ארכיונים עבור מחבר

חיפוי מבנה באבן הוא אופרציה לא פשוטה שמשפיעה באופן בלתי-נמנע לא רק על פני השטח של הבניין אלא גם על מסת המבנה עצמה.
אבן החפוי והמערכת הנושאת אותה היא עניין עבה וכבד וההתמודדות עימן מסרבלת באופן בלתי-נמנע את הגושים של המבנה.
ואכן לצד לא מעט מבנים שמתמודדים עם אילוצי האבן בצורה מעניינת יש מבנים רבים שנראים כאילו תוכננו לטיח ואז הולבשו, בניגוד לרצונם, בשלמת אבן שמתלבשת בקושי רב על כל העיגולים והזוויות.

חיפוי מבנה באבן בתלייה רטובה. מתוך אתר BneBeytcha.co.il

ישנו גם הסיפור המסתורי של התלייה היבשה באבן: לאחר שמערכת המבנה הושלמה ונאטמה בפני המים מורכבת אליה מערכת משנה של עמודים וקורות דקיקות ממתכת ועליהן נתלים אחד-אחד לוחות של אבן. בין הלוחות מירווחים שדרכם יכולים המים לחדור ולטפטף מטה על החזית הנסתרת שמאחורי האבן.
מדובר במאמץ עצום שכל תכליתו ליצור מעטפת בעלת משמעות אסתטית בלבד שאפילו אינה עוצרת את כל המים.
האבן, אלמנט כבד ומסיבי שיכול, לכאורה, לשמש כקיר נושא, נפרס דק-דק והופך למין ציפוי, ויניר דקיק שחזותו היא כל תכליתו (1), ציפוי שלפעמים אמור דווקא לשדר כובד ויציבות.

כציפוי, המראה, הצבע והטקסטורה של האבן הופכים לקריטיים, לא מעט בשל הרצון של האדריכל לקבל אבן שלא נראית כמו אבן, אלא דווקא כמו בטון או כמו טיח לבן, בסגנון הרטרו התל-אביבי או אולי בגוון צהבהב מדברי שדווקא אותו לא ניתן להשיג בארץ.
לכן יש לא מעט יבוא של אבן מסין, מספרד, או מכל מקום אחר, צעד לגמרי נורמלי בכלכלה הגלובלית שבכל זאת מרגיש לי קצת מוזר.

בעקבות תחושתי שהחיפוי באבן יוצר קשיים הן בשלב הבחירה של הגוון והטקסטורה של החומר והן מבחינת סירבול הביצוע חשבתי של רעיון של מוצר בנייה חדש – בלוקי-בלטות.

הרעיון הוא לשלב אריחים (בלטות) מטרצו ('שומשום') עם בלוקי בטון חלולים ליצירת מוצר אחד שיכול לשמש לבניה נקייה.
דמיינו שלוקחים את חלקה התחתון של הבלטה המוכרת- זה שעשוי מבטון אפור רגיל- ובמקומו שמים בלוק בטון חלול.
כך מקבלים בלוק בנייה מבודד רגיל שפניו החיצוניות עשויות מיציקה דקורטיבית של בטון או של בטון ואגרגט מלוטשים עם גימור הדומה למרצפות הטרצו המוכרות.
כיון שהציפוי החיצוני והבלוק הם אותו חומר כמעט – בטון – אין סיכוי להיפרדות של שתי השכבות.
כך מקבלים מוצר שמהווה מילואת קיר וחיפוי בעת ובעונה אחת ואינו מצריך ציפוי נוסף לאיטום או חיפוי ליופי ועמידות או תוספות מיוחדות לבידוד מחום וקור(2).

גוונים לאריחי טרצו מתוך האתר Balatot.co.il

התוצאה יכולה להיות מעניינת ושימושית כיוון שאת הטרצו ניתן לגוון באינספור גוונים לפי בחירה מדוייקת של האדריכל, והטקסטורה של אריחי השומשום העדינים יכולה להיות מאוד יפה.
היצירה של בלוק בנייה – בלוק רחב מספיק שיש בו חללים שמשמשים הן לבידוד טרמי והן למילוי בבטון ליצירת הקונסטרוקציה הנושאת – בלוק שפניו החיצוניים חלקים ויפים – יוצר מוצר המאפשר לבנות את הקיר ב'מכה אחת' מבלי לחזור ולחפות אותו לאחר הבנייה.

בבחינה מעמיקה יותר יש לפתרון כזה מספר מגבלות:
ראשית, גמר הטרצו, כפי שהוא מבוצע במרצפות, אינו עומד טוב בחשיפה למים ולחומצות של הגשם והמזהמים.
הפתרון לכך הוא שימוש בתערובת בטון חלקה אך ללא ליטוש – בדומה למעשה לאריחי המדרכה המוכרים – האבן המשתלבת או ה'אקרסטון' ודומיו, שעמידים, מן הסתם, במים ובחומרים תוקפניים אחרים.

שנית, שוק הבנייה לא כל-כך אוהב, כרגע לפחות, בנייה נקייה שמאיטה את ביצוע השלד ומצריכה תשומת לב רבה כבר בשלבים הראשוניים של הבנייה.
נדמה לי שהקבלנים מעדיפים לגמור את השלד כמה שיותר מהר ואז להתפנות לעבודות הגמר מבפנים ובחוץ עם קבלני משנה מתמחים. זאת למרות שיש טענה שבנייה נקייה מהירה יותר מבנייה של קיר ולאחר מכן חיפויו.

השוואה בין זמני בנייה של קירות בבנייה נקייה ובחיפוי. מתוך האתר של  'ספקטרה-גלייז'

מכאן אפשר להוליד וריאציה של הרעיון והיא יצירה של אבני חיפוי מבלטות – לוחות טרצו שישמשו לתלייה על הבניינים בחיפוי יבש או רטוב. אלא שבצורה כזאת מאבדים את הבנייה הנקייה שכה קוסמת לאדריכלים, את התחושה שמוצר אחד עושה את כל העבודה ולכן יש בו מן סוג של אמת, שהחיפוי או הטיוח מסתיר באיזשהו אופן.
בכל מקרה, אם מחפשים חומר חיפוי בגימור 'מלאכותי' למבנים קל וכדאי יותר להשתמש בווריאציות של קרמיקה ושל גרניט פורצלן הניתנות לגיוון אינסופי לא רק בצבע אלא גם במרקם ובדוגמא.
(ואגב שאלה – האם יש שיטה או תקן לתלייה של אריחי גרניט פורצלן או שהדבקתם היא הטכניקה היחידה?)

הבעייה השלישית היא שהרעיון אינו מקורי כל-כך.
חיפוש שטחי באינטרנט שיש מספר חברות בבריטניה ובארה"ב שמייצרות בלוקים מבודדים לבנייה נקייה.

למשל חברת Lignacite הבריטית שמייצרת בלוקים שעשויים מתערובת בטון עם אגרגטים צבעוניים ופיגמנטים שמשמשים לבנייה נקייה.
רוב הבלוקים הם בלוקים מלאים, שיש להשתמש בהם כמו בלבנים, בדומה ללבני הסיליקט אבל כנראה עמידים מהם במים, אך החברה מייצרת גם בלוקים חלולים – אף על פי שהם פחות מומלצים לשימוש חיצוני (עפ"י אתר החברה).

ספריית 'רסקין' באנגליה בתכנון האדריכלים מקורמיק-ג'יימסון-פריצ'ארד ובבנייה מבלוקי 'ליגנסייט', מתוך אתר החברה.

בלוק ספקטרה-גלייז עם טקסטורה, מתוך אתר החברה.

חברה אמריקאית בשם Spectra-Glaze מייצרת בלוקים חלולים עם גמר על בסיס גלזורה של קרמיקה שהופכת בתהליך הייצור לחלק מן הבלוק. גימור מסוג כזה הוא עמיד מאוד וניתן כמובן לגוון אותו ולתת לו שלל מרקמים.

בלוקי Spectra-Glaze

בשני המקרים כיוון שמדובר בנייה נקייה יש צורך במוצרי פינה מיוחדים, שיש לתכנן ולהזמין אותם מראש, אולי סיבה נוספת לכך שהאדריכל והקבלן הישראלי לא כל-כך אוהבים כאלה מוצרים.

 

בלוק קטום לפינות של 'ספקטרה-גלייז'

 

אגב, ישנם גם אריחי טרצו שמשמשים לחיפוי קירות, וגם אריחי בטון מיוחדים שיכולים לשמש לחיפוי ומן הסתם ישנם עוד מוצרים דומים רבים שהייתי מאתר לו הייתי יודע לחפשם בצרפתית, איטלקית וגרמנית.

אז מה היה לנו? רעיון לא רע – אבל לא מספיק טוב, ומוצרים מעניינים שהיה נחמד אם מישהו היה מייצר כדוגמתם בישראל.

וגם מחשבה: כל אדריכל רוצה שיהיו זמינים לו עוד ועוד חומרים מגוונים ומיוחדים. אבל, אולי, ככל שגדל הכוח לבחור גדל גם הכוח להזיק.
ככל שיש יותר ויותר חומרים וגימורים הסביבה הופכת עמוסה יותר ומקושקשת ומעט האחידות הסגנונית שכפו פעם האילוצים החיצוניים על המתכננים והלקוחות הופכת לקרנבל ססגוני ומעייף.

 

1) נושא החזית והחיפוי, שהיה ועודנו אחד הנושאים המרכזיים של האדריכלות הבינלאומית בשנים האחרונות, לא קיבל בישראל התייחסות תיאורטית או מעשית מספקת ולמרבה הצער גם מאמר זה לא יעמיק בו. כדאי רק להזכיר את התזה של אייל וייצמן בדבר השימוש בחיפוי האבן הירושלמית להאצלת הקדושה של העיר על עוד ועוד מרחבים.

2) פרט לפתרון גשרי הקור בעמודים ובקורות.

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

אתמול, בלילה צונן ורטוב, נסעתי באיילון – לראשונה מאז כוסו והוסרו (חלק) משלטי הפרסומת העצומים שהיו מוצבים לאורכו.

איזה יופי!

אולי ידעתי, אבל אף פעם לא הרגשתי שנזקם של השלטים רב כל-כך והזיהום החזותי שהם יוצרים כל-כך גדול.

יש פתאום תחושה מסוימת של שקט ואפילו של שחרור, כשהעין לא מותקפת ע"י כל-כך הרבה מידע ויזואלי מיותר: קצת כמו לצאת מחוץ לעיר (אני מקווה שאני לא נסחף…).

 

הלוואי שבעלי חברות השילוט ועושי דברם בעיתונות ובכנסת ישראל יכשלו במאמציהם להחזיר את השלטים בחזרה לאיילון.

 

ישר כוח לארגונים הירוקים שהצליחו לגרום להסרת השלטים.

 

להלן מכתב שפרסם 'פורום האדריכלים הצעירים' בעמותת האדריכלים העוסק בשינויים בדרישות לרישוי אדריכלים של רשם המהנדסים והאדריכלים.

אני מביא את המכתב כלשונו כדי לתרום להפצת ולפרסום העניין, שלא זכה לתהודה רבה עד כה.

בשאלות ובדבר פרטים נוספים כדאי לפנות ישירות לפורום הצעירים בעמותה בטלפון 03-5188234.

 

הנחיות חדשות של רשם האדריכלים לקבלת רישיון אדריכל.

הקדמה:
באוקטובר האחרון פרסם רשם האדריכלים הנחיות חדשות בדבר אמות המידה לקבלת רישיון
אדריכל.
הסיבה המיידית לשינוי היא דיון בעתירה לבג"צ שבו הורה בית המשפט לפרסם קריטריונים ברורים יותר, מאחר שבעבר היו הקריטריונים לרישיון מעורפלים. הסיבה הנוספת היא העלאת איכות האדריכלים בארץ.
הרשם הוא גוף בתוך משרד התמ"ת, והגורם המוסמך, לפי חוק המהנדסים והאדריכלים, להעניק רישיון אדריכל לפי קריטריונים (שבסמכותו לקבוע), וזאת כמובן לאותם אלו הרשומים 3 שנים. ההנחיות החדשות שפורסמו בתאריך _____ נכנסו לתוקף באותו מועד.

השינויים:
• השינוי העיקרי ביחס למצב הקודם הוא שעל המבקשים רישיון לעבור בחינה.
• למי ניתנת הסמכות להיות האדריכל המאמן.
• מהו המינימום הנדרש לתקופת עבודה במשרד.
• באילו תחומים על האדריכל להשתלם.

באופן בלתי-פורמאלי נמסר לנו:
1. שהבחינות הראשונות יהיו קלות יחסית, מתוך כוונה להעביר את הרוב הגדול של אותם אלו שנרשמו על פי הקריטריונים הישנים. בהמשך יוחמרו אמות המידה. הבחינה תהיה בפורמט אמריקאי, ומיעוטה שאלות פתוחות או שאלות שיש לענות עליהן בשרטוט ובסימון ע"ג שרטוט. הנושאים בעיקרם טכניים – כמו חוק התכנון והבניה, חומרים, פרטי בנין, הכרת מערכות ותיאום מערכות, עקרונות קונסטרוקציה ללא חישובים.

2. מי שהגיש בקשה לפני תחילת התקנות החדשות ובקשתו נדחתה והוא נדרש להשלים נושאים שונים, אזי התקנות אינן חלות עליו.

3. מי שנרשם אך טרם הגיש בקשת רישוי, תחל עליו חובת בחינות ללא יוצא מן הכלל.

4. מי שנרשם ומצוי בשלבי התמחותו האחרונים, לא ידרשו ממנו דרישות להתמחות שלא דרשו עם התחלתה, אבל החל בתחילת התקנות המאמן שלו יידרש לעמוד בדרישות הרשם למאמן.

5. למעט מקרים חריגים שיש לדווח עליהם כבר כעת, של אדם המצוי לקראת סוף תקופת הרישום, אך המאמן לא עומד בקריטריונים החדשים לאימון, ייתן הרשם פטור ספציפי לסיום תקופת ההתמחות אצל אותו מאמן. (לולא כן היה חייב האדריכל הרשום להתפטר ועלול היה להיגרם לו נזק ופגיעה ניכרת בזכויותיו כגון פיצויי פיטורים וכ"ו)

6. מי שמצוי כעת בהתמחות חשוב שידע שהוא צריך מיום אישור התקנות והלאה להתמחות אצל מי שרשאי לאמן, יש לדווח לרשם כעת על כל ספק ו/או בעיה.

7. עניין הדרישות לסוגי מבנים וכו' – הדרישות היו קיימות גם קודם.

לסיכום:
מאחר שלא התקיים כל שיתוף של ציבור האדריכלים הצעירים בתהליך קבלת ההחלטות והדברים
נודעו רק בדיעבד, ומאחר שלא נקבעה כל תקופת מעבר לתחולת ההנחיות החדשות, מוצאים עצמם אדריכלים צעירים רבים במצב חדש שבו נפגעה זכותם לקבלת רישיון ביחס למצב שהתקיים עד לאחרונה. התקבלו הרבה פניות בנושא בתחושה ש"הקרקע בוערת".

לאור זאת:
1. בשבוע הבא יקיים פורום אדריכלים צעירים מפגש עם הרשם בשיתוף עם עו"ד גיא לנדאו, מתוך מטרה לנסות ולהבהיר את נושא התקנות חדשות.
• הבחינה החדשה – מתכונתה, היקפה וכ"ו.
• סיכומים והחלטות לגבי מקרים גבוליים.
• הסכמות והבנות על האופן שבו יאכפו ההנחיות, בעיקר בשלב ראשון.

2. כמו כן סניף האדריכלים הצעירים יפעל בנושא במספר מישורים:
• בדיקת המצב מבחינה משפטית בסיוע היועץ המשפטי של עמותת האדריכלים, עו"ד גיא לנדאו.
• פרסום השינויים.
• ריכוז שאלות מהשטח . נזדקק לתגובתכם המהירה.

הערה :
בהיעדר רשימות מקיפות של כל האדריכלים שהדבר נוגע להם אנו מבקשים את עזרתכם בהפצת החומר לכמה שיותר אדריכלים.

 

לידיעון מטה המאבק

לרגל התערוכה החדשה שנפתחה בבית האדריכל ועוסקת במבנה מפעל הטקסטיל הנטוש 'אופ-אר' באופקים, רציתי להציג תמונות שצילמתי לפני כמה שנים בשכונת בנה-ביתך באופקים. מדובר בשכונת הוילות החדשה יותר השוכנת בפאתיה המזרחיים של העיר.

בניגוד למפעל, שמן התמונות שראיתי עד כה נראה מאוד מרשים, ניתן להניח שהאדריכלות של הוילות לא ניכפתה על יושביהן אלא גובשה במעורבות, לפחות חלקית, של הדיירים.

 
 
 

הוילות שצולמו לא מייצגות כמובן חתך סטטיסטי של טיפוסי הבנייה בשכונה, אלא רק מבנים ששבו את עיני.
למרות זאת, מעניין לציין את הנוכחות של מאפיינים 'דה-קונסטרוקטיביסטיים' בכמה מן הוילות ואת האופן שבו משתלבים מאפיינים אלה בתחביר גגות הרעפים שמאפיין את אדריכלות 'בנה-ביתך'.
הדימיון בין הוילות רומז לכך שאדריכל אחד תכנן אותן, אך לצערי אין לי את שמות האדריכלים שתכננו את המבנים או את הכתובות המדויקות – ואני אשמח על כל מידע שיעבירו אלי.


 
 
 
 

ניתן גם לציין את הצבעוניות העזה, שמאפיינת את וילות בנה-ביתך שנבנו בשנים האחרונות, גם באזורים יותר מבוססים, שלידה נראים השפריץ וגג הרעפים האדום של הוילות משנות ה-80 כמופת של עידון.

 
 

לצד אלה, אני תמיד אוהב לראות אנשים שמפסלים ומעטרים את ביתם, גם אם, ואולי בגלל שהתוצאות נראות מעט סוראליסטיות.

 

שני שילה ממוסף הנדל"ן של הארץ בחרה לסכם את השנה האזרחית החולפת בראיון עם ארבעה כותבים של בלוגים אדריכליים/ סביבתיים וביניהם עבדכם הנאמן.

בריאיון מסכמים את השנה יאיר אסף שפירא, יוסי מטלון יואב לרמן וגם אני.

קודם כל – סבבה – מאוד שמחתי שראיינו אותי.

שנית, את התמונה שלי בכתבה צילמה נטלי דה-רוזן.

וגם: שתהיה שנה אזרחית מוצלחת באתרים הוירטואליים, באתרי הבנייה ובכלל.

 

 

 

עד לא מזמן, לפני שהתחילו לבנות מגורים לאורך שדרות רגר ומגדלים בכלל בבאר-שבע, היה מבנה שהיה כמו מין סמל של באר-שבע, כשעוד עברו בה בדרך לדרום. 
 

 

המבנה בלט בגובהו (היחסי) אך בעיקר בצורתו הייחודית, שנראתה כמו מין שידת מגרות מתוחכמת שמישהו פתח ושכח לסגור.

את המגדלון המשונה הזה, שתוכנן בשנות השישים (שנת הבנייה 1966) ע"י האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן, ניתן לקשור לניסיונות האדריכליים של קבוצת ATBAT-AFRIQUE  במרוקו, שניסו ליצור, בבתים המשותפים שתכננו עבור האוכלוסייה הערבית במרוקו (האדריכלים עצמם היו צרפתים באזרחותם ודי מגוונים ברקע הלאומי), אדריכלות של 'קסבה' על-ידי יצירה של מעין חצרות סגורות בקומות שמעל הקרקע ובאמצעות שפה צורנית של תיבות שמסודרות בצורה לא-אחידה על פני החזית.

 

פרוייקט של ATBAT-AFRIQUE במרוקו.

מצד שני יש בו מין רמז למטבוליזם של קישו קורוקאווה שיצר את מגדל הקפסולות בטוקיו, שנבנה בראשית שנות ה-70: מגדל העשוי מגופים שהתחברו והיו אמורים גם להתנתק באופן עצמאי מן הבניין.
הדמיון למגדל הקפסולות הוא בצורה בלבד ולא במהות, שבדוגמא היפנית מייצגת רמה טכנולוגית שלא מצויה במקומותינו, טכנולוגיה שגם ביפן לא עמדה במבחן הזמן.

מגדל הקפסולות נאגאשין, יפן. ארכיטקט קישו קורוקאווה.

אני אוהב את הגמלוניות האלגנטית של המבנה הזה ונראה לי שישנם כמה שיעורים מעניינים שאפשר ללמוד ממנו.

הבניין מציג פיתרון מעניין למרפסות מדלגות שהופכות מאילוץ, שיש להסתיר אותו בסבך של קורות, לנושא עיצובי מרכזי.
מאידך יש בו דוגמא למרפסות שניתן לסגור מבלי לגרום נזק משמעותי לחזות ולעיצוב של הבניין.

גם המודל של מעין חצר סגורה בשחקים, עם אור טבעי מלמעלה ומבטים מוגבלים לצדדים הוא רעיון מיוחד – קצת כמו חצר האור של האמן ג'יימס טורל  (JAMES TURREL) בגן הפסלים של מוזיאון ישראל בירושלים, אם כי נראה לי שזה רעיון אטרקטיבי בעיקר עבור אדריכלים.

 

קצת חבל שתקופת המרפסות הקופצות (שכנראה מסתיימת) התרחשה בתקופה הפוסט-מודרנית והנאו-מודרנית באדריכלות הישראלית. המודלים של האדריכלות האירופית הקלסית והווריאציות הים-תיכוניות שלה, מחד, והמודלים של המודרניזם הפוריסטי המוקדם, מאידך, לא יכולים להתמודד בקלות עם הריצוד של המרפסות הקופצות על-פני החזית (1) . לעומתם, הזרמים הברוטליסטיים של המודרניזם המאוחר חוגגים את הדילוגים של המסות והופכים אותם בקלות יחסית לטקסטורה מרצדת או לקומפוזיציית אופ-ארט.

 

מעניין לראות איך המסות האטומות והגאומטריה המזוגזגת של המרפסות הבולטות משתלבות עם טיח השפריץ שקיבל פטינה כתומה מאבק המדבר ליצירת מבנה שיש בו משהו קסבאי וקצת מדברי, למרות שטיפולוגיית המגדל לא מתקשרת באופן מיידי עם הקסבה (2). מרחוק, לעומת זאת, נראה המבנה כמו מין רובוט ענק שנחת באמצע העיר המדברית, מקדים בכמה עשורים את הרובוטריקים התל-אביביים, המכונים גם מגדלי צמרת, שם מטשטשת הזכוכית את הדילוגים של המסות.

אמנם יש משהו קצת חד מדי, דוקרני ותזזיתי במגדל הזה אבל בכל זאת חבל שאדריכלות המגדלים והדילוגים של המגורים הישראליים בימינו לא לומדת ממנו יותר.

1) בשני המקרים נדרשת חזרתיות או לפחות התפתחות מודרגת על פני החזית שמתנגשת עם דילוגי המרפסות הלוך ושוב, הלוך ושוב.
2) אלא עם כן חושבים על המגדלים של
אדריכלות המדבר בתימן .

 

 

הקיוסק של ציון, שכבר לא פתוח הרבה זמן, גם לא מסביב.

 

 
 

 

בעקבות הגיליון הרביעי של המגזין בלוק 'ערים זמניות', עלו בראשי כמה מתווים, סקיצות למאמרים שיעסקו בזמניות כפי שהיא מתבטאת במרחב הישראלי.
אילו הם ראשי-פרקים, מראי-מקום בלבד, שבאופן זמני מתחלקים לכותרות וכותרות משנה.
יום אחד אולי יתאחדו לכדי משהו אחד שלם – או שלא.
הזמני הוא הרי הקבוע.

שער הגיליון הרביעי של מגזים בלוק

אוהל מועד, הסוכה והמאחז – מבנים זמניים מראשית ישראל ועד הציונות הדתית
למבנים הזמניים יש מקום מרכזי ביהדות, הן במיתוס, למשל אוהל מועד – מקדש זמני ונייד, והן בהלכה, בדמות הסוכה – סמל נצחי לבנייה זמנית.
השימוש במבנים זמניים היה מאפיין של הציונות מראשיתה: מחומה ומגדל(1), דרך הבדונים והפחונים של המעברות (2) וכלה בקראוונים שיועדו למתנחלים, אח"כ לעולים החדשים ועכשיו שוב למתנחלים לאחר פינויים מגוש קטיף: בישראל המבנים הזמניים תמיד בשימוש, תמיד במרכז העניינים.

חומה ומגדל

מתנחלי הציונות הדתית הגדילו לעשות והפכו את המבנה הזמני – הקראוון, ואת הישוב הזמני – המאחז, לסמלים שהם משמעותיים יותר ממבני ומישובי הקבע.
מה סוד הקסם של המבנה הזמני עבור הציונות?
עד כמה הוא מבטא את היותה פרוייקט צבאי במהותו, פרוייקט מתמשך הנמצא בתנועה קדימה כל העת, ועד כמה הוא מבטא כמיהות יהודיות עמוקות יותר – של שלילה מתמדת של ישיבת הקבע וכמיהה לנדודים ולגלות?

תמיד זמניים 1 – הנדודים הפנימיים של הציבור הדתי לאומי – פינוי כפוי ותנועה יזומה במרחב הארצישראלי.
בהמשך לכך, לפעמים נוצרת תחושה שהציבור הדתי-לאומי נמצא בתנועה מתמדת: ממגורים בארץ להתנחלויות בשטחים, ולאחר שאלה התבססו למאחזים שכנים.
לצד תנועה זו מתקיימת מגמה של מעבר מן ההתנחלויות לישובים חדשים בנגב (כמו הישוב החדש 'מרחב-עם' ליד ירוחם) או לשכונות מעורבות ולישובים ערביים בתוך ישראל (בעכו או בפקיעין). כל זה בשל משימת ייהוד הארץ שהפכה לנשמת אפה של הציונות הדתית.
בה בעת מתנחלים מאבדים את בתי-הקבע שבנו ברצועת עזה וחוזרים לגור בישובים זמניים כמו ניצן,יתד ויבול, בהמתנה לישובי הקבע החדשים שהובטחו להם.
האם יש פשר לתנועה התזזיתית הזו?

תמיד זמניים 2 – על הארכיטקטורה של מחנות הפליטים הפלסטיניים
מאז 1948 חיים אלפי פלסטינאים במחנות פליטים ברחבי המזרח התיכון.
מחנות הפליטים הם אילוץ אך גם סמל.
מהם הקודים האורבניים והאדריכליים שהתפתחו במחנות הפליטים?
האם ניתן ללמוד מהם משהו על החיים במציאות טריטוראלית לא-יציבה ועל ההתמודדות של הבנייה והאדריכלות עם מצבים כאלה?
מאמרה של החוקרת הצרפתייה סילווין בול "אי-משמעת והתקוממות בארכיטקטורה" פותח את הדיון בנושאים האלה.

מחנות צה"ל כמיצג של בנייה זמנית
צבא הוא גוף שמהותו היא להתקדם קדימה ולנוע: ישיבת הקבע היא עבורו מצב זמני.
מחנות צה"ל מבטאים היטב מצב זה בהיותם מורכבים, לפחות עד לאחרונה, מגיבוב של מבנים זמניים שונים : מצריפי העץ הבריטיים ,ששורדים כבר 60 שנה, דרך גיבובים של קראוונים ומכולות וכלה באוהלים.

גם מבני הקבע הטרומיים המשוכפלים מבסיס לבסיס נראים תמיד כמועמדים לפירוק ותורמים לרושם הזמניות.
מהו חלקה של האסתטיקה הצה"לית בגיבוש תמונת העולם האדריכלית של הישראלים?

המרפסות סגורות – סגירות זמניות כנוכח קבוע בנוף העירוני
תריסי הפלסטיק הם מאפיין מרכזי של הנוף הבנוי הישראלי.
כוחם בזמניותם וניידותם – לכאורה ניתן לפרק אותם בכל רגע ולאפשר חזרה למצב הפתוח, החוקי.

לכן זה לא כל-כך נורא שהם כאן כל הזמן.
אבל בעצם מה שזמני היא המרפסת הפתוחה – ממתינה בדריכות לרגע שתיסגר ותתאחד עם פנים הבית.

מבד לפח – מוטיבים ארכיטקטוניים בהתיישבות של הפזורה הבדואית בנגב

לבניה בפזורה הבדואית יש אופי אדריכלי מובחן – ובמרכזו השימוש בפח גלי -איסכורית- כחומר גלם מרכזי. מהם האילוצים שמכתיבים את הבחירה הזו, מהם יתרונותיה וחסרונותיה והאם יש לה משמעויות והשלכות תרבותיות?

מבנים זמניים- טיפולוגיה של מחסני האסבסט כטיפוס מרכזי בנוף הישראלי
בחינה אדריכלית של שיטת הבנייה הפופלרית של חברת מ.ל.ט שהתבססה על מערכת לוחות בטון מודולריים וגגות אסבסט הניתנת לפירוק והרכבה, והפכה למבנה הטרומי הפופלרי ביותר.
מעניין לצלם את המבנים האלה במקומות שונים בארץ – במחנות צבא, בקיבוצים, בחצרות של בתים פרטיים – ולתעד את ההשתלבות ואת ההתנכרות שלהם לרקע.

מחסנים טרומיים של חברת מ.ל.ט מתוך הספר 'הפרוייקט הישראלי' עמ' 652

סוף לנדודים: מגמות אורבניות בהתיישבות הפזורה הבדואית בנגב
העיסוק בכפרים הבדואיים בנגב שלא-מוכרים על-ידי המדינה עוסק תמיד בשאלת החוקיות, הזכות והבעלות.
אבל מהם המאפיינים האורבניים והגאוגרפיים של ההתיישבות הספונטנית הזו? מהם הדפוסים הכלכליים והחברתיים שמעצבים את צורתה?

נדמה שבתרבות הערבית לנווד – לבדואי – יש משמעות כסמל, כביטוי של המקור האותנטי של הערביות.

האם בבחירה בהתיישבות לא-מוסדרת יש גם כמיהה לשמור על איזה שריד של הזהות הזו?

ישוב בדואי בנגב (תצלום מאתר YNET)

1 ניתוח של חומה ומגדל והמבנים הזמניים כסמל של האדריכלות הישראלית:
Sharon Rotbard (2003) 'Wall and Tower-The Mold of Israeli Architecture' in Rafi Segal, Eyal Weizman (Eds.) 'A Civilian Occupation' pp. 39-56 Babel and Verso, Tel-Aviv, London
2 על המעברות ראה אצל:
צבי אפרת (2004) הפרויקט הישראלי, כר' 1, עמ' 513-558, הוצ' מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.

 

 
                        מתקן משחקים במושב שובה, הנגב המערבי הגדלה