(מ)התנגדויות לתכנון: שלושה רגעים של תכנון אלטרנטיבי

من الاعتراض الى التخطيط: ثلاث لحظات من التخطيط البديل

From objections to planning: Three moments of alternative planning

הגלריה בבית האדריכל, 18.10.2013 – 28.11.2013

התערוכה (מ)התנגדויות לתכנון מציגה מקרים בהם קבוצות תושבים, אנשי מקצוע וארגוני חברה אזרחית, הניעו מהלכים תכנוניים בהם הציעו פרשנויות וחזונות חלופיים ומתחרים למרחב העירוני, השונים מאלו שהובילו הרשויות או יזמו כוחות השוק. מקרים אלו חורגים ממציאות תכנונית בה מעורבותו של התושב בתהליך תכנון היא שולית ומתאפשרת רק בשלב הגשת ההתנגדויות.

בשלושה מקרים המוצגים בתערוכה הצליחו קבוצות תושבים, חזקות או מוחלשות, לשנות את הסיטואציה התכנונית באמצעות יוזמה של תכנון אלטרנטיבי. בשלושה אתרים המצוקה המרחבית, ואולי דווקא ההון האנושי של התושבים, הולידו פוטנציאל לשינוי מרחבי מלמטה המכוון כנגד צורות שונות של הזנחה ומחסור בשטחי ציבור ובשטחים ירוקים.

התערוכה מציגה הן את תהליכי ההתארגנות של התושבים והן את תוצרי התכנון של מהלכים אלו: תכנית בניין עיר מס' 9713 לאזור אל-אשקרייה בשכונה בבית-חנינא, שקיבלה תוקף בשנה שעברה, מסדירה את הבינוי הקיים בשכונה בירושלים המזרחית ומוסיפה אפשרויות בנייה בעתיד;

הפארק הדמוקרטי אקולוגי בקרית ספר שנבנה במקום מגדל, נפתח השנה במרכז תל אביב;

והצעת תכנון אלטרנטיבי לשכונות דרום תל-אביב –'דרום העיר לאנשים' – אתגרה את תכנית המתאר העירונית והשפיעה עליה, ולו רק בשוליים.

התערוכה מבקשת לבחון תהליכים אלו בתוך הקשרים פוליטיים וכלכליים שונים, לאחר שהגיעו למיצוי בדרגות הצלחה שונות. הפעילים שלקחו חלק ביוזמות השונות מבקשים לפתוח דלת אל מעוזי קבלת החלטות התכנוניות, ולקרוא לרשויות להקשיב לתושבים, לשקול בכובד ראש את ההצעות התכנון שלהם, ולסייע בידם לפעול.

מהן היכולות והחוזקות של התושבים, באשר הם, בתכנון המרחב? האם התערבויות התכנון מלמטה משנות את דרכי הממסד, או שמא הממסד התכנוני והשלטוני "משלם מס", במקומות הנוחים לו, על-מנת שיוכל להמשיך את דרכו בלא הפרעה והתנגדות במקומות אחרים? מהם מנגנוני התכנון הפורמליים הנדרשים בכדי לאפשר יוזמות תכנון של תושבים? ומהן האיכויות התכנוניות העולות בתכנון מלמטה והחסרות בתכנון ריכוזי? התערוכה מנסה לשפוך אור על התנאים המשותפים לשלושת הרגעים הללו של הצלחת התכנון האלטרנטיבי, לבחון את היצירתיות רבת הפנים של קבוצות התושבים, ולהציג את דמויות מפתח שמילאו תפקיד מכריע בהובלת המאבקים הממושכים.

זוהי התערוכה ה-17 בסדרה מקומי אשר עוסקת בהיבטים חברתיים של המרחב.

אוצרים: שלי כהן, אפרת איזנברג, ערן טמיר טאוויל

תכנון התערוכה: טולה עמיר, שלי כהן, ערן טמיר טאוויל

עיצוב גרפי: אביב גרוס אלון

משתתפים:

דרום העיר לאנשים, תל-אביב: ליאת איזקוב, קרן אנגלמן, דליה בארי, גיל גן מור, ענת ברקאי-נבו, כרמית גינסברג, סבסטיאן ולרשטיין, גלית ירושלמי, אושרת ישראלי ,עומר כהן, קרין לינדנר, נאור מימר, נתי מרום, גורי נדלר, גיא נרדי, ליטל פולקמן, ג'סי פוקס, אריאל פרמן, ברברה צור, מוקי קיים, שרון רוטברד, אהוד רוסטוקר, קרן שווץ, לירון שור, אביעד שר שלום

השכונות הפלסטיניות, ירושלים המזרחית: נאסר אבו ליל, רמדאן בדר, אפרת גורן-מור, חוסם ווטד, ג'מאל עבדו, אפרת כהן-בר, אילה רונאל

הפארק הדמוקרטי-אקולוגי קריית ספר, תל-אביב: רם איזנברג, זהבה ארג'ואן, אופיר ברומברגר, גור בנטואיץ', מיכל ברז"ל כהן, גיל גורן, שמואל גילור, להב זוהר, תמר ירון, יניב לוי, תמר נויגרטן, יואב עינהר, ליטל ורועי פביאן, רותי פליסקין, מירי קופרמינץ, הראל קראוס, קארין רודריג כהן, חיים רוזנבלוט, יונתן שחם

פתיחה: יום ו' 18.10.2013 שעה 11:00

יום עיון: יום ו'  15.11.2013  שעה 11:00

נעילה: 28.11.2013

שעות פתיחה: א', ב', ג', ה' 10:00-17:00, ד' 10:00- 19:00

טל' לתיאומים: 03-5188234

הגלריה בבית האדריכל, המגדלור 15, יפו

חסות:

התערוכה בחסות מפעל הפיס – המועצה לתרבות ואמנות

 משרד התרבות והספורט, עיריית תל אביב יפו, עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל

התערוכה בשיתוף עמותת 'במקום' – מתכננים למען זכויות תכנון

לעיתים דווקא המגוון והעושר של עשייה אדריכלית מקשה על הניסוח של זהות אמנותית ברורה, אייקונית, המקבעת יוצר מסוים בהיסטוריה של התחום.

נדמה שזהו המצב במקרה של משרד נדלר, נדלר, ביקסון גיל עם אלקון, במשך שישים וארבע שנים של עבודה יצרו בני הזוג שולמית ומיכאל נדלר ושותפיהם שמואל ביקסון, משה גיל ורינה אלקון גוף נרחב של יצירות אדריכלות איכותיות ומרכזיות. עבודות אלה מתפרשות על מגוון רחב של סגנונות אדריכליים ודרכי ביטוי, ובמבט ראשון לא בהכרח נראות כעבודותיו של גוף יוצר אחד.

בניין מועצת הפועלות ע"ש אלישבע אשכול, ירושלים, 1962

בראשית דרכם תכננו נדלר, נדלר ביקסון בניינים כמו בית אלישבע ובית תרבות העמים בירושלים, מבנים היוצאים מגדרם בכדי ליצוק תכנים פוריסטים לאבן הירושלמית ומתהדרים בפשטות חמורת סבר. אותה פשטות כמעט דיאגרמטית מצויה גם בבית עיריית באר שבע, אלא ששם מקבלת חזית הבניין ביטוי אקספרסיבי הרבה יותר, בדמות מסך של פסי בטון גלוי אנכיים, בעוביים שונים, היושבים על מסד של אבן פראית. מגדל התצפית המתווסף למבנה קושר אותו דווקא להשפעות של אדריכלות אסלאמית. השימוש בבטון, שמדבריה שבדיעבד של שולמית נדלר כאילו נכפה על המתכננים בידי רוח הזמן, ממשיך בבניין אחר בבאר-שבע. ספריית ארן שבאוניברסיטת בן-גוריון בנויה אף היא בטון חשוף, אלא ששם השפה המינימליסטית מומרת בעושר ומורכבות צורנית המהדהדת את המורכבות הפורמליסטית שאפיינה את האדריכלות הישראלית באותה תקופה. ספריית ארן היא כולה מחווה לזווית החדה ולקשיחות של הבטון אך כנגדה בתיאטרון ירושלים, אותו תכננו האדריכלים לאורך שלושה עשורים, אנו מגלים שפה שונה בתכלית. האבן הגסה שנדחתה בפרויקטים אחרים של המשרד בעיר מעטרת קירות המתעגלים ברכות היוצרים בניין גדול המשתלב בנעימות בסביבתו ומגדיר סוג מיוחד של מודרניות ירושלמיות.

הספרייה המרכזית ע"ש ארן, אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע, 1972-1968

אפילו הספריות הרבות שיצרו נדלר, נדלר, ביקסון, גיל בקמפוס של אוניברסיטת תל-אביב מדברות כל אחת בשפה שונה, אם כי רובם מסתופפות תחת הגלימה הברוטליסטית. ספריית סוראסקי, כראוי לספרייה הראשונה והראשית בקמפוס, היא מבנה נישא ואייקוני המשדך בין בטון בעיבוד גס לבין צורות מתעגלות. בסוראסקי הצורה של המכלול היא העיקר ואלמנטי התאורה והארגון הפנימי מוצנעים. לעומתה, ספריית מנהיים למדעים מדויקים והנדסה מדברת בשפת הזווית החדה ונראית כחלק ממערכת חזרתית המדגישה את השימוש בתאורה הטבעית. בספרייה למדעי החברה והניהול ניתן לראות גישה אחרת: הספרייה מצניעה את עצמה ומתחפרת אל תוך הגבעה  וחזיתותיה עשויות בקורות אופקיות המסדירות ומסתירות את המערך הזוויתי של התכנית.

עבודותיהם המאוחרות של נדלר ביקסון גיל מוותרות על הברוטליזם בכדי ליצור קומפוזיציות פוסט מודרניות המתאפיינות בסימטריה ובשאילת אלמנטים היסטוריים. הדוגמא המוכרת ביותר היא בתי המשפט בנצרת העושים שימוש בעושר, אולי עושר גדול מדי, של חומרי גמר ואופני ביטוי, אך המשרד יצר גם  מחוות לעיר ההיסטורית בשכונה הקהילתית בקטמונים אותה תכננו בירושלים בשנות השמונים.

מנעד סגנוני נרחב כל-כך מאפיין את רוב האדריכלים בני-דורם של הנדלרים, שהתאימו את עשייתם לשפות האדריכליות המשתנות לאורך העשורים, ומן הסתם גם להעדפות המזמין ולדרישות הפרויקט והאתר.  הן מוכיחות, ככל הנראה, שלא ניתן לדבר על סגנון ישראלי אחד באדריכלות, אלא לכל היותר על דגשים מקומיים בפרשנות לסגנונות משתנים.

הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, 1968-1964

אך אין זה הוגן להחזיק בעושר של העשייה האדריכלית של נדלר נדלר ביקסון גיל כנגדם. כפי שמציין צבי אפרת, בכל נקודה בזמן, בכל סגנון וניב אדריכלי שבחרו לאמץ, יצרו הנדלרים פרשנות מקורית העומדת בפני עצמה ומוסיפה נדבך נוסף לסגנון שבו אולי השתמשו גם אחרים.

תיאטרון ירושלים הינו יצירת ייחודית עם תנופה ואופי המשלבת אומנות ואדריכלות למכלול אקספרסיבי אחד באופן נדיר. קשה למצוא לה תקדימים רבים או, למרבה הצער, יורשים.

ספריית סוראסקי בתל-אביב מתיכה את העקרונות הארגוניים של וילה סבואה של לה-קורבוזייה עם עולם הטקסטורות הצורות החופשיות שיצר אותו אדריכל בשאנדיגאר וברונשמפ, באופן היוצר מהות שהיא חדשה לגמרי.

בית עיריית באר-שבע מהווה פרשנות מודרנית לאלמנטים מדבריים ואסלאמיים שהוא רלוונטי גם היום אולי אפילו בהקשר אזורי, מעבר לגבולות התרבות הישראלית.

נדלר, נדלר, ביקסון גיל ואלקון היו משרתיה הנאמנים של המדינה הישראלית מראשיתה. שלא כבני דורם, הם לא העבירו את מרכז הכובד של עשייתם למבני מגורים ומסחר פרטיים, כמעט ולא בנו מחוץ לישראל ואף לא עשו שימוש באדריכלות בכדי לנסח חלומות גרנדיוזיים המתיימרים, לטוב ולרע, להציע כיוונים תרבותיים חדשים. הם התמחו בניסוח מבנים המגדירים את מוסדות התרבות הישראליים – הספריות האוניברסיטאיות ובתי הספר, היכלות התרבות והיכלי המשפט.

יש מקום להמשיך ולנתח את עבודתם של הנדלרים. ההיסטוריה של האמנות תבחן אם ישנם עקרונות מארגנים חוזרים המאפיינים את עבודתם; הפרשנות התרבותית תשאל אם וכיצד הם מבטאים את האופן בו תופס את עצמו הממסד הישראלי לאורך השנים; אך האדריכלים צריכים ללמוד מעבודתם שבכל פרויקט ובכל תקופה ניתן לשאוף ולהשיג אלגנטיות ומקוריות ארכיטקטונית.

מחר בשעה 20:00 יתקיים ערב עיון בתערוכה, בגלריה בבית האדריכל, רחוב המגדלור 15 ביפו.

פרופ' אדריכל צבי אפרת ישוחח עם שולמית נדלר ומשה גיל על עבודות המשרד.

פרטים נוספים בהזמנה

ערב עיון בתערוכה יתקיים ביום חמישי, 19.07.2012, בשעה 20:00, בבית האדריכל. ערב העיון יכלול פאנל בו ידונו היתרונות, המגבלות והפוטנציאל של תמ"א 38.

בערב העיון ננסה לבחון את התמ"א באופן ביקורתי ולשאול האם תמ"א 38 היא הכלי המתאים ביותר להתמודדות עם סיכוני רעידת האדמה, האם היא מגלמת הבטחה להתחדשות עירונית או שמא איום על מרקמים קיימים ומה ניתן לעשות בכדי לשפר אותה.

משתתפים:

פרופ' שמאי אסיף, אדריכל ובונה ערים, חבר סגל בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון וראש המרכז לחקר עיר ואזור. שותף – 'גוטמן- אסיף אדריכלים',  מוסמך בארכיטקטורה ובינוי ערים – הטכניון,  מסטר בארכיטקטורה ובינוי ערים – אוניברסיטת הרווארד. שימש כראש ענף תכנון בצה"ל, מהנדס העיר תל-אביב יפו, היה שותף במשרד 'אסיף-מליס' וראש צוות תמ"א 35. בתפקידו האחרון כראש מינהל התכנון במשרד הפנים היה מעורב בתהליכי אישורה וקידומה של תמ"א 38.

אנדה בר, אדריכלית, שימשה בתפקידי תכנון בעיריית ירושלים, בלשכת התכנון המחוזית ירושלים, במינהל מקרקעי ישראל וכן כאדריכלית עצמאית. כמו-כן שימשה כיושבת ראש עמותת האדריכלים. כיום מכהנת כמהנדסת העיר קריית-אונו. במסגרת תפקידה זה הייתה מעורבת בייזום תכניות מתאר עירוניות ההופכות את תמ"א 38 למנוף להתחדשות עירונית.

ארז קמיניץ, עורך דין, בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל-אביב ותואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית. לאחר שלוש שנים בפרקטיקה פרטית ומזה כאחת עשרה שנים עובד במחלקת הייעוץ והחקיקה (אזרחי) במשרד המשפטים. עוסק בתחומים אזרחיים שונים ובעיקר בענייני קניין ותכנון. ליווה את חקיקת חוק המקרקעין (חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה) וכנציג משרד המשפטים במועצה הארצית לתכנון ובניה ליווה את תהליכי הניסוח של תמ"א 38

יהושע גוטמן, אדריכל, מוסמך אוניברסיטת קולומביה. מרצה במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. מייסד ושותף במשרד 'גוטמן- אסיף אדריכלים'. מעורב בשלל פרויקטים של עיבוי על בסיס תמ"א 38.

תמ"א 38 : לפני ואחרי – קריקטורה של אדריכל אלי ענבר

תמ"א 38 היא תוכנית המתאר הארצית המשמעותית ביותר שאושרה בשנים האחרונות.

התוכנית, המאפשרת תוספת קומות ויחידות דיור לבניינים בכל רחבי הארץ, היא הפתרון המערכתי היחיד שהמדינה מציעה למאות אלפי מבנים ישנים, שעלולים להיפגע קשות ברעידת אדמה חזקה.

התוכנית מעניקה זכויות בנייה בתמורה לחיזוק המבנה הקיים, בניסיון ליצור מנגנון כלכלי שיממן את החיזוק באמצעות מכירת הדירות החדשות שייבנו. למעשה, מדובר בתהליך בו מועברת האחריות לחיזוק מבנים ולחיי הדיירים המתגוררים בהם מהממשלה אל השוק הפרטי.

למרות  הדיון הציבורי הער בתמ"א 38 לא קיבלו מגבלותיה של התוכנית התייחסות רבה.

לא דובר על כך שתמ"א 38 מכפיפה את האינטרס הלאומי בחיזוק מבנים ובמניעת קורבנות בנפש לשיקולים כלכליים ויזמיים: כאשר אין כדאיות כלכלית ביישום התוכנית, לא מתבצעות עבודות לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה.

לא הודגשה העובדה שאין כדאיות כלכלית ביישום התוכנית ברוב היישובים בישראל, ובפועל היא מבוצעת כמעט רק באזורי הביקוש שבמרכז הארץ, בעוד שביישובים בפריפריה הנמצאים בסיכון סיסמי מוגבר אין היתכנות כלכלית ליישום התמ"א.

בצד היותה כלי לחיזוק של מבנים נתפסת תמ"א 38 כאמצעי להתחדשות עירונית.

אך השימוש בתוכנית מתאר ארצית להתנעת תהליכים עירוניים רגישים ותלויי-הקשר ומקום מעורר קשיים רבים. בין השאר, עולות שאלות לגבי ההשפעה שנודעת לתוספת גדולה של קומות, שטחים מבונים ויחידות דיור למתחם קיים על יכולת הנשיאה של התשתיות העירוניות ועל איכות החיים בשכונות עירוניות צפופות.

התערוכה 38 מנסה לבחון נושאים אלה באופן ביקורתי ולשאול האם תמ"א 38 היא הכלי המתאים ביותר להתמודדות עם סיכוני רעידת האדמה. במקביל נוגעת התערוכה בפתרונות אלטרנטיביים לחיזוק מבנים קיימים.

גם הצד האדריכלי של התמ"א נותר נסתר.

התערוכה מציגה פרויקטים של עיבוי וחיזוק שנעשו במסגרת תמ"א 38 וחושפת מגוון תשובות אפשריות לאתגרים של חיזוק מבנים; החל מתוספות מינימליסטיות של קומה על הגג, דרך הרחבות והגדלות וכלה במודלים מורכבים של תוספות לשיכונים ציבוריים.

הפרויקטים המוצגים מעוררים מחשבות על אבולוציה ארכיטקטונית וטכנולוגית של הבנייה הגנרית של העיר הישראלית ועל האפשרויות הגלומות בה.

בצד הפרויקטים הקונקרטיים מציגה התערוכה היבטים תיאורטיים ורעיוניים של חיזוק מבנים בפני רעידות אדמה.

ההסתכלות על התוכנית ממגוון נקודות מבט מעלה לדיון הציבורי בכלל, ולדיון האדריכלי בפרט, את האספקטים הסמויים של תמ"א 38, אלה המסתתרים מאחורי הסיסמאות וההצעות המפתות, ובכך אולי להבין את מגבלותיה של התוכנית, את ההבטחות הטמונות בה ואת השפעותיה האפשריות על חיי האזרחים בישראל.

משתתפים :  במקום, גוטמן אסיף אדריכלים, דוד דרך אדריכלים, החדר אדריכלים, יעל טומשין אדריכלים, סיגל כץ ברקן אדריכלות, לוי-לוסטיג אדריכלים, אדריכל מרק טופילסקי + מונא אדריכלות (אדריכל יואש ינקוביץ), אדריכלית מרית סבר, עיריית קריית אונו ומקום אדריכלות ובינוי ערים, עמותת אדריכלים מאוחדים סניף ירושלים, אדריכל אלי ענבר, קוניאק אדריכלים, אדריכל דרור רימוק , שיכון –תיקון, פורום שרת, תמא אדריכלות, תשובה סוסנר אדריכלים

במסגרת התערוכה יוצגו קטעים מן הסרט מבצע נפתלי של ורד ירוחם ואורן רייך

אוצר: ערן טמיר-טאוויל

פתיחה: יום חמישי 28.06.12  בשעה 20:00

נעילה: 09.08.12

שעות פתיחה: א', ג',ד' ה' 10:00-17:00, ב' 10:00- 19:00

טל' לתיאומים: 03-5188234

גלריה בבית האדריכל, המגדלור 15, יפו

התערוכה בשיתוף במקום

התערוכה בחסות:  מחלקת האמנויות של  עירית תל-אביב     משרד התרבות והספורט

ערב עיון בתערוכה יתקיים ביום חמישי, 19.07.2012, בשעה 20:00, בבית האדריכל.