החבר'ה הנחמדים של אורבניקה טרחו ועמלו רבות והצליחו לארגן פאנל מוצלח מאד, לעניות דעתי המשוחדת, בנושא כיכר המדינה.
הפתיעו ובאו אורחים רבים וביניהם גם אדריכלים בכירים שהיו מעורבים בתכנון הכיכר כמו משה צור ויעקב יער – שהציג את השיקולים שהנחו אותו ביצירת התב"ע לכיכר – אגב, מתי יהיה 'בתים מבפנים' עם יעקב יער בשכונת כפיר? – ובטח גם אחרים שלא זיהיתי.

הפאנל הנכבד כלל את פרופ' יצחק שנל מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת ת"א, גיא נרדי רכז תכנון עירוני בחברה להגנת טבע בתל-אביב, עו"ד מועלם שעוסק בדיני תכנון ובנייה והציג את הצד המשפטי של תכנון כיכר המדינה, את אדר אופנהיים מאורבניקה, יואב גולדרינג חבר מועצת העיר מטעם עיר לכולנו, האדריכל ומתכנן הערים ניקי דוידוב, יואב לרמן והח"מ.

אציג את העמדה שהבעתי תוך התייחסות לדעתם של חלק מהמשתתפים האחרים בפאנל, שנכתבת כמובן מתוך זיכרוני ועל אחריותי בלבד.

פרופ' שנל התייחס לעובדה שהכיכר גדולה מדי מחד, אך שוליה נמוכים מכדי ליצור תחושה מרחב עירוני מובחן. אני נוטה להסכים עם ההבחנה הזו: המבנים שסביב לכיכר לא תוכננו לתחום כיכר כה גדולה אלא להוות טבעת משנית למבנים גבוהים יותר בטבעת הפנימית. במצב שנוצר המבנים הנמוכים תוחמים כיכר עצומה בגודלה כך שבמקום לקבל את תחושת החדר בעיר שכיכר, לטעמי, אמורה ליצור, אנחנו מקבלים חלל פתוח מדי שמאפיין את המודרניזם בכלל ואת המודרניזם הישראלי בפרט.

נציג החברה להגנת הטבע הפתיע את כולם כשציין שהכיכר לא מתאימה לשמש כפארק, בין השאר משום שהאזור הזה של צפון תל-אביב עתיר בשטחים ירוקים ובראשם פארק הירקון.
אפשר גם להוסיף שצורתה המעגלית של הכיכר לא בהכרח מתאימה לפארק עירוני כיוון שבמקום ליצור תחושה של פתיחות של המבט היא סוגרת עלייך מכל עבר, אם כי תכנון נוף זהיר יכול וודאי להתגבר על הבעייה.
אגב, זהו גם אזור שיש בו לא מעט מבני תרבות ותיאטרון ולא בטוח שהוא זקוק למבני-תרבות נוספים שיתמקמו כאטרקציות בנתח הציבורי של הכיכר.

יואב לרמן ציין שהכיכר גדולה מדי ביחס ליכולת הראייה וההתמצאות האנושית ויחד עם המבנים הזהים בהיקף שלה יוצרת תחושה חזקה של דיסאוריינטציה לצד חוסר יכולת או אפשרות לקיים בכיכר חיים עירוניים.

מעניין להשוות את כיכר המדינה לכיכר רבין, היא כיכר מלכי ישראל, שלמרות שגם היא גדולה ויחסית ריקה היא מתפקדת טוב הרבה יותר, בעיקר כזירה של הפגנות.
אני סבור שהתפקוד הזה של כיכר רבין נובע, בין השאר, מהכיווניות הברורה של צורתה המכוונת את ההמון לעבר מבנה שהוא סמל של הממסד, הן בתכליתו והן בצורתו ובמימדיו, המייצרים מעין במה ומסך לכיכר כולה.

בניגוד לכיכר רבין, כיכר המדינה היא כיכר אזרחית.
אין בה שום סממן שילטוני, מן הסוג שפרופ' שנל ביקש להוסיף לה, או אלמנט מונומנטלי כלשהו. צורתה העגולה והשלמה והבינוי האחיד שסובב אותה רומזים על ערכים של שיוויון. מאידך, הכיכר מוקפת חנויות המוכרות מוצרי יוקרה – אם כי החזות הכללית של הרחוב עלובה למדי – וכך מהווה מעין זירה מרכזית לעשירי ישראל. יכול להיות, אם כך, שנכון לפרש את צורתה כסמל החמקמק של שלטון ההון שפועל מאחורי הקלעים ויוצר אשליה ששלטון הכסף הגדול הוא עניין טבעי, מושלם כמו המעגל.
ייתכן גם שזו סתם מקריות, אבל ברור למה מחאתם של אנשי כיכר הלחם שניסו להקים היאחזות של עוני בכיכר נכשלה: הכיכר היא גדולה מדי ועגולה מדי וקשה מאוד להותיר בה חותם ברור שיבלוט ויהפוך לסמל של מאבק.

בפאנל, עורך הדין מועלם שהציג את המשמעויות המשפטיות של תוכניות בניין העיר של כיכר וחבר המועצה גולדרינג שסימן את המגבלות הפוליטיות לשינוי בתכנון, כמו גם נציג בעלי הקרקע, שצץ מתוך הקהל ונתן 'שואו' משכנע ביותר, הבהירו שהנסיון לבטל את תוכנית שלושת המגדלים היא כנראה לא יותר מפנטזיה.

אבל אם כבר עוסקים בפנטזיה, אני מרשה לעצמי לפרוס את הפנטזיה שלי לכיכר.
את אחוזי הבנייה וזכויות הקניין של בעלי הקרקע במרכז הכיכר הייתי מממש בטבעת החיצונית של הכיכר. אמנם הבניינים של אלחנני ולוטן המקיפים את הכיכר הם מעניינים, בין השאר בזכות האחידות שלהם סביב כל ההיקף, אך נראה לי שעיבוי בינוי זהיר יכול בהחלט לסייע להם ולכיכר. במקומות מסויימים הייתי מוותר על בנין או שניים וממיר אותם במגדלים שישלימו את אחוזי הבנייה הנדרשים ויתנו לכיכר אפשרות של התמצאות – ניתן לחשוב למשל למקם את המגדלים לפי זכויות השמש של השכנים וכך לתת לכיכר כיווניות ברורה, אך בעלת מימד תכליתי ואזרחי ולאו-דוווקא סימבולי.

טריק זול אך אפקטיבי – שוק הכרמל באמצע כיכר המדינה.

את השטח שהתפנה במרכז הכיכר לא הייתי הופך לפארק וגם לא למונומנט שילטוני או אחר שהיה גוזל מכיכר המדינה את האזרחיות שלה.
אומנם הכיכר גדולה מספיק כדי למקם במרכזה איזה קיבוץ או שכונת שטיח מעיירת פיתוח דרומית שיאזנו את העושר ה'צפוני' של הכיכר אך לא בטוח שזהו המקום הנכון בשבילם. מה שכן הייתי מביא מן הדרום לכיכר הבורגנית הוא שוק (רעיון שאת הקרדיט עליו אני חייב ליוליה) – שוק עממי שיאזן את שוק מותגי היוקרה בהיקף הכיכר.
הייתי חופר מעט את הכיכר ובתוך האזור החפור, אליו ניתן לרדת ברמפות מתונות במיוחד, הייתי עושה בינוי צפוף כמו באזור שוק הכרמל למשל. בתוך המרחב הגדול שיווצר הייתי ממקם בסטות וחנויות קטנות, משהו בין הבזאר הגדול באיסטנבול ושוק לה בוקריה בברצלונה. ירקות, מעדנים, פרחים, בגדים ותכשיטים, כולם יכולים להימכר בשוק הזה, שכל גובהו קומה אחת וכך הוא משמר משהו מתחושת הפתיחות שהכיכר בכל זאת מציעה.

 

שוק בכיכר המדינה

 

כך יכולה הכיכר לקבל הן תוספת של בנייה שתחזק את התיפקוד העירוני החווייתי שלה והן עושר של חיים עירוניים שכל-כך חסרים בה ובסביבותיה.

זוהי כמובן רק פנטזיה…או שאולי הפנטזיה האמיתית היא לחשוב שמכל התכניות שכבר הוצעו לכיכר דווקא התכנית הנוכחית תצליח להתממש?

מודעות פרסומת