לקראת כנס 'מרחב' שיערך בבת-ים ויעסוק בצפיפות העירונית, מלאו העיתונים בכתבות בנושא וטוב שכך.

בכתבות מוצגת הצפיפות באמצעות המדד של מספר הנפשות בקילומטר רבוע בעיר. מקורו של נתון זה, ככל הנראה, בחלוקה של השטח העירוני הכולל במספר התושבים בעיר.
כמו כל ממוצע, זהו כלי רב-ערך אך גם בעייתי: בעייתי בעיקר כאשר מנסים להבין ממנו משהו לגבי הצפיפות הנתפסת במרחב הבנוי או לגבי המשמעויות הכלכליות והתחבורתיות של ציפוף.

אחת המגבלות של נתון זה שהוא לא מבחין בין אזורים מבונים ואזורים פנויים בערים.
להרבה ערים בישראל יש גלעין צפוף, אך בתוך תחום שטח השיפוט העירוני שלהן נכללים גם אזורים פתוחים לחלוטין שממתינים לפיתוח עתידי, חלקם עדיין בייעוד חקלאי.
אפילו בתל-אביב האזור שלאורך החוף בצפון העיר הוא אזור שחלקים ניכרים ממנו עדיין פתוחים לחלוטין. שטחים כאלה משפיעים באופן דרמטי על ממוצע הצפיפות העירוני, אך לא אומרים דבר על הצפיפות הנתפסת או על נפחי התחבורה באזור שדרות רוטשילד.

הנתון גם מתעלם מיעודי קרקע שאינם מגורים : בבת-ים, העיר שבשל צפיפותה נבחרה לארח את הכנס, אין הרבה שטחי קרקעי שאינם מיועדים למגורים – איזורי התעשיה קטנים, אין כמעט אזורי משרדים ואין תשתיות אזוריות או ארציות.
בתל-אביב לעומת זאת יש אזורים שלמים, צפופים מאוד מבחינת בינוי, שלא גר בהם אדם אחד – אזורים של משרדים, של תעשיה ושל מסחר.
להבנתי, מבחינת הממוצע של נפש לקמ"ר, במרכז עזריאלי הצפיפות אפסית כי איש לא גר שם. אלא שמבחינת הצפיפות הנתפסת, צפיפות המשתמשים ונפחי התחבורה מדובר באחד המקומות הצפופים בישראל.
ממוצע של צפיפות צריך לקחת בחשבון גם אזורים של תשתיות ארציות ואזוריות כמו נמלים, שדות-תעופה, ואזורי תעשיה כבדה. בשקלול של הנוכחות זוללת-השטח אך החיונית של מתקנים אלה, עיר כמו אשדוד תחשב להרבה יותר צפופה, מבחינת השימוש בשטח העירוני, מכפי שהיא מופיעה בממוצע.

לנתון של צפיפות מגורים (בנפש או ביחידות דיור) לקמ"ר יש חשיבות רבה לפרנסי העיר ולמתכנניה בהיבטים של הקצאת שטחי ציבור, ארנונה וכו'.
אך כשמנסים להבין צפיפות נתפסת של מטרופולין – כלומר את הרגשת הצפיפות או יעילות השימוש בשטח במרחב גוש דן, למשל, חייבים להשתמש במדדים מובחנים ומדוייקים יותר.
מדדים כאלה יקחו בחשבון שטח בנוי (כולל – לא רק תכסית) לקמ"ר כך שיהיה ניתן לקחת בחשבון מבנים שאינם מגורים אך משפיעים מאוד על הצפיפות.
מדד כזה יאפשר גם לשקלל את גודל הדירות, נתון שמשפיע על הצפיפות בפועל של המרחב הבנוי. אם, לצורך הטיעון, משפחה מהונג-קונג מסתפקת בדירת שני חדרים, בעוד שמשפחה ישראלית באותו גודל ובמעמד דומה מתגוררת בדירה בת חמישה חדרים, אזי באותו נפח של בנייה, יתגוררו בישראל פחות אנשים, אך ניצול הקרקע יהיה, מבחינה תכנונית, יעיל באותה מידה.
יתר על כן, מדדים של צפיפות צריך שיערכו בהקשר מטרופוליני ולא בחלוקה לפי עיריות – שהרי מבחינה עירונית ההבחנה בין תל-אביב, גבעתיים ובת-ים היא מלאכותית וכל המרחב הזה פועל כמרחב אחד של חיים ערוניים ושל צפיפות.

והערה אחת נוספת: הנושא של הקצאת שטחי ציבור והשפעתם על הצפיפות הוא נושא חשוב, וכלל לא בטוח שבתי ספר יסודיים צריכים שטח מינימלי של 10 דונם, אך לו אני הייתי צריך לשווק לציבור הרחב את עקרונות הציפוף העירוני של תנועת 'מרחב', אני לא בטוח שהייתי מתחיל לדבר דווקא על בתי-ספר בגובה ארבע-קומות.

מודעות פרסומת