מאוד רציתי לכתוב משהו אחר על המבנה של מרכז רבין.

כמעט כל מבקרי האדריכלות בישראל, בייחוד אלה הנמצאים משמאל למרכז (איפה הם מבקרי האדריכלות הימנים? האם הם היו אוהבים את מרכז רבין או פשוט מתעלמים ממנו?) כבר כתשו את המבנה ואת מתכננו, משה ספדיה, עד דק.

ולכן, ובשביל להתריס, רציתי לכתוב שבעצם מרכז רבין, המכונה גם 'משכן רבין' הוא יפה, או לפחות מרשים, או שיש לו זויות מסוימות שמרוממות את הרוח.

 

מרכז רבין

אבל לצערי לאחר שסיירתי במבנה במסגרת סיור של עמותת האדריכלים אותו הנחה עמיתו של ספדיה לתכנון, האדריכל צחי הלברשטט, אני נאלץ להצטרף למקהלת הקולות המגנים, למרות ההשקעה הרבה וההקפדה בתכנון ובביצוע.

וכיוון שהדברים כבר נאמרו בצורה כה רהוטה ע"י צבי אלחייני (שגם מפנה לכל הביקורות האחרות) אני שמח לקשר אתכם למאמרו בנושא ולהסתפק בתמונות.

 

הגינה האנכית

 

החזית האחורית, 'הירושלמית', של מרכז רבין

ואם אפשר לכתוב על מרכז רבין למרות שהבניין עדיין לא הושלם ומתפקד רק בחלקו, ודאי ניתן לומר מילה או שתיים על המבנה של  מרכז פרס לשלום ביפו שבנייתו מתקדמת בקצב, שם סיירתי עם העמותה בסיור שהנחה האדריכל יואב מסר, האחראי על תרגום חזונו של מסימיליאנו פוקסס למציאות.
המרכז הוא המאוזוליאום של פרס באותו אופן שמרכז רבין הוא המאוזוליאום של רבין, והוא נתפס ומתוכנן כמתחרה במרכז רבין, עד כמה שזה נשמע משונה.

 

מרכז פרס לשלום בבנייה

אני לא רוצה להתעמק במבנה של מרכז פרס מבחינה אדריכלית מכיוון שהמבנה עוד לא הושלם והפירוט הסופי שלו יכול עוד לשנות לגמרי, לטוב או לרע, את האיכויות האדריכליות שיש בו כרגע בהיותו שלד.
אני גם לא רוצה להתעמק בהיבטים הפונקציונליים שלו כי אין שום ערך לביקורת מלומדת של תפקוד של מבנה שטרם הופעל – אלה הן רק ספקולציות.

 

מודל, מתוך אתר האינטרנט של מרכז פרס

אבל אני חייב לומר משהו על הדימוי.
קצת מפתיע לראות מבנה של מרכז לשלום, מן הסתם שלום בינינו לבין שכנינו מדרום, מצפון ובעיקר ממזרח, שמתוכנן ונבנה כמבנה אטום בכיוונים אלה, אטום בקורות מסיביות של בטון שהן למעשה המהות והרעיון המרכזי של הבניין.
לכל הכיוונים שבהם נמצאים ערבים – מקרוב כשכנים בעיר יפו, ומרחוק, מעבר ובתוך הגבולות, מפנה הבניין חזיתות שהן מן האטומות ביותר שניתן לדמיין, חזיתות מאוד יפות אך עשויות כולן כחרכי ירי אורכיים, חזיתות שבשל שיטת הבנייה הייחודית גם אם יחפצו אי-פעם לא ניתן יהיה לפתוח בהן פתחים בהם יכול אדם לעבור.
לתנועה ולמבט מרכז פרס פתוח אל הים, אל המערב.

חומות הכותל של מרכז רבין שנוצרו כגחמה אדריכלית ללא כל סיבה של שימוש, כמו גם הקורות הסוגרות על מרכז פרס הן מקרה נדיר של אדריכלות שחוזה את העתיד ומשקפת בדיוק מדהים את המעבר מחזון השלום והפתיחות למציאות של החומות וגדרות ההפרדה.

האם האדריכלות מגלה לנו משהו על מניעי העומק של יוזמות השלום של רבין ושל פרס או לחילופין על סיכוייהן להתממש במציאות?
יביט כל אחד ויאמר.

תחנת הכוח הישנה, בבונקר שמתחת למרכז רבין

וכדי לסיים בנימה אופטימית, וכדי שלא יחשבו שאני סתם נהנה להלעיז על משה ספדיה, תמונה של מבנה שלו שאני מאוד אוהב, של מרכז קהילתי בנווה עופר בדרום תל-אביב. מבנה שמצליח לשלב מונומנטליות ופתיחות, מבנה שבו המונומנטליות מאדירה את חיי היום-של קהילה ולא את זיכרו של המנהיג.

 

מרכז קהילתי בשכונת נווה-עופר

 

מודעות פרסומת