אני כן חושב שיש הבדלים של סגנון ואסתטיקה בין וילות שבנו אשכנזים לבין וילות שבנו מזרחים. זה הבדל של נימה יותר מאשר הבדל של מהות אך לדעתי הוא קיים ומורגש ומפעפע גם לביקורת הגבוהה של האדריכלים על התופעה. אבל, אני מקבל את הטענה שזה משהו שצריך להוכיח באמצעות מחקר השוואתי וסטטיסטי יותר.
לגבי סגנון בנה-ביתך עצמו, אני דווקא חושב שהאלמנטיים המרכזיים שלו הם מקומיים עד כמה שמשהו יוכל להיות מקומי בעולם גלובלי. בהעדר תרבות בניה יהודית קדם-מודרנית, גג רעפי-החרס האדומים והטיח הלבן בשילוב עם השפעות וחירויות מודרניסטיות משקף בצורה משכנעת מיש-מש מקומי של אתוסים הציוניים, תקדימים ים-תיכוניים מספרד ואיטליה וגם את האדריכלות הערבית של ראשית המאה ה-20 כפי שהיא מתבטאת בבתי-הבאר הערביים, למשל.
הורנקולר הצפון-אירופי והאמריקאי (פרט לסגנון הספרדי של דרום ארה"ב) נראים אחרת לגמרי מוילת בנה-ביתך ישראלית.
אני לא מקבל את הנסיון להלביש מאבקי אשכנזים-מזרחיים על תופעת הבנה ביתך, זה נראה לי נסיון מאולץ ואופנתי של האקדמיה לשייך ולשדך כל תהליך תרבותי-כלכלי עם מאבק פוליטי-תקופתי
כפי שאמרה ענת, מדובר בחלומות שראה עם שעבר תקופת צנע בדירות שיכון סטנדרטיות שבקעו מהטלויזיה, הקולנוע ההוליוודי ודפי המגזינים מאמריקה – גגות רעפים, מרצפות שיש, בית דו ותלת קומתי, חלונות גדולים והרווחה הכלכלית הביאה לאפשרות להשתמש בכל אלו בהישג יד ובבת אחת, ולהעתיק סגנונות זרים בשילוב האמצעים המקומיים, בטון במקום בתי אבן, פלדה ועץ
הביקורת של הממסד הייתה מתנשאת, והוא אכן היה אשכנזי בחלקו הגדול – אך לא התנשאות חברתית אלא התנשאות מקצועית, של בעלי מקצוע שהיו רגילים לתכנון אבסולוטי מהעיר ועד המעקה וראו, די בצדק, כיצד מעמדם וסמכותם מתערערים לנוכח היד החופשית ושלל הסגנונות
אך במה שונים היום הלופט הניו יורקי וביברי הזכוכית המשתכפלים אצלנו מהפואבלו אספניול של שנות ה-80? מלבד העובדה שכיום מדובר באדריכלים ששיכנעו עצמם שההעתקה הזו היא תרבות אדריכלית גבוהה. למעשה, אין הבדל בין לבני הזכוכית וגגות הרעפים לבין הלופט וקירות הלבנים המודבקות של היום. רק שכיום האדריכלות בכלל עברה מדיון בסגנונות להעתקה גלובלית ודיון באקולוגיה ו"בניה אתית". כך שלהדגיש בזה איזה מאבק/מרד מזרחי באליטות – הראיות לא משכנעות..
יש איזו סתירה מובנית בזה שמעניקים לאנשים את הזכות לתכנן לבד, אבל מצפים שהם יעשו דברים שעונים לטעם מסוים.
אבל כשאנשים מתכננים לבד הם מגשימים את החלומות של עצמם, לא של האדריכלים.
היהודים המזרחיים הם לא תוצר של המזרח אלא תוצר של הקולוניאליזם האירופי במזרח, וככה נראים החלומות שלהם וגם הבתים שלהם, וזה לא שונה מהאשכנזים שבאו מורשה ומעמידים פנים שהם מלונדון.
הקו המנחה באדריכלות הישראלית, בנה ביתך או כל דבר אחר זה: בואו נעמיד פנים שאנחנו נמצאים במקום אחר.
אני כן חושב שיש הבדלים של סגנון ואסתטיקה בין וילות שבנו אשכנזים לבין וילות שבנו מזרחים. זה הבדל של נימה יותר מאשר הבדל של מהות אך לדעתי הוא קיים ומורגש ומפעפע גם לביקורת הגבוהה של האדריכלים על התופעה. אבל, אני מקבל את הטענה שזה משהו שצריך להוכיח באמצעות מחקר השוואתי וסטטיסטי יותר.
לגבי סגנון בנה-ביתך עצמו, אני דווקא חושב שהאלמנטיים המרכזיים שלו הם מקומיים עד כמה שמשהו יוכל להיות מקומי בעולם גלובלי. בהעדר תרבות בניה יהודית קדם-מודרנית, גג רעפי-החרס האדומים והטיח הלבן בשילוב עם השפעות וחירויות מודרניסטיות משקף בצורה משכנעת מיש-מש מקומי של אתוסים הציוניים, תקדימים ים-תיכוניים מספרד ואיטליה וגם את האדריכלות הערבית של ראשית המאה ה-20 כפי שהיא מתבטאת בבתי-הבאר הערביים, למשל.
הורנקולר הצפון-אירופי והאמריקאי (פרט לסגנון הספרדי של דרום ארה"ב) נראים אחרת לגמרי מוילת בנה-ביתך ישראלית.
אני לא מקבל את הנסיון להלביש מאבקי אשכנזים-מזרחיים על תופעת הבנה ביתך, זה נראה לי נסיון מאולץ ואופנתי של האקדמיה לשייך ולשדך כל תהליך תרבותי-כלכלי עם מאבק פוליטי-תקופתי
כפי שאמרה ענת, מדובר בחלומות שראה עם שעבר תקופת צנע בדירות שיכון סטנדרטיות שבקעו מהטלויזיה, הקולנוע ההוליוודי ודפי המגזינים מאמריקה – גגות רעפים, מרצפות שיש, בית דו ותלת קומתי, חלונות גדולים והרווחה הכלכלית הביאה לאפשרות להשתמש בכל אלו בהישג יד ובבת אחת, ולהעתיק סגנונות זרים בשילוב האמצעים המקומיים, בטון במקום בתי אבן, פלדה ועץ
הביקורת של הממסד הייתה מתנשאת, והוא אכן היה אשכנזי בחלקו הגדול – אך לא התנשאות חברתית אלא התנשאות מקצועית, של בעלי מקצוע שהיו רגילים לתכנון אבסולוטי מהעיר ועד המעקה וראו, די בצדק, כיצד מעמדם וסמכותם מתערערים לנוכח היד החופשית ושלל הסגנונות
אך במה שונים היום הלופט הניו יורקי וביברי הזכוכית המשתכפלים אצלנו מהפואבלו אספניול של שנות ה-80? מלבד העובדה שכיום מדובר באדריכלים ששיכנעו עצמם שההעתקה הזו היא תרבות אדריכלית גבוהה. למעשה, אין הבדל בין לבני הזכוכית וגגות הרעפים לבין הלופט וקירות הלבנים המודבקות של היום. רק שכיום האדריכלות בכלל עברה מדיון בסגנונות להעתקה גלובלית ודיון באקולוגיה ו"בניה אתית". כך שלהדגיש בזה איזה מאבק/מרד מזרחי באליטות – הראיות לא משכנעות..
יש איזו סתירה מובנית בזה שמעניקים לאנשים את הזכות לתכנן לבד, אבל מצפים שהם יעשו דברים שעונים לטעם מסוים.
אבל כשאנשים מתכננים לבד הם מגשימים את החלומות של עצמם, לא של האדריכלים.
היהודים המזרחיים הם לא תוצר של המזרח אלא תוצר של הקולוניאליזם האירופי במזרח, וככה נראים החלומות שלהם וגם הבתים שלהם, וזה לא שונה מהאשכנזים שבאו מורשה ומעמידים פנים שהם מלונדון.
הקו המנחה באדריכלות הישראלית, בנה ביתך או כל דבר אחר זה: בואו נעמיד פנים שאנחנו נמצאים במקום אחר.