אחת החוויות המפוקפקות ביותר של הקיץ היא הכניסה למכונית הלוהטת – והיא תמיד לוהטת, גם אם היא הייתה קפואה כאשר יצאת ממנה לפני רגע.

יש האומרים שאדריכלות הזכוכית שמאפיינת חלק ניכר מן 'הסגנון הבינלאומי' מקורה בערים הצפוניות בה נולדה האדריכלות המודרנית ומשם יוצאה לכל העולם ע"י בעלי הכוח והכסף.
נדמה שגם תכנון כלי הרכב סובל מאותה תופעה משום שכלי הרכב שלנו, המתוכנננים תחת שמי הצפון הקודרים, כלל לא מותאמים למזג האוויר המקומי הקופח.

כדי להפוך את הכניסה לרכב הלוהט לנסבלת יותר צריך להקטין את כמות החום הנצברת ברכב בעת שהוא עומד, שהרי בשעת נסיעה ניתן להפעיל את מערכת מיזוג האוויר או למצער לפתוח את החלונות לרוח. לשם כך יש לבודד את 'קירות' הרכב, להצליל על פתחיו ולאפשר לו להתאוורר.

בידוד תא הנוסעים מחום צריך שיעשה בעיקר באמצעות הגדלת יכולת הבידוד של שמשות הרכב ששטחן גדול והן מחדירות חום ומוליכות אותו פנימה.
פיתרון מתבקש הוא שימוש בזכוכית בידודית – שתי זכוכיות עם תווך של אוויר או גז אציל ביניהן המשמש לבידוד. מסתבר שנעשה כבר שימוש בפתרון כזה במכוניות יוקרה גרמניות, בעיקר לשם הפחתת הרעש, אלא שיש לו מגבלות רבות של בלאי גבוה, ייצור מסובך ומשקל עודף לצד תועלת אקלימית מעטה.
בנוגע לבידוד חלקי המתכת של המרכב סביב תא הנוסעים, קשה לי לקבוע אם מאמץ כזה יכול להועיל במשהו לצמצום החום המצטבר ברכב.

גישה נוספת היא להקטין מלכתחילה את פגיעת השמש בזגוגיות הרכב – שכנראה נקראות 'שמשות' מסיבה טובה.
הדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא באמצעות הצללה מחוץ לשמשות הרכב, אלא שפתרון כזה מצריך מערכת מכנית מורכבת שצריכה להיות מתוכננת בקפידה כדי למנוע אפשרות של גלישה של הוילון או של התריס החיצוני בזמן הנסיעה, בעת שמופעלים עליו כוחות רבים.
לחלופין ניתן לעשות שימוש בזכוכיות מתוחכמות.
יש זכוכיות המודפסות בהדפסות קרמיות או מתכתיות שמקטינות את חדירת האור והחום שיתכן וניתן להשתמש בהן בחלונות הצידיים והאחוריים של הרכב.
ישנם גם ציפויים שונים – מתוחכמים פחות או יותר – שמקטינים את חדירת החום והקרינה העל-סגולה.
הפתרון המרתק ביותר הוא זכויות אלקטרו-כרומיות – זכוכיות שמתכהות ומבהירות בלחיצת כפתור. פתרון כזה כבר זמין בתחום הרכב ונדמה שיש לו פוטנציאל רב.

 

כאן ניתן לראות (בצד ימין) רשת צל לחלון-גג של מכונית מיני, אך נראה שהיא עשויה מבד ולא מחומר קשיח שיכול להגן מפני פריצה בעת חנייה.

 

הדרך לאוורר את הרכב בעת שהוא חונה היא באמצעות חלונות רשת:
רשת מתכתית צפופה, כמו זו שמשמשת בישומים אדריכליים, הנתונה במסגרת מתכת שמעניקה לה קשיחות, יכולה לתפקד במקביל לחלונות הנפתחים בגג או בדלתות. בעת חנייה ניתן להותיר את הזגוגית פתוחה ולסגור את החלון באמצעות מסך הרשת.
בניגוד לשמשות הזכוכית, הרשת מאפשרת כניסה ויציאה מסויימת של אוויר ובכך מונעת את הצטברות החום בחלל הרכב. מאידך היא עמידה בניסיון פריצה באותה מידה ואף יותר מזגוגית החלון אותה ניתן לנפץ בקלות. יתכן אפילו שפתרון כזה יכול להציל את חייהם של ילדים שנשכחים ברכב.
חסרונה של הרשת שהיא מאפשרת כניסה מסויימת של מים מבחוץ, אך זו אינה מגבלה תפקודית משמעותית באקלים הישראלי. באקלים טרופי, לעומת זאת, רשת המסוגלת להוציא אוויר חם אך יכולה גם לנקז את מי הגשמים הקיציים, שלא ירטיבו את הריפוד, היא אתגר תכנוני מורכב.
היישום האידיאלי של רשת כזו הוא בחלון העליון בגג הרכב – ב- SUNROOF. וילון מתכתי נגרר שכזה מתאחסן בקלות בגג הרכב, במקביל לסאנרוף הרגיל, והמיקום שלו בגג הוא אידיאלי לשחרור החום הנצבר ברכב.

שיפור הנוחות התרמית ברכב הוא עניין צנוע שיכול לתרום הרבה לאיכות החיים היומיומיים: יש פה וודאי אתגר למעצבים תעשייתיים משועממים.

מודעות פרסומת