'בפלה' הא כינוי שבו מכנה יוליה את בלוק ה-H הישראלי בו גדלו היא, אני ועוד אלפי ישראלים.
'בפלה' לא רק מתארת את צורת הוופל של בלוקי ה-H אלא גם מבטאת את ניחוח השכונות של שנות ה-70.

בלןק ה-H הוא מוצר המגורים הישראלי הג'נרי מאז שנות ה-60 ועד היום ואחד הטיפוסים המשפיעים ביותר על סביבת המגורים העירונית הישראלית, מבפנים ומבחוץ.

מצד אחד, תכנית ה-H היא יצירה גאונית המאפשרת לארוז בצורה קומפקטית ארבע דירות כשלכל אחת מהן שניים וחצי כיווני אוויר עם איוורור מפולש ואור טבעי לכל חדרי הבית, כולל חדרי השרות וחדר המדרגות.
מצד שני, תכנית ה-H היא יצירה שטנית שיוצרת מגדלוני מגורים אוטיסטיים שמסרבים להתחבר זה לזה כדי ליצור מרקם אורבני אחוד אך לא מהססים לחשוף את הכביסה, הדוד והמזגן גם בפינת רחוב מרכזית ובגובה של עשר קומות. בלוק ה-H, אם כן, משרת בנאמנות את דייריו ומצפצף על כל השאר.

רמת אביב ג'

משנות ה- 90 ואילך תכנית ה-H הבסיסית הולכת ומתגוונת.
המרפסות הקופצות והפנטהאוזים בקומות העליונות משנים את צורתה של 'הבפלה' למוטציות מוזרות יותר ויותר. באותה עת מגדלי המגורים מחד והבנייה העירונית המרקמית של משרד השיכון (1) מאידך מאתגרים את מעמדו כאב-טיפוס של המגורים המשותפים הישראליים. אך עבור הבנייה הקבלנית, הכלכלית, ה-H הוא עדיין נקודת המוצא לתכנית הקומה הטיפוסית.

מבחינה צורנית-סגנונית יש ל'בפלות', כמה מאפיינים מעניינים.

בראש ובראשונה מתבלטים המבנים בסימטריה אנכית. זו נובעת מן הזהות שבין הדירות באותה הקומה. כיוון שבאותו מפלס לכל הדירות יש לכאורה אותו ערך כלכלי אין טעם, מבחינת האדריכל, לתכנן דירות שונות גם אם למעשה הפנות השונה, הנוף והאורינטציה העירונית יוצרים הבדל בין 'המוצרים'. יש בכך אולי שריד לתפיסות השיוויוניות במגורים שהנחו את התכנון של משרד השיכון (2), שבעקבות הנס מאייר ראה את הסטנדרטיזציה של הדירות לא רק ככלי להשגת יעילות אלא גם כמבטא של שיוויון.

הסימטריה האנכית יוצרת חזיתות כמעט קלסיציסטיות.
זו מתחדדת עוד בשל הבלטת המרפסות במרכז שיוצרת מעין פורטיקו שמדגיש את הסלונים שהם החדר הציבורי בדירה – ולצידם החלונות הקטנים יותר של החדרים. מעניין שבטיפוסי שיכון אחרים שלהם תכנית סימטרית גרם המדרגות המשותף הוא זה שנמצא במרכז הקומפוזיציה (3) ומדגיש את מרכזיות השיתוף. בלוק ה-H רומז את העתיד הבורגני שלו בכך שהמדרגות הציבוריות מוצנעות (עד להיעלמותן כליל ולכליאת החללים המשותפים של הבניין בלוביים ללא אוויר ואור יום) לטובת הסלון של הדירה, זירת הראווה של המשפחה הבורגנית.

בסימטריה בכללה יש משהו בורגני ויציב שמודגש עוד יותר בהעמדתו בלוק ה-H בודד ומנותק משכניו, העמדה שמתחייבת ממיקום חלונות חדרי השינה (4).
זאת בניגוד לבנייה הבורגנית למגורים של שנות ה-30, שאמנם העמידה גם היא בית בודד על מגרש, אך התאפיינה בדינמיות אקפרסיבית שהדגישה את האופקי והא-סימטרי – אלמנטים סגנוניים שחותרים לביטוי של חוסר-יציבות ותנועה גם בוילות מהוגנות.
בבנייה הציבורית של שנות ה-50 בולט לעומת זאת המאפיין של החזרתיות שמצניע את הסימטריה שקיימת בתכניות. החזרתיות מבטאת שיויון ואחידות, וריסון של הבניין העומד בדד על המגרש ומכריז על נוכחותו.

יבנה

הגג של הבפלות, לעומת זאת, עדיין רומז למקורות הפרולטריים של השיכון הישראלי. בניגוד לאדריכלות הקלאסית שמדגישה את הגמלון ומפתחת אותו, בלוק ה-H בדרך-כלל נקטע בפתאומיות, ומסתיים שרירותית בגג שטוח עטור אנטנות ודודי שמש.
רק בשלב מאוחר יותר, עם ההחלשות של האתוסים השיתופיים ועם כניסת המעליות לשימוש נרחב,שהפכו את הדירות הגבוהות יותר לאטרקטיביות, הוטמע חזונו של לה-קורבוזייה בדבר חזיתות חמישיות שימושיות, פעילות ויוקרתיות. אלה התגלגלו לימים לגידולים המשונים שצומחים בראשו של כל בניין מגורים ונועדים להגדלת דירות הפנטהאוז. כך נולדים בניינים שראשם גדול מגופם, הנראים כאילו הם עומדים ליפול כל רגע, סימן אולי לתאוות-בצע שעלתה על גדותיה ומאיימת למחוץ את אלה שתחתיה, התומכים בה אך בקושי.

החזית של בלוקי ה-H מבטאת ווריאציה מעניינת לשקיפות המודרניסטית – שקיפות של תריסים.
חזית הסלון, ובחלק מהמקרים כל החזית כולה, פתוחה לכאורה לרחוב בפתחים גדולים, המשתרעים מן התקרה וכמעט עד הריצפה. אלא שפתיחות זו סגורה למעשה בתריסי פלסטיק שבחלק ניכר מן הזמנים אוטמים אותה.
ברמה המייידית נובע פיתרון זה מתחמנות ישראלית. השמטת המרפסות מהשטח המחושב של הדירות עודדה את הקבלנים לבנות מרפסות, לכאורה – פתוחות ומרפסתיות עד כמה שניתן, אך למעשה – סגורות מראש ומהוות חלק אינטגרלי של הדירה (5).
באופן עמוק יותר ניתן לראות בכך התמודדות מקומית עם הציוויים של האדריכלות המודרנית. אדריכלות זו שנולדה בצפון מערב אירופה והתפתחה בצפון מזרח ארה"ב שאפה לפתחים גדולים ככל שניתן, שינצלו את היכולות החדשות של הזכוכית להכנסת אור ונוף פנימה.
אסטרטגיה אדריכלית זו מעולם לא התאימה לארצות חמות יותר (ועניות יותר) ובישראל ניתן לראות כמה שיטות להתמודד עמה. בראשית הפכו חלונות הפס הארוכים למרפסות פס שמאחוריהן חלונות קטנים יותר. בהמשך נעשה שימוש נרחב בבריז-סוליי של לה-קורבוזייה (6). השימוש הנרחב בתריס כקיר-שמש מהווה שלב נוסף: עם עליית רמת חיים ניתן היה לבנות מפתחים גדולים יותר ולהשקיע במסגרות אלומיניום הנושאות משטחי זכוכית גדולים. אך המציאות חייבה להגן עליהם – הן המציאות האקלימית, המחממת והמסנוורת, והן המציאות החברתית שבה פתיחות גדולה כל-כך של חללי הדירה לשכנים הקרובים (מדי) לא הייתה נעימה או מקובלת.
לעומת זאת ההחצנה של פונקציות השירות הפרטיות – מרפסת הכביסה, המטבח, צנרת הביוב ואספקת המים, שלכאורה מסתתרות בקיפול של ה-H אך למעשה הן גלויות לכל עובר-אורח ברחוב – היא סוג של שקיפות הפוכה  המאפשרת לכולם לראות הכל.

בלוק ה-H מבטא התגלגלות של השפה האדריכלית של מיס ון-דר-רוהה למציאות הדומסטית הישראלית. מוזר. לכאורה, מה רחוק יותר מיצירות הפלדה והזכוכית המעודנות של מיס לגולמניות של ה'בפלות'?
אך אם מסתכלים על הקטבים הסגנוניים באדריכלות המודרנית, בעיקר אחרי מלחמת העולם ה-2, ניתן לזהות שתי מגמות – זו שבין לה-קורבוזייה ועד אלווור אלטו שחתרה לביטוי עשיר של חומריות וצורניות לצד הימנעות כמעט מכוונת מסימטריה ולמולה האדריכלות של מיס, שחתרה לצימצום ההבעה הצורנית והחומרית לטובת פשטות, חזרתיות וסימטריה בתכניות ובחזיתות (7) ושימוש מדוייק במנעד מצומצם של חומרים.

בין שני הקטבים האלה קרובה האדריכלות של בלוק ה-H יותר לקוטב המיסאני.
הסימטריה והחזרתיות, המסה הפשוטה, נעדרת הביטוי לגג או לפינות, המגוון המוגבל של חומרי הגמר (8) והפתיחות של החזיתות כולם קרובים יותר ללייק שור דרייב (Lake shore Drive, Chicago) של מיס מאשר ליוניטה (Unite d'Habitation) של קורבוזייה. 

 

860-880 Lake shore Drive, Chicago מודל לבנייה עצמית

כמו הבניינים של מיס גם 'הבפלה' לא סובלת שינויים: ההישענות של המבע על צמצום ודיוק לא מאפשרת שום גמישות והביאה את מיס להתעקש בלייק שור דרייב גם על סוג הוילונות שיתקינו הדיירים בתוך הדירות.
קשה לומר שה'בפלות' ניחנות באסתטיקה המינמילסטית המיסאנית אך העדר של אלמנטים אדריכליים חזקים הופכים אותן לרגישים בדיוק כמו המבנים של מיס לכל שינוי בגוון התריסים, לכל סורג או מזגן, שהופכים אותם בקלות ממבנה אנונימי אך מסודר לאנסמבל קקפוני (9).

בארצות-הברית הפך המינימליזם של מיס ון-דר-רוהה לסמל של הבנייה התאגידית.
ההשתרשות והתפוצה הנרחבת של דגם ה-H, עם המאפיינים הבורגניים וה'צפון-אמריקניים' שלו מבטאים אם כן את הכמיהה הישראלית ההולכת וגוברת משנות ה-70 ואילך לארה"ב ולמהותה הסופר-קפיטליסטית, לטוב ולרע.

1. למשל בעיר מודיעין או בשכונת נווה-זאב בבאר-שבע.
2. אצל צבי אפרת ניתן לראות שטיפוס ה-H מופיע עוד בראשית שנות ה-60 בטיפוסים השיכוניים בתכנון יצחק פרלשטיין. (צבי אפרת (2004) הפרויקט הישראלי, כר' 2, עמ' 594, הוצ' מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.)
3. למשל הטיפוס המכונה 206 של שיכון עובדים (שם, עמ' 585)
4. זאת בעיקר בדירות מרובות חדרים, בדירות קטנות ניתן היה להצמיד בלוק לבלוק אם וויתרו על חלונות חדרי השירותים והאמבטיה.
5. תקנת המרפסות הקופצות נולדה בשלב מאוחר יותר כדי לעודד בניית מרפסות מבלי שניתן יהיה 'לגנוב' אותן.
6. קורבוזייה תמיד בלט בניסיון שלו ליצור אדריכלות מודרנית למזג אוויר חם יורת בעבודותיו לברזיל, לאלג'יר ולהודו. אולי בעקבות ההשפעה העמוקה שהושפע ישירות מהאדריכלות היוונית והמיתוסים הים-תיכוניים (William J R Curtis, Le Corbusier Ideas and Forms, London, Phaidon press, 1992, Ch. 11)
7. ראו בהקשר זה את ההשוואה בין מיס לשינקל אצל קנת פרמטון או למשל כאן
8. גם שמנסים לקשט את ה-H בעיטורי קרמיקה אן מסגרות לחלונות הם איכשהו לא נדבקים למבנה.
9. רעיון ששמעתי אצל אדריכל ניקי דוידוב.

מודעות פרסומת