עד השביעי באוקטובר הייתה החברה הישראלית מצויה בתקופה של מחלוקת פנימית חריפה. גם לאחר אירועי אותה שבת המחלוקות הפנימיות ממשיכות. בתערוכה זו אנו מרחיקים את מבטנו ואת נקודת המוקד שלנו, אך עדיין עוסקים בקווי השבר שפילגו ומפלגים את החברה הישראלית.

אנו מביטים בהשפעת הממדים הפוליטיים על דמותה הארכיטקטונית והאורבנית של תל־אביב בתקופת המנדט, כאשר במוקד התערוכה, שני מבנים שאי אפשר להגזים בחשיבותם בתולדות העיר תל־אביב, ובתולדות הארכיטקטורה המודרנית הארצישראלית והתל־אביבית: בית ברנר – בניין מועצת פועלי תל-אביב, ובניין מצודת־זאב – הבניין המרכזי של תנועת בית"ר. ­­­­­­
שני מבנים ייחודיים אלה, המנוגדים במאפייניהם, נבנו באמצע שנות השלושים של המאה העשרים, כחלק משאיפת שני המחנות הניצים לדומיננטיות מעשית, מרחבית ותעמולתית בעיר המודרנית של תל־אביב.

­בחלק אחר של התערוכה, מורחב הדיון האדריכלי לדיון במחלוקות בין רוויזיוניסטים לבין סוציאליסטים באשר לעיר כצורת התיישבותית ציונית מועדפת, ובאשר לדמותה הפיסית והארכיטקטונית. בהקשרים אלה ראוי לציין מיד, שהשפעתו המעשית של מחנה השמאל, ששלט בגופים המיישבים, הייתה מכרעת, בעוד שתרומתם האופוזיציונית של האינטלקטואלים הימניים, ביניהם: זאב ז'בוטינסקי, אב"א אחימאיר, בן־ציון נתניהו, איתמר בן אב"י, ואחרים, הייתה ונשארה הגותית ורטורית. המבט ההיסטורי מאפשר לראות כיצד עמדות סגנוניות, מרחביות ואף אידיאולוגיות של הצד האחד, מאומצות בסופו של דבר ע"י הצד השני במחלוקת.

עוד נחשפת בתערוכה זו סוגיית היחסים הקונפליקטואליים בין השדה הפוליטי לבין שדה היצירה האמנותי והארכיטקטוני: כהגדרתו של הפילוסוף ולטר בנימין, סוגיית ההשפעה השלילית של תהליכי "הפוליטיזציה של האסתטי." דומה שבהקשרים בעייתיים אלה, למרות שאדריכלים רבים הכפיפו את האג'נדה האדריכלית שלהם למטרות פוליטיות, העיון היסטורי מבליט דווקא את שבירותם וארעיותם של רעיונות פוליטיים, ובדיעבד את העצמאות הבלתי נמנעת של המעשה האמנותי, האדריכלי והעירוני, כשדה מורד, אוטונומי ואמנציפטורי.

שמאל ימין שמאל היא התערוכה הראשונה של הגלריה בבית האדריכל.ית בחלל החדש במתחם 3426, והיא מבשרת על דרך חדשה, הן לגלריה והן להתאחדות האדריכלים, בתקופה של אי וודאות  כלכלית, חברתית, מדינית ופוליטית, שלא חווינו כמותה.
בתערוכה מוצגים חומרים היסטוריים רבים, בהם, קטעי עיתונות ופובליציסטיקה, שרטוטים, תצלומי חוץ ופנים של המבנים, תצלומי רקע היסטוריים סרטונים מתקופת הקמת המבנים, וחומרים תעמולתיים של מפלגות הימין והשמאל. בנוסף, מוצגים בתערוכה מודלים אדריכליים חדשים ומיצבים אמנותיים.

שמאל ימין שמאל | ארכיטקטורות פוליטיות בתל אביב בתקופת המנדט

תערוכה חדשה בגלריה בבית האדריכל.ית

אוצרים: אדר' ד"ר יוסי קליין עברי, אדר' ערן טמיר טאוויל, אדר' לימור יוסיפון גולדמן

מחקר היסטורי: אדר' ד"ר יוסי קליין עברי
אוצרת הגלריה: אדר' לימור יוסיפון גולדמן
מיצבים: אדר' מיכל דוד, ירון שטיינברג

עיצוב גרפי: נעמי מילר

פרטים:
הגלריה בבית האדריכל.ית | רחוב התחייה 27, ת"א-יפו

אירוע פתיחה חגיגי:
25.06.2024 יום שלישי 19:00-22:00

שיח גלריה בהשתתפות האוצרים.ות:
תאריך סופי ייקבע בהמשך

שעות פתיחה כלליות:
א-ה 10:00-18:00, ימי שישי בתיאום מראש.

מה בין אידאולוגיה ומבני חינוך? לאחרונה עלה שוב לכותרות הקשר בין חינוך ואידאולוגיה, סביב דיונים אודות ערכיה של 'מערכת החינוך' והכנסה של תכנים אידאולוגיים – דתיים ולאומיים – לגנים ולבתי הספר. השיח העכשווי הער בציבור הרחב ובתקשורת סביב השאלה האם יש מקום לאידאולוגיה בכיתה, וסביב התאמתם של תכנים אידאולוגיים למורכבותה האידאולוגית של החברה בישראל, לא מנותק מהקונטקסט ההיסטורי והפוליטי, במסגרתו מבני חינוך שימשו כלי מרכזי בהנחלת ערכי המודרנה בארץ. הקשר בין תכנון מבני החינוך, אידיאולוגיה ומודרניזם אינו מקרי היות שמבני חינוך היו, ועודם, היבט חשוב באדריכלות של המרחב שלנו, מרכיב בולט בנוף וטיפוס בניין חיוני ליצירת חברה מודרנית, ועל כן זירה משמעותית לניסוח האדריכלות המודרנית החשובה הראשונה בארץ. כתמה תרבותית, מקיפים מבני חינוך טווח היסטורי רחב ופתוח של הכרונולוגיה של התקופה המוגדרת "מודרנית" באדריכלות, כך שהדיון במבני החינוך מאפשר לבחון את הטווח ההיסטורי ולחשוב מחדש על הגדרת המודרניזם בארץ.

התערוכה 'הוראת השעה: חינוך אידאליסטי ואדריכלות מודרנית' מבקשת לבחון את הקשר בין חינוך ואידאולוגיה באמצעות עיצובם האדריכלי של מבני חינוך, ומציעה קריאה אדריכלית והיסטורית של סוגיה זו באמצעות מבט אל הדרך שבה שימשו אבני הבניין של מבני חינוך בארץ – כיתה, מסדרון, חצר, ספריה ואפילו שולחן התלמיד – ככלים להנחלה לא-מילולית של ערכים אידאולוגיים אודות היחיד והחברה.

על התערוכה

התערוכה, שהיא בגדר הרחבה לכנס בנושא שערך סניף דוקומומו בישראל, מאמצת הגדרה פתוחה של המושג  "מודרני" על ידי הצגת מבני חינוך במניפה רחבה – הן מבחינה כרונולוגית – היסטורית, והן בהיבט של גיל המשתמשים, אשר טומנים בחובם עשייה אדריכלית מודרניסטית וערכים אידאליסטים. טווח השנים של המבנים המוצגים בין שנות ה-20 לשנות ה-80 של המאה ה-20, מאפשר מבט חדש על מבני חינוך בארץ ישראל, על ידי הצגת הקשרים חדשים בנוגע למבנים המוצגים, לא רק באשר ל"סגנון" אלא גם בנוגע לערכים ותוכן.  זאת בשעה שמבני חינוך רבים עומדי בפני תהליכי הרחבה, השתנות ומחיקה, ההופכים את העיון בערכיהם ההיסטוריים והערכיים לרלוונטי מתמיד.

עקב רוחב היריעה, התערוכה נוגעת בנושאים מנושאים שונים על-מנת לעורר דיון ולהמחיש  את הממד האידיאולוגי של מבנה החינוך. בתחום החינוך לגיל הרך מוצגים בתערוכה בית הילדים בבית אלפא בתכנון ריכארד קאופמן, לצידם של מעון ויצ"ו בגבעתיים בתכנונם של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל, וגן הילדים בנצרת שתכנן זאב דרוקמן, מבנים הממחישים את הגישות השונות לתכנון של גני ילדים ומעונות. בית ספר יסודי בשיכון לדוגמא של רכטר-זרחי אדריכלים עם המהנדס פרי, יוצג לצידו של בית הספר היסודי צמ"ח א באשדוד בתכנון פובזנר אדריכלים, המהווה ניסוי חינוכי ייחודי של בית ספר בחלל אחד ללא הפרדה בין הכיתות.  נושא החינוך התיכוני מוצג באמצעות מבנים בעלי ערך ארכיטקטוני כגון מבנה הכיתות שתכנן אבא אלחנני בגימנסיה בראשון לציון, הנמצא היום בתהליך שימור, בית הספר האזורי שיטים בערבה שתוכנן ע"י גרשון ציפור ופנימיית בויאר בתכנון האדריכלים נדלר-נדלר-ביקסון-גיל. פרק מרכזי בתערוכה נוגע באדריכלות של בתי ספר חקלאיים – כגון הפנימייה החינוכית-חקלאית בעיינות, בית ספר חקלאי לצעירות בנהלל והישיבה החקלאית בכפר-הרא"ה, מבנים אשר תוכננו על ידי אדריכלים מובילים בישוב הארצישראלי והיוו מרחבים בהם התמזגו באופן מובהק המבנה, המרחב והאידיאולוגיה.

בנוסף כוללת התערוכה פרק העוסק בבתי ספר שנבנו בשיטה הטרומית במרוצת שנות ה-70 ו-80 ופרק העוסק בצורת הכיתה עצמה. התערוכה ההיסטורית מלווה בתצוגה של רהיטים חדשניים לבתי ספר שתוכננו במסגרת קורס לתכנון ריהוט פרמטרי עבור בית הספר היסודי אחווה בחיפה שהתקיים בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון בהנחיית אדריכל גיא אוסטרן.

גימנסיה ראשון לציון, אדריכלים אבא וחנה אלחנני, ישראל לוטן, אוסף אבא אלחנני, ארכיון אדריכלות ישראל

התערוכה והספר המלווה אותה הם תוצר של שיתוף פעולה בין עמותת האדריכלים ובין דוקומומו ישראל, הסניף הישראלי של ארגון דוקומומו העולמי, העוסק בתיעוד ושימור התנועה המודרנית. סניף ישראל נפתח מחדש בשנת 2014 בהובלת ד"ר ענבל בן-אשר גיטלר וד"ר אדריכלית יעל אלואיל, כזירה הן למחקר אקדמי והן לדיון עם הציבור הרחב אודות הערכים והמרחבים של התנועה המודרנית בארץ. בשנת 2016 התקיים כנס פתיחה בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, אשר עסק בתמה של מבני חינוך כמטמיעים של ערכי המודרניזם בארץ.

 בהתאמה עם הגישה הפתוחה של ארגון דוקומומו לסיווג ותיוג המונח "מודרניזם", הציגו בכנס חינוך אידאלי(סטי): חינוך מודרני ואדריכלות מודרניסטית חוקרים ואנשי עשייה בתחום ההיסטוריה של האדריכלות, התכנון, השימור והחינוך, מבני חינוך מגוונים אותם הם חוקרים, והציעו באמצעותם הגדרות וערכים של המודרניזם המוטמעים בהם, תוך דיון בהקשריהם האידאולוגיים והתרבותיים. החוקרים והאדריכלים שהשתתפו בכנס חשפו קשרים מרתקים וקריטיים בין אדריכלות של מבני חינוך לאידאולוגיות החינוכיות אותם הם מייצגים.

על הספר

בספר המלווה את התערוכה מרוכזים מרבית המאמרים שהוצגו בכנס, אשר חלק ממקרי המבחן בהם הם דנים מוצגים בתערוכה. זיו לייבו, יעל פורמן-נעמן ואסתי ינקלביץ' כותבים כל אחד על בתי הספר החקלאיים ומציגים את תכניותיהם, לצד תפיסותיהם החינוכיות להנחלת החקלאות בקרב העולים החדשים. אדיב דאוד נקש כותב על גן הילדים בנצרת, שביטא תפיסות חדשניות חינוכיות ואדריכליות כאחד. גלינה ארבלי עוסקת בהתפתחות מגרשי המשחקים – שגם הם נועדו לקהל יעד צעיר-יחסית, על חומריהם המגוונים והתפיסות המשחקיות שלהם. יעל אלואיל כותבת על בית הילדים הראשון בקיבוץ בית אלפא כמוסד מודרני לעיצוב אזרחי 'מדינת המחר'.

באדריכלות שנועדה להשכלה הגבוהה, הדיון בספר מתמקד בהתפתחות של מעונות סטודנטים בארץ ובעולם, אותו חוקרת ניצה פיק, ובבנייה המודרניסטית הניסיונית של קריית הטכניון החדשה, עליה כותבת אורליה קירמאייר. הספר מסתיים עם הרחבה נוספת של המבט מחוץ לגבולות ארצנו – מאמרה של אולה אודוקו, שהציגה את הרצאת האורח בכנס. אודוקו כותבת על תהליכי הטמעת המורשת הבנויה הייחודית של אוניברסיטת KNUST בקומסי, גאנה, בקרב תלמידים וסטודנטים לאדריכלות.

הישיבה החקלאית ע"י כפר הרואה, אדריכל  מאיר ווסבוצקי (בן אורי), באדיבות ארכיון מוזיאון בן אורי.

התערוכה והספר מעלים את הצורך בהבנת חשיבותה של הסביבה הבנויה בהבנייתה של תרבות וחברה מקומיות ובעיצוב מרחבן הפיזי. מתוך כך, עולה הצורך בתיעוד ובשימור המורשת הבנויה ובדיון בה כדיון ציבורי רחב. אנו מקווים שהספר והתערוכה יהוו חלק מנדבך זה, בהדגימם את המיזוג המרתק שבין ערכים חינוכיים למרחבים הפיזיים בהם מיישמים אותם, ובהדגישם את החלק החשוב שיש להם בהווייה הישראלית.

תערוכה בגלריה בבית האדריכל

רחוב המגדלור 15 יפו

פתיחה: יום שישי  29.12.18 – 11:00 – 15:00 

נעילה: 15.02.18

אוצרי התערוכה ועורכי הספר:

דנה גורדון, ערן טמיר – טאוויל, ענבל בן אשר-גיטלר, יעל אלואיל

ייעוץ מדעי וכתיבה:

יעל אלואיל, רעות גורדון, עדי המר-יעקבי וענבל בן-אשר גיטלר

מה המשמעות של המרחב בעיצוב המחאה הפוליטית? שאלה זו עומדת במוקד התערוכה הכוריאוגרפיה של המחאה המבקשת לבחון את הקשר בין עיצוב המרחב לפעולה הפוליטית. הרעיון של הכוריאוגרפיה מוצע בתערוכה כאמצעי לבירור קשר זה והאופן שבו העיצוב המרחבי של המחאות עוזר או מקשה על משתתפים להשיג את מטרותיהם. גבולות פיזיים, מיקום גיאוגרפי, קנה מידה, צורה וסטרוקטורה, סמלים, ונורמות חברתיות – כולם תורמים לארגון המרחבי והחברתי של המחאה.

נקודת המוצא של התערוכה היא כי מחאה תמיד קשורה למקום, ולכל מקום יש משמעויות המובנים לפועלים בתוכו. מקומות אלו מייצגים את הזהות האזרחית של חברה ולפיכך לבחירה במקום כלשהו לשם פעולה של מחאה יש משמעות רבה הן עבור המשתתפים, והן עבור הצופים בהם. במובן זה, לכוריאוגרפיה המרחבית של המחאה תפקיד כפול: היא מהווה הן מנגנון לבניית משמעות ופרשנות למציאות חברתית והן מכשיר למשא ומתן בין המוחה למדינה.

התערוכה, שתוצג בגלריה בבית האדריכל החל ביום ה' 03.12.2015, מבוססת על מחקרה של ד"ר טלי חתוקה, ראש המעבדה לעיצוב עירוני (LCUD) בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב. התערוכה הוצגה בגלריה Compton  מוזיאון של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), בשנת 2008. התערוכה מוצגת בישראל לרגל השלמת המחקר וכתיבת הספר, The Design of Protest, הצפוי לצאת לאור בשנת 2016.

למידע נוסף, אנא בקרו באתר התערוכה http://designprotest.tau.ac.il/

מחקר ואוצרות: אדריכלית ד"ר טלי חתוקה

 עיצוב גרפי: רחל פרידמן

פתיחה: יום ה' 03.12.2015 שעה 20:00

ערב עיון ונעילה: 22.01.16 שעה 20:00

הגלריה בבית האדריכל, המגדלור 15, יפו.

 שעות פתיחה: א', ג', ד', ה' 10:00-17:00, ב' 19:00- 10:00.

טל' לתיאומים: 03-5188234.

התערוכה בחסות:

עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל, משרד התרבות והספורט, עיריית תל-אביב יפו,

המעבדה לעיצוב עירוני, החוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, אוניברסיטת תל-אביב

על התערוכה

נקודת המוצא לתערוכה היא שהמושגים 'בניה ירוקה', 'אדריכלות בת קיימא', 'מקומיות', 'אקולוגיה' אינם מושגים אבסולוטיים, אלא תוצרים של שיח פרשני המתפתח ומשתנה בקרב קהילות מקצועיות העוסקות בנושא. התערוכה מציגה את השיח הפרשני, נכון לעכשיו, באמצעות מקבצי סרטונים הכוללים תמונות, הדמיות, שרטוטים ובעיקר ראיונות עם המתכננים המשתלבים יחדיו לחשיפת 'תהליכי החשיבה הירוקים' שהובילו להיווצרות הפרויקטים.

התערוכה מציגה מבני ציבור ושטחי ציבור פתוחים שנבנו ואוכלסו בעשורים האחרונים ושתהליך יצירתם כלל חשיבה ירוקה. כל אחד מהפרויקטים מציג פרשנות לאחת או יותר מארבעת הנושאים, התמות סביבן בנויה התערוכה.

התמות :

אקו-הייטק

פרויקטים המתייחסים למרחב שסובב אותם באמצעים טכנולוגיים מתקדמים ובשילוב של אמצעים הנדסיים-מכניים המשיגים יעילות גבוהה ושיפור בתפקוד של המבנה. התכנון האדריכלי של פרויקטים אלו משלב שימוש בכלים ממוחשבים לסימולציה והדמיות של תפקוד תרמי, הדמיות תאורה ואוורור טבעי. בחלק מהמקרים ההדמיות הן חלק משלבי תכנון מוקדמים ובמקרים אחרים ההדמיות בוצעו בשלבים מתקדמים של התכנון, כחלק מבדיקות לצורכי התאמה לתקנים ירוקים.

הפרויקטים ממשפחה זו מאופיינים לא אחת באלמנטים חזותיים המחצינים טכנולוגיה עכשווית ובשימוש באמצעים מתועשים כגון אלמנטים של הצללה מתוחכמת, מערכות להפקת אנרגיה, מערכות אוורור, מערכות גינון מתקדמות  ומערכות לטיהור מים.

מבנים ומרחבים אקולוגיים

הפרויקטים המכונסים תחת תמה זו מדגישים התייחסות לאקולוגיה המקומית ומשלבים אותה כחלק מרכזי ואינטגראלי בפעולה הירוקה שלהם. המרחב המתוכנן בהם מציע מרחבים מעשה ידי אדם המשחזרים מערכות אקולוגיות ו/או משתלבים בתוך מערכות אקולוגיות, כך שצמחים ובעלי חיים יכולים להתקיים בתוכם ועליהם בסוג של דו קיום חדש. בקבוצה זו ישנם מבנים, שטחים פתוחים ומקרים שבהם ישנו מיזוג מוצלח בין מבנה ושטח אקולוגי חי.

הפרויקטים מציגים שימוש בטכנולוגיות חדשות וידע שהולך ונצבר בארץ בשנים האחרונות על האפשרויות לשילוב אלמנטים טבעיים או גנניים כחלק אינטגראלי ממבנים.

מקומיות ואקלים

מבנים המציגים התייחסות מרכזית בתכנון שלהם לרכיבי המקום שבו הם נמצאים ובמיוחד לרכיבים בסיסיים של מסלע ואקלים מקומי. ההתייחסות לטופוגרפיה והתמקמות בתוכה מבלי לשטח אותה ולשעבד אותה לצרכי המבנה מהווה פן חשוב בעבודות האדריכלים בפרויקטים אלו. המבנים כמו צומחים מתוך השטח בו הם נמצאים ומתחברים אליו בשפת החומר, הצמחייה שלו, השמש והאור המקומי כחלק מהחומרים שיוצרים אותם.

תכנון הנוף ותכנון המבנה מנהלים בפרויקטים אלו דיאלוג פורה, וכתוצאה ממנו השלם הוא יותר מסכום חלקיו.

התחדשות

התחדשות כגורם מוביל בתכנון של פרויקטים בקטגוריה זו מאפשרת להביא לידי ביטוי מספר ערכים ירוקים: שימוש מחדש במובן של מיחזור החומרים מהם עשוי המבנה במקום השלכתם. שימוש מחדש במרחב שהיה זנוח ואף מפגע סביבתי והפיכתו למועיל; ומעל לכל, תרומה למרחב אורבאני 'פרום', 'פגום' וחידושו כמרחב יצירתי, פורה וחי.

שימוש מחודש במבנים במקרים אלו דורש התייחסות בכבוד לטכנולוגית המבנה הקיים, הבנת החומריות שלו והשתלבות עם טכנולוגיה וחומריות חדשה מבלי לאבד את מהות המבנה הישן. הפשטות של הטכנולוגיות המשולבות וההכרח  לעמוד במסגרת תקציבית נוקשה מביאים את היצירתיות האדריכלית להישגים שייתכן ולא היו קורים אלמלא ה'אילוץ' של התייחסות לקיים.

_________________________

מחשבות ירוקותתערוכה חדשה בסדרת 'מרחב' שנת 2014

אוצרות : אדריכלית היידי ארד, מעצבת ציפי יעבץ חן, ד"ר אדריכל נועם אוסטרליץ

ועדה אוצרותית: ד"ר אדריכל נועם אוסטרליץ, אדריכלית היידי ארד, מעצבת ציפי יעבץ חן , אדריכל ערן טמיר – טאוויל.

מיצג –green watch: במאית ומעצבת אפרת גורן מור

צילום ועריכת ראיונות: במאית ומעצבת אפרת גורן מור

עריכת ראיונות: היידי ארד, רומן בוצאצקי, אפרת גורן מור

משתתפים (לפי סדר א'-ב'):  אקסלרוד גרובמן אדריכלים + גאוטקטורה + אנ.סי.אי חן אדריכלים, אדריכל דוד גוגנהיים + אדריכל דניאל מינץ + אדריכל אלעד מלמד, רמי גיל אדריכלים ומתכנני ערים, דרמן ורבקל אדריכלים, וינשטיין ועדיה אדריכלים + מוריה-סקלי אדריכלות נוף, חיוטין אדריכלים, היחידה לאדריכלות מדברית אונ' בן- גוריון 1976-9 , אדריכלית רות להב +אדריכל טוני ריג + אדריכל פרופ' לן וורשאו, לויטון שומני ארכיטקטים, AL/Arc אבי ליזר אדריכלים.

ניר- קוץ אדריכלים + Partners &  Pei ,Cobb, Freed / אדריכלית תמי הירש יועצת 'לתכנון ירוק '

סטודיו אדריכלות נוף, פלסנר אדריכלים + אדריכל חיים דותן+H2L2 .

פרלה קאופמן ארכיטקטים + גליה ויזר ארכיטקטית / אדריכל יפתח הררי יועץ 'לתכנון ירוק'

קנפו כלימור אדריכלים, רחמימוב אדריכלים מתכנני ערים, רימון אדריכלים, אדריכל חן שליטא + אדריכל דר' יוסי קורי + הקבוצה הישראלית, אדריכל נוף ואקולוג ליאב שלם, תמ"א אדריכלים תכנון מרחב אורבאני, OKA אדריכלים.

לרשימת פרויקטים מלאה אנא ראו נספח

מרואיינים (לפי סדר א'-ב'): אבי ליזר, אורית וילנברג-גלעדי, אורנה פרייפלד-בסט, אלי דרמן, אלס ורבקל, אריה קוץ, אריה רחמימוב, ברכה חיוטין, גיל ועדיה, גליה וייזר, דוד קנפו, דן שומני, דניאל מינץ, דניאלה פלסנר, הדס פאר, חן שליטא, ואשה גרובמן, יוסי קורי, יפתח הררי, ליאב שלם, ליטל סמוק-פביאן, מיה פלסנר, ניר חן, נועם רימון, פנינה רימון, פרלה קאופמן, קרלוס לויטון, קרן ידווב, רות להב, ריבה ולדמן, רמי גיל, שי ויינשטיין, תמי הירש, תגית כלימור

פתיחה: יום ה' 10.04.2014 שעה 20:00

נעילה: 15.05.2014

הגלריה בבית האדריכל, המגדלור 15, יפו.

 שעות פתיחה: א', ב', ג', ה' 10:00-17:00, ד' 10:00- 19:00.

טל' לתיאומים: 03-5188234.

התערוכה בחסות:

משרד התרבות והספורט, עיריית תל אביב יפו, עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל, אוניברסיטת תל-אביב – בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל-אביב – בית הספר לאדריכלות ע"ש עזריאלי, המשרד להגנת הסביבה, המסלול האקדמי הכללה למינהל – החוג לעיצוב פנים, המועצה הישראלית לבנייה ירוקה, תרמוקיר

פתיחה: יום ה' 6.2.2014 שעה 20:00

התערוכה חשופים בגלריה בבית האדריכל מציגה שמונה מבנים מסוף שנות ה-50 ועד שנות ה-70 בעיר תל-אביב. המונח חשופים מתייחס קודם כל אל הפואטיקה של הסגנון וחומר הבניה של המבנים. מרביתם  מבנים ברוטליסטים שבנויים מבטון חשוף.  אך בנוסף להיבט החומרי, המונח מתייחס למפגש החשוף והדינמי בין המבנים לבין כוחות השוק, הדיירים, והמשתמשים: עובדים ושוכרים, סוחרים ולקוחות.

המבנים בתערוכה נבנו לאורך צירי מרכזיים בעיר, מרביתם תוכננו על ידי אדריכלים מובילים בישראל, אך רובם לא הפכו לאייקונים אדריכליים מבודדים, אלא הם משתלבים במרחב אורבני סואן. הם מאפיינים את  הגרעין ההיסטורי של העירוניות התל-אביבית: הם בעלי קנה מידה קטן יחסית והם משרתים מגוון שימושים: משרדים משולבים עם מסחר (בבית יכין ובבית אל על); ותרבות משולבת עם מסחר או עם מגורים בתוך רצף הרחוב העירוני (במבנה תיאטרון בית לסין ובלונדון מינסטור); כל אלו ללא יצירת מתחמים יעודיים סגורים.

המבנים עברו במהלך השנים התאמה לצרכים משתנים, בדרך כלל ביוזמת השוק: מבנים שהוקמו כמבני ציבור או עבור חברות ציבוריות,  כמו בית הסוכנות, בית יכין ובית אל על,  משכירים משרדים קטנים למגזר הפרטי, לפעמים במקביל להפרטת החברות שהחזיקו בהם;  ומבני מלאכה בעלי אופי גולמי, כמו קריית  המלאכה וקבוץ גלויות 45, משנים ייעודם ומשכירים יחידות סטודיו קטנות לאמנים. לצד חיות עירונית זאת, למבנים יש  צדדים מוזנחים  והחמצות אדריכליות, ומרחביהם הופכים לעיתים לזירה לפעילות עבריינית ולזנות.  

סטודנטים מן הסדנאות לשימור ולאוצרות בחוג לעיצוב פנים, במסלול האקדמי של המכללה למנהל, חקרו בשיטות שונות את המבנים ובחנו את ערכם האדריכלי ההיסטורי ואת  כח המשיכה העכשווי שלהם עבור  תושבי העיר,עבור יזמים ועבור הרשויות. כל זאת לאור דיון מקצועי ער בעירוב שימושים ובשימוש חוזר (reuse), ובעתידם של אייקונים ברוטליסטים במערב.

אמנים אורחים: בועז אהרונוביץ' ,Jay L

הנחיה ורעיון: כרמלה יעקובי- וולק, שלי כהן, קרני ברזילי, גיל נקר, קרן אבני

מציגים: סטודנטים מן הסדנאות לאוצרות ולשימור בחוג לעיצוב פנים, המסלול האקדמי המכללה למנהל

פתיחה: יום ה' 6.2.2014 בשעה 20:00

נעילה: 27.2.2014

הגלריה בבית האדריכל, רחוב המגדלור 15, יפו, טלפון: 03-5188234

התערוכה בחסות בחוג לעיצוב פנים, המסלול האקדמי המכללה למנהל, עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל , משרד התרבות והספורט ועיריית תל אביב יפו

(מ)התנגדויות לתכנון: שלושה רגעים של תכנון אלטרנטיבי

من الاعتراض الى التخطيط: ثلاث لحظات من التخطيط البديل

From objections to planning: Three moments of alternative planning

הגלריה בבית האדריכל, 18.10.2013 – 28.11.2013

התערוכה (מ)התנגדויות לתכנון מציגה מקרים בהם קבוצות תושבים, אנשי מקצוע וארגוני חברה אזרחית, הניעו מהלכים תכנוניים בהם הציעו פרשנויות וחזונות חלופיים ומתחרים למרחב העירוני, השונים מאלו שהובילו הרשויות או יזמו כוחות השוק. מקרים אלו חורגים ממציאות תכנונית בה מעורבותו של התושב בתהליך תכנון היא שולית ומתאפשרת רק בשלב הגשת ההתנגדויות.

בשלושה מקרים המוצגים בתערוכה הצליחו קבוצות תושבים, חזקות או מוחלשות, לשנות את הסיטואציה התכנונית באמצעות יוזמה של תכנון אלטרנטיבי. בשלושה אתרים המצוקה המרחבית, ואולי דווקא ההון האנושי של התושבים, הולידו פוטנציאל לשינוי מרחבי מלמטה המכוון כנגד צורות שונות של הזנחה ומחסור בשטחי ציבור ובשטחים ירוקים.

התערוכה מציגה הן את תהליכי ההתארגנות של התושבים והן את תוצרי התכנון של מהלכים אלו: תכנית בניין עיר מס' 9713 לאזור אל-אשקרייה בשכונה בבית-חנינא, שקיבלה תוקף בשנה שעברה, מסדירה את הבינוי הקיים בשכונה בירושלים המזרחית ומוסיפה אפשרויות בנייה בעתיד;

הפארק הדמוקרטי אקולוגי בקרית ספר שנבנה במקום מגדל, נפתח השנה במרכז תל אביב;

והצעת תכנון אלטרנטיבי לשכונות דרום תל-אביב –'דרום העיר לאנשים' – אתגרה את תכנית המתאר העירונית והשפיעה עליה, ולו רק בשוליים.

התערוכה מבקשת לבחון תהליכים אלו בתוך הקשרים פוליטיים וכלכליים שונים, לאחר שהגיעו למיצוי בדרגות הצלחה שונות. הפעילים שלקחו חלק ביוזמות השונות מבקשים לפתוח דלת אל מעוזי קבלת החלטות התכנוניות, ולקרוא לרשויות להקשיב לתושבים, לשקול בכובד ראש את ההצעות התכנון שלהם, ולסייע בידם לפעול.

מהן היכולות והחוזקות של התושבים, באשר הם, בתכנון המרחב? האם התערבויות התכנון מלמטה משנות את דרכי הממסד, או שמא הממסד התכנוני והשלטוני "משלם מס", במקומות הנוחים לו, על-מנת שיוכל להמשיך את דרכו בלא הפרעה והתנגדות במקומות אחרים? מהם מנגנוני התכנון הפורמליים הנדרשים בכדי לאפשר יוזמות תכנון של תושבים? ומהן האיכויות התכנוניות העולות בתכנון מלמטה והחסרות בתכנון ריכוזי? התערוכה מנסה לשפוך אור על התנאים המשותפים לשלושת הרגעים הללו של הצלחת התכנון האלטרנטיבי, לבחון את היצירתיות רבת הפנים של קבוצות התושבים, ולהציג את דמויות מפתח שמילאו תפקיד מכריע בהובלת המאבקים הממושכים.

זוהי התערוכה ה-17 בסדרה מקומי אשר עוסקת בהיבטים חברתיים של המרחב.

אוצרים: שלי כהן, אפרת איזנברג, ערן טמיר טאוויל

תכנון התערוכה: טולה עמיר, שלי כהן, ערן טמיר טאוויל

עיצוב גרפי: אביב גרוס אלון

משתתפים:

דרום העיר לאנשים, תל-אביב: ליאת איזקוב, קרן אנגלמן, דליה בארי, גיל גן מור, ענת ברקאי-נבו, כרמית גינסברג, סבסטיאן ולרשטיין, גלית ירושלמי, אושרת ישראלי ,עומר כהן, קרין לינדנר, נאור מימר, נתי מרום, גורי נדלר, גיא נרדי, ליטל פולקמן, ג'סי פוקס, אריאל פרמן, ברברה צור, מוקי קיים, שרון רוטברד, אהוד רוסטוקר, קרן שווץ, לירון שור, אביעד שר שלום

השכונות הפלסטיניות, ירושלים המזרחית: נאסר אבו ליל, רמדאן בדר, אפרת גורן-מור, חוסם ווטד, ג'מאל עבדו, אפרת כהן-בר, אילה רונאל

הפארק הדמוקרטי-אקולוגי קריית ספר, תל-אביב: רם איזנברג, זהבה ארג'ואן, אופיר ברומברגר, גור בנטואיץ', מיכל ברז"ל כהן, גיל גורן, שמואל גילור, להב זוהר, תמר ירון, יניב לוי, תמר נויגרטן, יואב עינהר, ליטל ורועי פביאן, רותי פליסקין, מירי קופרמינץ, הראל קראוס, קארין רודריג כהן, חיים רוזנבלוט, יונתן שחם

פתיחה: יום ו' 18.10.2013 שעה 11:00

יום עיון: יום ו'  15.11.2013  שעה 11:00

נעילה: 28.11.2013

שעות פתיחה: א', ב', ג', ה' 10:00-17:00, ד' 10:00- 19:00

טל' לתיאומים: 03-5188234

הגלריה בבית האדריכל, המגדלור 15, יפו

חסות:

התערוכה בחסות מפעל הפיס – המועצה לתרבות ואמנות

 משרד התרבות והספורט, עיריית תל אביב יפו, עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל

התערוכה בשיתוף עמותת 'במקום' – מתכננים למען זכויות תכנון

לעיתים דווקא המגוון והעושר של עשייה אדריכלית מקשה על הניסוח של זהות אמנותית ברורה, אייקונית, המקבעת יוצר מסוים בהיסטוריה של התחום.

נדמה שזהו המצב במקרה של משרד נדלר, נדלר, ביקסון גיל עם אלקון, במשך שישים וארבע שנים של עבודה יצרו בני הזוג שולמית ומיכאל נדלר ושותפיהם שמואל ביקסון, משה גיל ורינה אלקון גוף נרחב של יצירות אדריכלות איכותיות ומרכזיות. עבודות אלה מתפרשות על מגוון רחב של סגנונות אדריכליים ודרכי ביטוי, ובמבט ראשון לא בהכרח נראות כעבודותיו של גוף יוצר אחד.

בניין מועצת הפועלות ע"ש אלישבע אשכול, ירושלים, 1962

בראשית דרכם תכננו נדלר, נדלר ביקסון בניינים כמו בית אלישבע ובית תרבות העמים בירושלים, מבנים היוצאים מגדרם בכדי ליצוק תכנים פוריסטים לאבן הירושלמית ומתהדרים בפשטות חמורת סבר. אותה פשטות כמעט דיאגרמטית מצויה גם בבית עיריית באר שבע, אלא ששם מקבלת חזית הבניין ביטוי אקספרסיבי הרבה יותר, בדמות מסך של פסי בטון גלוי אנכיים, בעוביים שונים, היושבים על מסד של אבן פראית. מגדל התצפית המתווסף למבנה קושר אותו דווקא להשפעות של אדריכלות אסלאמית. השימוש בבטון, שמדבריה שבדיעבד של שולמית נדלר כאילו נכפה על המתכננים בידי רוח הזמן, ממשיך בבניין אחר בבאר-שבע. ספריית ארן שבאוניברסיטת בן-גוריון בנויה אף היא בטון חשוף, אלא ששם השפה המינימליסטית מומרת בעושר ומורכבות צורנית המהדהדת את המורכבות הפורמליסטית שאפיינה את האדריכלות הישראלית באותה תקופה. ספריית ארן היא כולה מחווה לזווית החדה ולקשיחות של הבטון אך כנגדה בתיאטרון ירושלים, אותו תכננו האדריכלים לאורך שלושה עשורים, אנו מגלים שפה שונה בתכלית. האבן הגסה שנדחתה בפרויקטים אחרים של המשרד בעיר מעטרת קירות המתעגלים ברכות היוצרים בניין גדול המשתלב בנעימות בסביבתו ומגדיר סוג מיוחד של מודרניות ירושלמיות.

הספרייה המרכזית ע"ש ארן, אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע, 1972-1968

אפילו הספריות הרבות שיצרו נדלר, נדלר, ביקסון, גיל בקמפוס של אוניברסיטת תל-אביב מדברות כל אחת בשפה שונה, אם כי רובם מסתופפות תחת הגלימה הברוטליסטית. ספריית סוראסקי, כראוי לספרייה הראשונה והראשית בקמפוס, היא מבנה נישא ואייקוני המשדך בין בטון בעיבוד גס לבין צורות מתעגלות. בסוראסקי הצורה של המכלול היא העיקר ואלמנטי התאורה והארגון הפנימי מוצנעים. לעומתה, ספריית מנהיים למדעים מדויקים והנדסה מדברת בשפת הזווית החדה ונראית כחלק ממערכת חזרתית המדגישה את השימוש בתאורה הטבעית. בספרייה למדעי החברה והניהול ניתן לראות גישה אחרת: הספרייה מצניעה את עצמה ומתחפרת אל תוך הגבעה  וחזיתותיה עשויות בקורות אופקיות המסדירות ומסתירות את המערך הזוויתי של התכנית.

עבודותיהם המאוחרות של נדלר ביקסון גיל מוותרות על הברוטליזם בכדי ליצור קומפוזיציות פוסט מודרניות המתאפיינות בסימטריה ובשאילת אלמנטים היסטוריים. הדוגמא המוכרת ביותר היא בתי המשפט בנצרת העושים שימוש בעושר, אולי עושר גדול מדי, של חומרי גמר ואופני ביטוי, אך המשרד יצר גם  מחוות לעיר ההיסטורית בשכונה הקהילתית בקטמונים אותה תכננו בירושלים בשנות השמונים.

מנעד סגנוני נרחב כל-כך מאפיין את רוב האדריכלים בני-דורם של הנדלרים, שהתאימו את עשייתם לשפות האדריכליות המשתנות לאורך העשורים, ומן הסתם גם להעדפות המזמין ולדרישות הפרויקט והאתר.  הן מוכיחות, ככל הנראה, שלא ניתן לדבר על סגנון ישראלי אחד באדריכלות, אלא לכל היותר על דגשים מקומיים בפרשנות לסגנונות משתנים.

הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, 1968-1964

אך אין זה הוגן להחזיק בעושר של העשייה האדריכלית של נדלר נדלר ביקסון גיל כנגדם. כפי שמציין צבי אפרת, בכל נקודה בזמן, בכל סגנון וניב אדריכלי שבחרו לאמץ, יצרו הנדלרים פרשנות מקורית העומדת בפני עצמה ומוסיפה נדבך נוסף לסגנון שבו אולי השתמשו גם אחרים.

תיאטרון ירושלים הינו יצירת ייחודית עם תנופה ואופי המשלבת אומנות ואדריכלות למכלול אקספרסיבי אחד באופן נדיר. קשה למצוא לה תקדימים רבים או, למרבה הצער, יורשים.

ספריית סוראסקי בתל-אביב מתיכה את העקרונות הארגוניים של וילה סבואה של לה-קורבוזייה עם עולם הטקסטורות הצורות החופשיות שיצר אותו אדריכל בשאנדיגאר וברונשמפ, באופן היוצר מהות שהיא חדשה לגמרי.

בית עיריית באר-שבע מהווה פרשנות מודרנית לאלמנטים מדבריים ואסלאמיים שהוא רלוונטי גם היום אולי אפילו בהקשר אזורי, מעבר לגבולות התרבות הישראלית.

נדלר, נדלר, ביקסון גיל ואלקון היו משרתיה הנאמנים של המדינה הישראלית מראשיתה. שלא כבני דורם, הם לא העבירו את מרכז הכובד של עשייתם למבני מגורים ומסחר פרטיים, כמעט ולא בנו מחוץ לישראל ואף לא עשו שימוש באדריכלות בכדי לנסח חלומות גרנדיוזיים המתיימרים, לטוב ולרע, להציע כיוונים תרבותיים חדשים. הם התמחו בניסוח מבנים המגדירים את מוסדות התרבות הישראליים – הספריות האוניברסיטאיות ובתי הספר, היכלות התרבות והיכלי המשפט.

יש מקום להמשיך ולנתח את עבודתם של הנדלרים. ההיסטוריה של האמנות תבחן אם ישנם עקרונות מארגנים חוזרים המאפיינים את עבודתם; הפרשנות התרבותית תשאל אם וכיצד הם מבטאים את האופן בו תופס את עצמו הממסד הישראלי לאורך השנים; אך האדריכלים צריכים ללמוד מעבודתם שבכל פרויקט ובכל תקופה ניתן לשאוף ולהשיג אלגנטיות ומקוריות ארכיטקטונית.

מחר בשעה 20:00 יתקיים ערב עיון בתערוכה, בגלריה בבית האדריכל, רחוב המגדלור 15 ביפו.

פרופ' אדריכל צבי אפרת ישוחח עם שולמית נדלר ומשה גיל על עבודות המשרד.

פרטים נוספים בהזמנה