכמותם לבדו בהמשך.
אין ספק שגם היום, בולט בית דובינר, שנבנה עבור התעשיין סם דובינר ואשתו בטי על גבעה ברחוב נסתר ברמת-גן, כיצירה ייחודית. לדעתי, הזמן והצמחייה ריככו את המבנה והם מעניקים לו איזו ביתיות שיתכן וחסרה לו בראשית הדרך.
הכניסה למבנה מראש הגבעה
אלחנני מנתח בפרוטרוט את צורתו של המבנה, שתכניתו היא צורת משושה העשוי בעצמו מרשת של משושים מאורכים 'המוטלים' בדירוג על המדרון התלול, ומזהה סימטריה חבויה שמעניקה למבנה את עוצמתו.
צבי הקר (3) מתאר את המבנה ככזה שמותאם לאקלים ולאורח החיים הים-תיכוני בזכות החצר הפנימית הנסתרת שבמרכזו ובזכות הגישה הישירה לדירות ללא חדרי-מדרגות סגורים, כמו-גם בשל המרפסות הרבות שיש לכל דירה כתוצאה מדירוג החתך.
לטעמי רבות מהאיכויות האלה אכן באות לידי ביטוי בסיור במבנה. לעומת זאת יתכן שחלקי המבנה שתלויים מעל הראש יוצרים תחושה מעט לא נעימה, כמו גם התזזיתיות המאפיינת את העבודה הגיאומטרית של שלישיית האדריכלים, שקשה לי להחליט אם היא מרתקת את העין או מעייפת אותה.
בית דובינר – תכנית גגות
צבי אפרת רואה בתכנון מבוסס הרשתות החזרתיות דחף בלתי-נשלט להתפשטות טריטוראלית (4). בהקשר זה אין ספק שהפאונים והזוויות של הקר -שרון- נוימן, כמו גם הספירלות והחמניות של הקר בהמשך הדרך מביאות לשיא קיצוני את הניכור של המודרניזם מהעיר. מבני הרשתות הזוויתיות והפאונים לא רוצים להתייחס או להתחבר לשכניהם בשום צורה ליצירת אמירה משותפת בדמות רחוב או חלל עירוני, למרות, ואולי בגלל השאיפה שלהם ליצירת מרקם אינסופי. לא מפתיע אולי שרק לאחר שהוקף בצמחיה עבותה הפך בית דובינר לשכן נעים יותר, כשבין כה וכה הוא גובל בגבעה ומולו בניין אחר של צבי הקר – 'בית הספירלה' המפורסם.
המרפסות הפונות אל הגן בצלע הגבעה.
למרות זאת, אם מתחילים את ההכרות עם הבניין מהתכנית, מפתיע לגלות עד כמה יש בו משהו נורמלי ונעים כשחווים אותו כמבנה וכחלל.
אולי אלה חומרי הגמר הפשוטים והמונוכרומטיים או אולי הריסון היחסי של הזוויות החדות שאיפיינו בדרך-כלל את האדריכלות של הקר-שרון-נוימן. יתכן גם שזו הקומפוזיציה הסימטרית – שאינה מקבילה לרחוב – עליה מצביע אלחנני שמקנה למבנה צורה מוגדרת יותר וקובעת לו גבול, אך אין ספק שהעושר החללי ותחושת השוטטות והגילוי המתמיד שצפויים למבקר הם חוויה יחודית ביחס למבני המגורים המוכרים בדרך-כלל.
חללי הגישה לדירות.
במפגש עם מבנה זה ומבנים אחרים של הקר, שרון ונוימן עולה תמיד השאלה האם השימוש בגאומטריה מורכבת של סריגים, משולשים וזוויות חדות היא המפתח לאיכויות החלליות של הבניין, או שמא העבודה בחתך, החצרות הפנימיות והמשחק בין האטום והפתוח בחזיתות הם העיקר. האם ניתן היה ליצור חללים דומים באמצעות רשתות אורתוגונליות?
עבודתו של הצוות בבה"ד 1 שם תוכננו המבנים ברשת אורתוגונלית היא בהחלט מקרה מבחן מעניין בהקשר זה, שמצריך עיון נוסף.
למרות שהוא כיום מפורסם פחות מאחיו הצעיר שמעבר לכביש, בית דובינר בהחלט מצדיק ביקור כשלעצמו, מה גם שרחוב צל-הגבעה עצמו הוא רחוב מעניין שכולל לא רק את שתי יצירות המופת של הקר אלא גם גבעה פרועה שמשקיפה על תל-אביב, את תיאטרון בית-צבי שיוצר אנסמבל עירוני מעניין ועוד מספר מבנים מיוחדים.
הערות
1) אבא אלחנני (1998) המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית המאה ה-20, עמ' 114, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל-אביב. (תכנית המבנה לקוחה מספר זה).
2) באתר שלו הקר לא משייך את הבניין לאלדר שרון אלא לו ולנוימן בלבד.
3) באתר האינטרטנט של צבי הקר יש תמונות רבות ומעניינות.
4) צבי אפרת (2004) הפרויקט הישראלי, כר' 1, עמ' 353, הוצ' מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.
המרפסות וברקע 'בית הספירלה'
מבט מהחצר הפנימית
מבט נוסף מן החצר הפנימית
מבט מהרחוב
מבט מהרחוב
מבט על המרפסות
מרפסת מקרוב
מבט למעלה
מבט למעלה
מבט למטה
הבית בצל הגבעה
שלט בחצר בית דובינר
אני לא יודע מה כולם מתפעלים מהבית המדכא והמוזנח הזה…
יפה
שיתפנו
http://www.facebook.com/profile.php?id=100003515708614
שלום לכולם ,
אני סטודנטית לאדריכלות וצריכה לעשות עבודת מחקר על המבנה הזה , מישהו יודע להפנות אותי לספרים \אתרים עם חומר מורחב על המבנה כולל תרשימים \חתכים \חזיתות כל חומר נוסף יבורך .
אודה לתשובתכם תודה והמשך יום נפלא לכולםםםם
כילדה בתחילת שנות ה-70 נהגתי לשחק עם חברי לשכונה הסמוכה את המשחק "סימני דרך". המקום המועדף עלינו לתחנה הסופית והתחבאות ילדי הקבוצה היה בבית דובינר. בשעות אחה"צ המוקדמות הוא היה חשוך מבלבל ומרגש. תמיד היה כיף לצאת משם בסוף המשחק, ולחזור כולם ביחד הביתה.
סיכום: מקום משונה שמעניין לבקר אך לא לגור בו.
תודה על התגובה המעניינת.
תרשי לי לתקן אותך.
גם אני כילדה בשנות השבעים נהגתי לשחק בבנין, והיום כמבוגרת אני גרה בו.
כפי שהיה כיף לשחק בו, כיף לגור בו.
המבנה המיוחד מעניק פרטיות לכל דירה. התחושה היא הדומה ביותר למגורים בבית פרטי, ככל שבניין דירות יכול להעניק.
הדירות עצמן מרווחות ומיוחדות. לכל דירה מספר מרפסות פתוחות (שהיום היו נקראות מרפסות שמש) שאינן צופות לאף שכן, והכל טבול בירק ועצים.
סיכום: שווה לבקר, וכיף לגור
יעל או כל אחד אחר שלום,
עכשיו הגיע תורי לעשות עבודת מחקר על המבנה הזה – האם יש פה משהו שיודע להפנות אותי לספרים/אתרים עם חומר מורחב על המבנה כולל תרשימים/חתכים/ חזיתות וכל מידע נוסף.
האם מישהו בדק אם באתר של עיריית רמת-גן, הכולל את ההיתרים של רוב הבניינים בעיר, יש את התכניות להיתר של בית דובינר ובית הספירלה?
הבית מיוחד מאד, אולם משרה תחושת דיכדוך ותוגה. אפשר היה להפוך אותו לעליז יותר ע"י צביעה בצבעים שונים, לא? לא יודע – אותי הוא מדכדך… אלך לשתות לי כוס תה – אולי העצב יעבור לי.
אין ספק שמדובר באחד האזורים המעניינים ביותר ברמת-גן מבחינה אדריכלית.
בהחלט אתר ראוי לסיור.
כמי שגדלה ברחוב המקביל לצל הגבעה, בשיכון נעדר כל מעוף אדריכלי, אני חייבת לציין כי בסביבה מספר נקודות אור עיצוביות מלבד בית דובינר ובית הספיראלה:
בית עמנואל והספריה העירונית, מרגשים בפשטות הקלאסית
בית צבי בתכנון יוסף קלרווין
בית יד לבנים.
שווה להגיע לבקר ולא להבהל מהשעמום בסביבה.
אני חושב שרבים יסכימו איתך – גם אני בימים מסוימים. ובכל זאת אני מוצא את הפרוייקט הזה מרתק.
אינני מומחה גדול לאדריכלות אך לדעתי בניין זה ככל שהינו פןטגני ו"סקסי" בשרטוטים ובתוכנית שצורפה לכתבה ולתצלומים נראה רע בלתי ידידותי וגורם לאי שקט ויזואלי למתבוננן בתצלומים, פרויקט לא מזמין ולא מעורר תחושה נעימה,נראה לי מתאים ל"בגדי המלך החדשים" ולא לפרויקט ראוי לשבח.
נרי
באמת פוסט מעולה
אין ספק שהרחוב הקטן הזה מהווה חוויה אדריכלית מרגשת
תודה למיכאל ולשרון על הפירגון.
אחלה פוסט, מעניין, ראיתי את הבניין השונה הזה רק פעם אחת, שווה ביקור נוסף, תודה על הכתיבה והצילומים
ושווה ביקור