לפני כשבועיים התפרסמה בהארץ נדל"ן כתבה שעסקה בתהליך המתהווה (1) של שיקום מרכזי הערים ולמולו בתהליך המתמשך של התפתחות מרכזים מסחריים גדולים בשולי הערים ומחוץ להן.

בכתבה אומר היועץ הכלכלי תמיר בן-שחר שבאזור כרמיאל יש מספיק כח קנייה לקיים גם מרכז עיר שוקק וגם קניונים באיזור התעשייה של העיר.

הרעיון שבעצם המרכז העירוני הקיים ומרכזי הקניות שבשולי העיר אינם בהכרח סותרים זה את זה הוא רעיון מעניין.

יתכן שבעולם אידיאלי כל מערך המסחר שמתקיים היום בישראל יכול להתקיים ברחוב עירוני.
רחוב כזה לא יהיה רחוב כמו דיזנגוף או מדרחוב בן-יהודה אלא יותר כמו שדרה ניו-יורקית מרכזית. בישראל, רוב הרחובות הראשיים בערים הם רחובות מסחריים בקנה-מידה שכונתי, שהוא נעים מאוד אך אינו יכול להתמודד לא אם נפחי התנועה של מרקם מסחרי מודרני – אפילו אם מניחים את קיומה של רכבת תחתית – ולא עם הגודל של החנויות והמערכים הנלווים להן.
אם את רחוב מנחם בגין ואת דרך נמיר בת"א בתל-אביב (ואת שדרות רגר בבאר שבע, ואת דרך משה דיין בראשל"צ) היו מתכננים לא ככביש מהיר עם מגדלים מבודדים לאורכו אלא כבלוקים עירוניים רציפים ומעליהם מבנים רבי-קומות- משהו כמו עשרה קניוני עזריאלי עם קולונדה, צמודים זה לזה – אולי היה ניתן לאכלס שם מסחר שהיה מייתר את הקניונים הפריפראליים במטרופולין (2).

אבל מרכזי הערים הקיימים כנראה לא יוכלו, כמה שלא ישפצו וימתגו אותם, לדחוק את הקניונים ולחזור למעמד שאולי היה להם עד שנות ה-70.
הם יוכלו להשתקם ולחיות לצידם של הקניונים כחלק ממערך הולך ומתרחב של סביבות מסחריות מגוונות בחברה שרמת החיים שלה, בסופו של דבר, עולה כל העת.
כי אולי אין פה משחק סכום אפס שבו כל התפתחות של מסחר בשולי העיר בהכרח פוגעת במרכז. אולי למרות עיקרון גיוון השימושים, מגורים איכותיים לא יכולים לדור בכפיפה אחת עם פעילות אינטנסיבית של מסחר ובילוי.

לכן השלב הבא בשיפור הסביבה העירונית בישראל, הוא להתמודד עם הקניון והסביבה שהוא יוצר ולקשור אותה למערך העירוני (3).
לכאורה, מדוע לטרוח? – הקניונים מצליחים, האנשים נוהרים בהמוניהם והיטלי ההשבחה זורמים לקופת העירייה. למה להשקיע שקל אחד מיותר באזור הקניונים?

הסיבה היא שלעיר הישראלית מגיע יותר, הרבה יותר.

גם אם הקניונים לא טובים לעיר כפי שהיינו רוצים לראות אותה, בסופו של יום הרבה מאוד אזרחים מבלים שם הרבה מאוד מזמנם.
זה כמובן הופך אותם לחלק מרכזי ומהותי של העיר.

זאת ועוד, בלא מעט מקרים קניון אחד מוליד סביבו קניונים נוספים ונוצרת סביבה עירונית שאין בה רק חניון ופנים-קניון- בלי שום מרחב ציבורי – אלא תחום ציבורי נרחב שעליו צריך לקחת אחריות.
הדוגמאות הן רבות – אזורי התעשייה של ראשון-לציון, של נתניה, האזור של קניון חיפה ומרכז הקונגרסים, אזור דרך חברון בבאר-שבע ועוד.

אזור קניון איילון בגבול רמת-גן, בני-ברק ותל-אביב הוא דוגמה מובהקת לסביבה עירונית שנוצרה סביב קניון.
האזור, שהיה אזור תעשייה מוזנח במיוחד הפך בהדרגה למוקד מסחר עירוני מובהק שיש בו, גם מחוץ לקניון, עוגנים של מסחר כללי כמו סופרמרקטים ומסחר מתמחה, בעיקר בתחום העיצוב והציוד לבית.
במקביל הולכים ומתפתחים בו משרדים – שני המגדלים של ב.ס.ר הם דוגמא מובהקת. למעשה אם מרחיבים רק במעט את המבט מגלים שגם אזור המשרדים והבילוי של רמת-החייל הוא קרוב מאוד.
בשולי המתחם מתקיימות גם פונקציות ציבוריות – בראש ובראשונה פארק הירקון שנושק לחניונים של קניון איילון, אבל גם מוזיאון רמת-גן שוכן ממש ליד, האיצטדיון ואפילו בתי-המשפט העירוניים.
באזור קיימות ומתוכננות גם תשתיות תחבורה ענפות – חלקן, כמו כביש איילון מזרח, הן הרסניות, וחלקן, כמו הרכבת, ציבוריות וברות-קיימא.

לפיכך ניתן לומר שאזור קניון איילון הוא מרכז עירוני מובהק. למעשה מרכז מטרופוליני מישני של כל גוש דן, שמתקיימים בו כל שימושי הקרקע פרט למגורים והוא רלוונטי הרבה יותר לתושבי המטרופולין מהמרכזים של רמת-גן וגבעתיים גם יחד: תושבי המרכז רשאים לספור מתי בפעם האחרונה הם היו ברחוב ביאליק שהוא המרכז המסחרי של רמת-גן ומתי בקניון איילון.

אבל כל ניסיון לתמרן ולהשתמש באזור, אפילו ברכב, הוא משימה מתסכלת ביותר. בהעדר מדרכות סבירות התמרון הרגלי באזור הוא חוויה קשה ומסוכנת, ואם בייאושך אתה מנסה לצלוח ברכב את המרחק הקצר מה"דיזיין סנטר" לקניון איילון אתה צפוי לשעה ארוכה של תמרונים סבוכים וחיפוש חנייה מייגע (4).
החזות הכללית של האזור כולו גם היא עלובה ביותר. אין בו צל או פינות ירוקות, רק שלטי ענק וגדרות מתכת מרקיבות – ואם פרנסי הקניונים וחנויות הענק חושבים שזה גורם לנו לבלות יותר זמן בקניון, במקום בחוץ – הם טועים.

אמנם חלק הבעיות באזור הן באחריותה הישירה של עיריית בני-ברק שבהיותה אחת מן העיירות העניות ביותר בישראל אין ביכולתה לפתח את אזור התעשייה והמסחר שלה בצורה הולמת. אבל גם אזורי הקניונים של ראשון או נתניה, שהם מסודרים מעט יותר, נעדרים תשתית למי שמעוניין להשתמש בהם כמכלול – אפילו ברכב.
נדמה שהמתכננים שבויים בתפישה של קניון או מבנה משרדים בודד באזור תעשייה שאליו אתה מגיע מרחוק עם הרכב ואותו אתה עוזב עם הרכב, מבלי לצאת מתחום המגרש הבודד – גדול ככל שיהיה.
אבל באזור שמכיל הרבה קניונים, משרדים ומוקדי בילוי ומושך כמות גדולה מאוד של תנועה להרבה אנשים נוח הרבה יותר לנוע רגלית בין מוקד למוקד. באזור בו יש תחנת רכבת סמוכה, כדאי מאוד – גם לקניונים ולעיריות – שיהיו פתרונות נוחים להגעה אל התחנה וממנה – אולי אפילו באופניים.
במוקד עירוני כזה צריך לדאוג לזרימה נוחה של התנועה בין המוקדים השונים, לא רק פנימה והחוצה מהקניון, ולתכנן את התנועה והחנייה בהתאם.

השלב הראשון,אם כן, הוא להבין שאזורי המסחר שנוצרו באזורי התעשיה של הערים הם למעשה מרכזים עירוניים, אולי יותר כאלה מהמרכזים הותיקים, ועל העיריות לטפל בהם ככאלה.
לא להמתין שההזנחה וחוסר הנוחות בשימוש ידחפו את הציבור החוצה לעבר מרכזים מסחריים בתחומי המושבים והמועצות האזוריות אלא לחשוב כיצד לשפר כל הזמן את הנוחות והשימושיות: את האיכויות העירוניות של מרכזי המסחר באזורי התעשייה.
מדרכות נוחות ומרווחות, הצללה, עצים, גינות וברזיות יכולים לתרום.
שילוט מכוון לנוסעים ולהולכים ברגל והכוונה אלקטרונית לחניונים בוודאי יכולה לסייע.
ובעתיד – תכנון עירוני שמאפשר התמצאות קלה והתקדמות נעימה בסבך המרכזים המסחריים המתחרים.
על שליטה בשילוט אפשר כנראה רק לפנטז.

נחל הירקון ליד קניון איילון

השלב הבא הוא שילוב של פונקציות ציבוריות באזור הקניונים.
לא רק הנחלים והפארקים שסביבם – או צריכים להיות סביבם – שמשום מה תמיד נמצאים בשכנות קרובה לאזורי התעשייה והקניונים (5): אם תל-אביבים מגיעים לקניון איילון לעיתים יותר תכופות מאשר הם מגיעים לבית-אריאלה אז אולי הספריה הגדולה בגוש-דן צריכה להימצא בסמוך לקניון איילון (6).
הספריה עצמה ודאי תצא נשכרת מכך. ככל שלאנשים יהיה קל ונוח יותר להגיע אליה יותר ישתמשו בשירותיה.
גם הציבוריות תרוויח.
לספריה, או לפונקציה ציבורית דומה יש איכות חתרנית כשהיא שוכנת ליד קניון וסותרת במהותה את הקפיטליזם הצרכני הרדוד שסביבה (7).
הנוכחות הציבורית הזאת חשובה יותר באזור הקניון מאשר בשכנות לבית המשפט והמוזיאון, או באמצע הקמפוס (8).

השלב האחרון הוא שזירה של המרכזים החדשים והפריפראליים למרכזים העירוניים הותיקים וחיבורם למרקם שסביבם בכדי להשלים מערכת עירונית רציפה, יעילה ומשולבת.

 

פרוייקט ספריה בקניון

 

תכנון עירוני המתעלם מהמרכזים העירוניים שבשולי הערים ומקווה להכחדתם, כדי לחזק את מרכז העיר המסורתי, הוא תכנון עירוני הבוחר לעצום את עיניו מול המציאות.
על המתכננים, האדריכלים והמעצבים להפנות את תשומת ליבם גם למרחבים העירוניים של השוליים המסחריים, הקניוניים, התעשייתיים של העיר ולהעניק להם איכויות של נוחות, נגישות, שימושיות ויופי.

1. למעשה כבר בשנות השמונים נעשו מהלכים מוצלחים מאוד של שיקום עירוני, למשל במדרחוב נחלת בנימין בתל-אביב (1987) ובנחלת-שבעה בירושלים (ע"י נחום מלצר).
2. רעינות בנושא יש ב
אתר של יודן רופא.
3. מכאן ואילך הכוונה במילה קניון תהיה למרכזים מסחריים שנמצאים בשולי העיר ובדרך כלל באזורים תעשייתים. קניונים שנמצאים במרכז של עיר כמו דיזינגוף סנטר או קניון באר-שבע ראויים להתייחסות אחרת. קניונים באזורים חקלאיים לא צריכים להתקיים.
4. המצב כנראה ישתפר כשתושלם מערכת המחלפים באזור.
5. נחלים וקניונים – נחל הירקון באזור קניון איילון, נחל באר-שבע ליד הביג, יובל נחל רפאים ליד קניון מלחה.
6. פרוייקט הגמר שלי בטכניון, בהנחיית רפי סגל, עסק בתכנון ספריה בתוך קניון איילון.
7. כמו ערבי השירה שאנשי
'מעין'ערכן בסניף של מקדונלדס.
8. אם כי חייבים להודות שגם להעמדת הספרייה בשכנות לבסיס צבאי יש איכות חתרנית מסוימת
.

 

פרוייקט ספרייה בקניון

 

מודעות פרסומת